מחיקת מסירת אזהרה בהליכי הוצאה לפועל

אם המערערים מבקשים לשנות את הוראות פסק הדין, הדבר אינו בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל ועליהם לפנות לבית המשפט המוסמך לצורך כך. על החלטה זו לא הוגש הליך ערעורי, ואולם המערערים פנו לבית המשפט בתובענה חדשה (המרצת פתיחה) למתן פסק דין הצהרתי, לפיו המערערים אינם חייבים לשלם את סכום פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל, עד שהמשיב יסדיר את ענייניו עם רשויות המס ויסיר את העיקול המונע את ביטול הערת האזהרה.

אין מחלוקת שהעיקול בוטל, הערת האזהרה נמחקה, נימסרה הודעה לבית המשפט, וזה הורה להעביר את הכספים לתיק ההוצאה לפועל.

...

אמנם, על פי פרשנותי, ניתן היה להגיע לתוצאה זהה כבר בשנת 2014, כאשר ניתנה החלטת כב' הרשמת יהלומי, ואמנם על החלטה זו לא הוגש ערעור והיא הפכה להיות חלוטה, ואולם עתה, כאשר ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, שקבעה שתנאי להעברת הכספים לתיק ההוצאה לפועל יהיה הסרת הערת האזהרה, נראה שגם הצדדים, ובמיוחד ב"כ המשיב, באו למסקנה, כי אין די במתן ייפוי הכוח לצורך הסרת הערת האזהרה אלא יש צורך גם בהסרתה בפועל כדי לחייב בסכום פסק הדין.

התוצאה היא אפוא, כי יש לקבוע, כי כל עוד לא ניתן היה לעשות שימוש שיביא להסרת הערת האזהרה בייפוי הכוח, שמטרתו הייתה הסרת הערת האזהרה, לא היה מקום לפתוח את תיק ההוצאה לפועל, ולפיכך יש לבטל את כל החיובים הנוספים מעבר לסכום פסק הדין שהועבר כבר, וממילא יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל.

התוצאה היא אפוא, שהערעור מתקבל, מתקבלת הבקשה בטענת פרעתי, במובן זה, שלא היה מקום לפתוח את תיק ההוצאה לפועל כל עוד לא היה די בייפוי הכח כדי להסיר את הערת האזהרה, אין צו להוצאות ויש להחזיר למערערים את סכום הערובה.

הנתבעת ביקשה לשמור על טענותיה לעניין הסילוק על הסף, ככל והתביעה נגדה לא תמחק.

התובעת טענה, כזכור, כי הנתבעת התרשלה בבצוע ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ובפרט בהליכי מסירת האזהרה.

...

נקבע: "ניתן לומר, כי כאשר עורך-דין מייצג לקוח פלוני ואילו הצד האחר לעיסקה אינו מיוצג כלל, נדרשות ממנו מיומנות וזהירות רבה יותר בהצגת העניין, לבל יכשיל במודע או בהיסח דעת נמהר את הצד האחר, כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו, יושרו ומהימנותו". באותו עניין, כאשר יישם בית המשפט העליון את ההלכה הנ"ל על עובדות המקרה, הגיע למסקנה שאם ייקבע כי עורך הדין לא ייצג את המערערים (הרוכשים) הרי לא חלות עליו החובות שהושתו עליו ע"י בימ"ש קמא, ובכלל זאת החובה לברר את מצבו של לקוחו והאם לקוחו מתכוון לעמוד בעסקה.

בית המשפט מגיע למסקנה כי עורך הדין באותו עניין ייצג את הקבלן בלבד ולכן לא חלה עליו אחריות כלפי הרוכשים.

אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת והותרתה כנגד הנתבע בלבד.

במסגרת הרקע הדיוני הרלוואנטי, אציין כי ביום 2/9/15 ניתן פסק דין כנגד הנתבעים 1 ו-2 בהיעדר הגנה, וביום 5/2/16 נעתרתי לבקשה המוסכמת של המשיבה והנתבע 3 למחיקתו של האחרון מההליך ללא צו להוצאות.

כן, נטען כי המבקש מנסה להוליך את בית המשפט שולל אודות המועד הנטען שבו לטענתו הוא ידע על פסק הדין, תוך שהוא מסתיר את העובדה שכבר ביום 27/4/16, למעלה מחצי שנה קודם לכן, ביקש שליח של המשיבה למסור לו את האזהרה נשוא ההליך שננקט נגדו בהוצאה לפועל, אולם המבקש סרב לקבלה.

...

בהתאם אני מורה על סגירת תיק ההוצל"פ (מס' 5099810716) (סגירה שכוחה יפה כנגד המבקש בלבד מקום בו עולה מהאמור בסעיף 24 לתגובת המשיבה כי המדובר בתיק קיים שנפתח בראשיתו כנגד שני נתבעים אחרים ושאליו צורף המבקש).

כן, הנני מורה על ביטול מחיקת ההודעה לצד ג'.

לאור המחדלים בהתנהלות המבקש אשר באו לידי ביטוי, בין היתר, בציון שתי כתובות שונות בכתב ההגנה, מבלי שהובא כל טעם המצדיק מחדל זה, הנני מורה כי המבקש יישא בהוצאות המשיבה בגין הבקשה בסך 5,000 ₪.

הזכות להליך הוגן כוללת הדרישה למסירה כדין של מסמכים לבעלי דין ובכלל זה מסירת אזהרת הוצאה לפועל לחייב המתנהל נגדו תיק הוצאה לפועל.

ראוי לציין כי טענת המבקשת שמדובר בשיק לא סחיר היא טענה קלושה למדי מאחר ומדובר בשיק שעל גביו מודפס מראש "שלמו ל-" ולא הוספה המילה בלבד ואין מחיקה כלשהיא על גבי השיק.

...

עוד טענה המשיבה כי המבקשת בכוונה אינה מתייחסת לתצהיר מוסר אשר הוגש לתיק ההוצל"פ יחד עם אישור המסירה ולפיו מסירת האזהרה בוצעה למר יאזן אבו רוקון, בנו של המצהיר מטעם המבקשת, אשר הציג את עצמו כמנהל במענה של המבקשת בשפרעם ודי בכך כדי לא להיעתר לבקשתה להארכת מועד ו/או ביטול הליכים.

מן הכלל אל הפרט: לאחר עיון בטענות המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לביטול העיקולים על חשבונות המבקשת בבנק מרכנתיל ודיסקונט ועיכוב הליכים.

אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה לביטול העיקולים על חשבון הבנק ועיכוב יתר ההליכים בכפוף להפקדת סכום של 60,000 ₪ לקופת בית המשפט.

לא בכולם צויינו מספרי ההליכים ולכן יצויינו בשמות שהצדדים כינו אותם: תיק סלדוביץ - התובע נשכר בהסכם שכר הטירחה מיום 23.7.2004, להגשת בקשה בהוצאה לפועל בטענת פרעתי ולביטול פסק הדין בתיק 29280-03-13 ובקשות לעיכוב הליכים - שכר הטירחה בסך 45,000 ש"ח ותשלום 20,000 ש"ח (בצרוף מע"מ) אם ינתן עיכוב ביצוע ויהיה צורך בהליכים נוספים, שישולם בתום הטיפול בתיק (עמ' 11-12 לתצהיר התובע).

לבקשה, צירף התובע גם בקשה דחופה למתן עיקול על הנכסים בטרם מסירת אזהרה לחייב (עמ' 83-95 לתצהיר עדות ראשית הנתבעים 2-4).

הבקשה התקבלה בנוגע לסעד הכספי וביום 12.12.2018 בקשת התובע למחיקת התביעה התקבלה (מוצגים נ/1 ו-נ/5).

...

התובע לא הציג ראיות להוכחת הסכום הנוסף לו זכאי לשיטתו ולו משכך נדחית טענתו.

סוף דבר הנתבע 1 ישלם לתובע סך 390,000 ש"ח ממנו יקוזז סך 60,000 ש"ח עבור שתי המחאות בסך 40,000 ש"ח ו-20,000 ש"ח שהצדדים מסכימים שהתובע קיבל עבור חובו ממר פרלמן, שאינו צד להליך (ש' 30-33 בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 18.1.2023).

משכך ישלם הנתבע 1 לתובע סך 330,000 ש"ח. בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה אך בחלקה, ישא הנתבע 1 בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 33,000 ש"ח. אף שהתביעה נגד הנתבעים 2-4 נדחתה, ישא כל צד בהוצאותיו, בנסיבות בהן הודו הנתבעים 2-4 שסייעו לנתבע 1 ברישום פיקטיבי של הנכס.