על פי המתואר בכתב התביעה, בחודש יוני מסר התובע 2 טלפון סלולארי מידגם Samsung Galaxy 3S לתיקון במעבדת הנתבעת בשל בעיה באתחול הטלפון.
לאחר מכן התגלתה תקלה נוספת אשר לא ניתן היה לאבחן קודם כיוון שהמכשיר היה כבוי ולא ניתן היה לבדוק תקינות שאר הרכיבים, התקלה הנוספת הייתה כי המקרופון במכשיר אינו תקין, לאחר ניסיונות רבים לתקן וללא הצלחה הוחלט להעניק ללקוח זכוי בסך של 150 ₪ כמחווה שירותית והתובע 2 אף חתם על מיסמך המאשר כי היתקבל זכוי וכי לא תהיה לו כל תביעה בעיניין זה ועל כן דין התביעה להדחות.
אין מחלוקת בין הצדדים כי המכשיר לא היה פעיל ותקין לחלוטין בעת מסירתו לתיקון, והנתבעת הצליחה להפעילו שוב, קרי מצבו השתנה במסגרת ביצוע פעולת התיקון.
התובע פנה ודרש נזקיו בכתב התביעה, בסכום של 2,900 ש"ח. סבורני כי הפצוי המבוקש מופרז בצורה ניכרת; לקוח הגיע למעבדה עם מכשיר טלפון מקולקל, טעון תיקון, שילם 300 ש"ח עבור התיקון (וקיבל מחציתם בחזרה כאשר התיקון לא צלח), ומשעבודת התיקון לא צלחה, פנה לנותן שירות אחר ותיקן המכשיר שם; אילו כלל התובע לא היה פונה לנתבעת, האם המכשיר היה תקין? האם לא היה נאלץ לשלם עבור התיקון הנוסף ממילא, מקום שהמכשיר היה תקול? האם אי הנוחות, ימי הטרדה מחיקת מספרי טלפון וכיו"ב נובעים מהתיקון אשר בוצע על ידי הנתבעת, או שמא מדובר בתוצאות לוואי ברורות של הקלקול שחל במכשיר?
סכום הנזק אשר פורט, היה מופרז לכל הדיעות, בהיתחשב בסימני השאלה אשר פורטו לעיל, וכך דרשו התובעים גם סכום ניכר בגין "ירידת ערך המכשיר". נתון זה לא רק שלא הוכח, אלא שהסכום אשר ננקב אינו קשור, ולו קשר מקרי, למציאות; ציין נציג הנתבעת כי מכשיר טלפון ישן, ותיק ומקולקל, ערכו נמוך בהרבה מה"ירידה בשווי" לה טען התובע, ואני מקבל הסברו בהקשר זה, כסביר.
...
לאחר מכן התגלתה תקלה נוספת אשר לא ניתן היה לאבחן קודם כיוון שהמכשיר היה כבוי ולא ניתן היה לבדוק תקינות שאר הרכיבים, התקלה הנוספת הייתה כי המיקרופון במכשיר אינו תקין, לאחר ניסיונות רבים לתקן וללא הצלחה הוחלט להעניק ללקוח זיכוי בסך של 150 ₪ כמחווה שירותית והתובע 2 אף חתם על מסמך המאשר כי התקבל זיכוי וכי לא תהיה לו כל תביעה בעניין זה ועל כן דין התביעה להידחות.
לאחר בחינת טענות הצדדים ופרוטוקול הדיון הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל אולם באופן מינורי ביותר ואסביר טעמי;
בדיון אשר נערך בפניי ביום 22.1.15 הצדדים התובע 1 העיד :
"נכנסתי למעבדה בצ'ק פוסט ואמרתי שהטלפון לא עובד. הטכנאי אמר שהטלפון היה כבר אחרי תיקון והשבתי לו בחיוב. כשהוא פתח את הטלפון הוא אמר שיש דברים לא תקינים וביקשתי ממנו לציין בסוף העבודה מה לא תקין. הטלפון תוקן ונמצא תקין, הוא אמר שזו חבלה רצינית שנעשתה בטלפון והוא נתן לי 60 יום אחריות על התיקון.
לאור העובדה כי הנתבעת השיבה את המכשיר לבעליו כשאינו תקין לחלוטין, תוך שהיא מציינת כי מכשיר הטלפון אינו בר תיקון, בעוד שבדיעבד מתברר כי המסקנה המקצועית של נותן השירות הייתה שגויה – סבורני כי הנתבעת הפרה את החוזה שבין הצדדים; החוזה שבין הצדדים, מתבצע ומתקיים מכח האמון שיש ללקוח בנותן השירות המקצועי, שיש לו את הידע, היכולת והכלים לטפל בתיקון התקלה, וככל שנותן השירות מתברר כלא מקצועי מספיק (אין חולק שמכשיר טלפון שנאמר שאינו בר תיקון, תוקן במהירות אצל מעבדה אחרת), הרי שהחוזה נכרת תוך הטעיה, או יצירת מצג שווא לגבי ידע יכולת ומיומנות של נותן השירות.
התובע פנה ודרש נזקיו בכתב התביעה, בסכום של 2,900 ש"ח. סבורני כי הפיצוי המבוקש מופרז בצורה ניכרת; לקוח הגיע למעבדה עם מכשיר טלפון מקולקל, טעון תיקון, שילם 300 ש"ח עבור התיקון (וקיבל מחציתם בחזרה כאשר התיקון לא צלח), ומשעבודת התיקון לא צלחה, פנה לנותן שירות אחר ותיקן המכשיר שם; אילו כלל התובע לא היה פונה לנתבעת, האם המכשיר היה תקין? האם לא היה נאלץ לשלם עבור התיקון הנוסף ממילא, מקום שהמכשיר היה תקול? האם אי הנוחות, ימי הטרדה מחיקת מספרי טלפון וכיו"ב נובעים מהתיקון אשר בוצע על ידי הנתבעת, או שמא מדובר בתוצאות לוואי ברורות של הקלקול שחל במכשיר?
סכום הנזק אשר פורט, היה מופרז לכל הדעות, בהתחשב בסימני השאלה אשר פורטו לעיל, וכך דרשו התובעים גם סכום ניכר בגין "ירידת ערך המכשיר". נתון זה לא רק שלא הוכח, אלא שהסכום אשר ננקב אינו קשור, ולו קשר מקרי, למציאות; ציין נציג הנתבעת כי מכשיר טלפון ישן, ותיק ומקולקל, ערכו נמוך בהרבה מה"ירידה בשווי" לה טען התובע, ואני מקבל הסברו בהקשר זה, כסביר.
לאור האמור לעיל ובהתחשב בהשבת סך של 150 ₪ מעלות התיקון, הנני סבור כי על הנתבעת לפצות את התובעים בהשבת מחצית התמורה של עלות התיקון במעבדה אחרת, סה"כ תשלם הנתבעת סכום כולל של 250 ₪.
