מחיקת נתבע אחד לפני דיון הוכחות

הנתבעת 2 הנה חברה רשומה, בעלת עסק למחזור, איסוף ופינוי אשפה והנתבע 3, אשר התביעה כנגדו נמחקה בהסכמה, הנו הבעלים, והמנהל של הנתבעת 2 .

ביום ה- 4/9/22 ניתנה החלטתי בה דחיתי את הבקשה וקבעתי בין היתר כי "...יש בכך חשש כי התובעת מבקשת בבקשתה דנא, לבצע מקצה שיפורים, דהיינו- להשלים חקירה, לבסס את סכויי הצלחת תביעתה, כאשר לא היתה כל מניעה מצידה להגשת תעודת עובד הציבור עוד בטרם דיון ההוכחות וכל שכן בטרם החלה פרשת ההגנה. במלים אחרות, הרושם הוא כי כעת, לאחר תום פרשת התביעה וההגנה, מבקשת התובעת לבסס את תביעתה ביתר שאת, מעבר למה שביססה עד כה בהתאם לפרשת התביעה...". רקע שאינו שנוי במחלוקת אין חולק כי התובעת היא הבעלים של המקרקעין מושא התובענה.

הדבר אף עולה בקנה אחד עם ההיגיון הבריא היות והשטח היה לא מגודר ואך טבעי שיחנו בו. לא רק זאת אלא שטענתו כי השטח לא גודר או סומן לא הופרכה ע"י התובעת, ומצילומיה עולה כי אכן כך. ויודגש- לו רצתה התובעת להוכיח קשר בין הרכבים המחנים בשטח לבין עסקה של הנתבעת היתה יכולה היא לעשות זאת בנקל, ולאסוף מספרי רכבים, ולהציג נתונים, חזרתיות, וחוקיות מסוימת.

...

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי להכרעה כי אין עסקינן בהודאת בעל דין אלא בטענת הגנה שהתמודדה עם טיעוני התובעת בדבר פלישה למקרקעין מושא התביעה לאורך כל תקופת התביעה.

לנוכח כל האמור לעיל, דין תביעה התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה דמי שימוש בגין המקרקעין בהיקף 3600 מ"ר לכל תקופת השימוש להידחות שכן התובעת לא השכילה להוכיח את הישיבה במקרקעין, ולא הוכיחה את העובדות שעמדו בבסיס חוות הדעת, קרי: היקף הפלישה, משך הפלישה וסוג הפלישה.

סיכום: נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי דין התביעה לחיוב מי מהנתבעים בתשלום דמי שימוש להידחות.

בבוקר הדיון הגיש הנתבע בקשה לדחיית דיון ההוכחות נוכח העובדה כי הוא אינו חש בטוב בלילה שטרם הדיון וצרף אישור על קבלה במוקד הרפואי "בטרם". דיון ההוכחות נדחה ליום 12.6.23.

חקירות הצדדים היתמקדו בטעמים בשלם לא עמדו התובעים בלוח התשלומים; התובעים הביאו ראיות לכך שלא ניתן היה לבצע את התשלומים במועד לאור העיקולים הנוספים ולאור העובדה כי הנתבעים לא העבירו להם כנדרש את האישורים הדרושים, לאור העובדה כי כונסת הנכסים סירבה למחיקת הערת האזהרה שרשומה היתה לטובתה ובנסיבות אלה לא ניתן היה לרשום הערת אזהרה לטובת התובעים ומשכנתא לבנק שהעניק לתובעים הלוואת משכנתא ולאור העובדה כי לא היתקבל אישור על ביצוע מכר עצמי מלשכת ההוצאה לפועל.

כך טען הנתבע בפרוטוקול הדיון מיום 25.12.2022: "ההסכם בעקרו מסוכם כולו, חסרה רק חתימת הנתבעת 2, ויכול להיות שיש עניינים טכניים אך הם לא מהותיים, ובכל מקרה לא חייב לעשות אותם. ולכן ההסכם יוגש לאחר שרעייתי תחתום עליו, וזאת כאמור בתוך 7 ימים מהיום". היתקיימו בפני חמישה קדמי משפט ודיון הוכחות, הנתבעת לא הגיעה לאף אחד מהדיונים על אף מספר החלטות מפורשות בדבר התייצבותה.

...

לאור כל האמור לעיל, יתרת התמורה שעל התובעים לשלם עבור השלמת תמורת הנכס עומדת על סך של 470,832 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לקבל את תביעת התובעים לאכיפה – תביעה עליה למעשה לא חלקו הצדדים.

לאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים לעניין הוצאות ההליך, לרבות הוצאותיהם הריאליות של התובעים מחד, וכלל טענות הנתבעים מאידך, אני מורה לנתבעים לשלם לתובעים את הוצאות ההליך סך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

ביום 10.7.2023 היתקיימה לפני ישיבת הוכחות במסגרתה נחקר התובע על תצהירו וכן נחקר מר סחלי - המצהיר מטעם הנתבעים.

בתום ישיבת ההוכחות נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה. אציין, כי בתום שמיעת הסיכומים הסכים התובע על מחיקת התביעה כנגד הנתבע 3, ולפיכך קבעתי, כי התביעה כנגד הנתבע 3 נמחקת ונושא ההוצאות יבוא במסגרת פסק דין זה. תמצית טענות הצדדים התובע עותר לחייב את הנתבעים למכור לו חניה בפרויקט.

לעניין היתנהלות והתנהגות הצדדים, הרי מצד אחד, העיד לפניי באופן ברור, קוהרנטי, ונהיר התובע, ומצד שני, נימנעו הנתבעים במכוון להעיד את מר עידו חג'ג', הנתבע 2, למרות שזה חתום על כתב ההיתחייבות ולמרות שזה נכח באולם בית המשפט, וארחיב.

אציין כי גמירות הדעת החזקה במקרה שלפניי יש בה אף לכסות על חוסר במסוימות ר' עניין פרידמן לעיל, בפסקה 35: "להשלמת התמונה, ניתן להוסיף, כי בחוזים שבהם יסוד גמירות הדעת הוא ברור, יש בכך כדי לחזק חולשה מסוימת ביסוד המסוימות" ואם לא די בכך, הרי עד הנתבעים בעצמו הודה בהגינותו כי כתב ההיתחייבות היה מחייב את הנתבעים ואלו היו פועלים לפיו, אילו היה מבקש זאת התובע במועד הראוי לשיטת הנתבעים, ר' עמ' 88-89 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.2023.

...

בנסיבות אלו, אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד של הנתבע 3 בסך של 3,000 ₪ (כולל מע"מ) אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

לעניין שיעור ההוצאות, אני סבור כי משעה שהתביעה התקבלה במלואה ונדחו כל טענות הנתבעים, וזאת לאחר ניהול הליך משפטי מלא, לרבות הגשת תצהירים וראיות, ניהול הוכחות וסיכומים בעל פה, יש לפסוק הוצאות על הצד הגבוה, בפרט כאשר הנתבעים הרבו בטענות, אשר חלקן, כמבואר בפסק דין זה, טענות סרק.

בנסיבות אלו, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשאת בשכ"ט עו"ד התובע בסך של 85,000 (כולל מע"מ) וכן בהוצאות התובע כגון: אגרות, צילומים, נסיעות וכיוצ"ב בסכום כולל של 3,000 ₪.

] גם בתצהיר התובע מצוין כי בשנת 2010 הוא פנה באמצעות עורך דין לנתבע, ובקש להגיש תביעה בגין הפגימה הלבבית: "מאחר והיה לי חשש כבד שעברתי תאונת עבודה והתקף לב, פניתי לעורך דין שיגיש עבורי תביעת (כך במקור – בית הדין) לנכות מעבודה לביטוח לאומי. עורך הדין הגיש את התביעה מטעמי למוסד לביטוח לאומי ב-28.7.2010, אך מאחר ולא היו לי מסמכים וחומר רפואי לבסס את התביעה, תביעתי נמחקה עקב אי המצאת החומר הרפואי"[footnoteRef:19].

גרסה נוספת של התובע שאיננה הגיונית, במלוא הכבוד, הנה הטענה הבאה: "באחד הימים, בסמוך לפני הגשת התביעה לביטוח לאומי ביום 27.10.14, בעודי ממתין לבדיקה רפואית, עיינתי בחומר הרפואי שלי, ונתקלתי בתוצאות מפוי לב שלי שעשיתי בינואר 2010, שלא ראיתי קודם לכן, ואז רק התוודעתי לראשונה לכך שעברתי ביולי 2009 אוטם שריר הלב"[footnoteRef:20].

] גם בעדותו, לא נתן התובע מענה ברור לעניין זה[footnoteRef:22]: "ש. ... תסכים איתי שהמסמך הזה מ-2010 היה ברשותך כל הזמן ת. לא בטוח, לא בטוח שהוא היה ברשותי. ממש לא בטוח. אני אומר לך, אני בכנות אני, אני באמת ,לא נשבעים בבית משפט, אני לא זוכר אם הוא היה אצלי ביד באותו רגע או שאני, או שאני באותו רגע או שאני ראיתי אותו כשנתנו לי את התיק שלי וחיכיתי בחוץ. באמת אני לא זוכר". [22: תימלול פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 4.4.2023, עמ' 3, שורות 18-13.

...

גם איננו מקבלים את ההנחה העובדתית של התובע, כי עד מועד זה לא נרשם בפירוש "אוטם" במסמכים הרפואיים, היות שקיימים מספר מסמכים רפואיים מהשנים 2014-2010 שם מצוין כי התובע עבר אוטם לבבי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

אנו מקבלים את עמדת הנתבע, כי התובע זכאי לגמלה רק החל מיום 1.11.2013 ואילך, לאור הוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

התובעת טוענת כי ביום 1.5.2022 נשלח הודעת דוא"ל לגברת מיכל אשד, ביתם של מר וגברת ספיר ואחת מהיורשות של מר ספיר בהמשך לשיחה טלפונית שקיימה עם בן עליזה, ובו נכתב בזו הלשון: "מיכל בוקר טוב, בהמשך לשיחתך עם עו"ד בן עליזה, מצ"ב כתבי הטענות בתיק. להזכירך, יש דרישה לתשלום אגרת מחצית שניה בסך של כ-3,500 ₪. במידה ואגרה זו לא תשולם, כתב התביעה ימחק. אודה להמשך הנחיותייך המשך יום נעים...". כמו כן, ביום 8.5.2022 נשלח מייל נוסף בהמשך לבקשה לקבלת החומר שקיים בתיק מאסטר ובו נכתב: "מיכל בוקר טוב, בהמשך לבקשתך, מצ"ב החומר בשנית. אם יש בעיה עם הקבצים אנא צרי עמי קשר 08-6655570 שלוחה 505". כמו כן, ביום 17.5.2022 נשלח מייל עוקב ובו נכתב "מיכל שלום, טרם התקבלה תגובתך למייל. הדיון מיתקיים בשבוע הבא, משרדינו לא יוכל להמשיך ולייצג בתיק כשיש חוסר שתוף פעולה. בנוסף, ללא תשלום האגרה, יש סיכון שהתיק יימחק (ראי ההתראה שצורפה למייל). אודה להתייחסותך והמשך טיפולך..." התובעת טוענת כי הייצוג בתיק מאסטר נמשך 3 שנים, בהן בן עליזה נפגש מספר רב של פעמים עם מר ספיר.

בדיון ההוכחות שהתקיים לפניי ביום 5.12.2023, הופניתי על ידי הנתבעת לפסק דין (רע"א 7706/22 ציפורה שרה סינגר אטיה נ' עו"ד אייל אבידן (07.03.2023)), אשר לשיטת הנתבעת בכוחו לשלול את זכאות התובעת לשכר טירחה.

...

על יסוד כל האמור לעיל, אני קובע כי התובעת זכאית לשכר טרחה ההסכמי, בשיעור 10%, קרי 39,000 ₪.

סוף דבר לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והפכתי בכלל הראיות המונחות לפניי, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 39,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל כמו כן, הנתבעת תישא בהוצאות התובעת ושכר טרחת עורכי דין בסך 6,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.