מחיקת מניות חברה מרישום למסחר בבורסה

חוסר הפיזור הקיצוני לא נעלם מעיניו של השופט המלומד, אשר סבר אף הוא כי "על פי מידת פיזורן של המניות על פי מצבן כיום, אין מקום לנהל מסחר במניות אלה", אלא שלדעתו היה על הבורסה להסתפק בנקיטת הצעד הפחות דראסטי של השעיית המסחר, מבלי למחוק לגמרי את ניירות הערך של החברה מהרישום למסחר בבורסה.

...

כך מוצאים אנו נאמר מפי הנשיא כהן בבג"צ 522/81 בעמ' 12: "דעתנו היא, שהעותר לא הצליח להראות, שיש חוסר הגינות או העידר תקינות ברשום למסחר בבורסה של מניות, שאינן בעלות זכות הצבעה שווה. לכל היותר, ניתן להגיד, שבנושא שבמחלוקת יש פנים לכאן ולכאן, אך בכך לא די כדי לקבוע שההסדר הקיים, כפי שנקבע בהנחיות הבורסה, הוא בלתי הוגן או בלתי תקין" ובהמשך, בעמ' 13: "כשם שנקבע כבר פעמים מספר בקשר עם בעיות 'סבירות' של פעולות רשות, שלבעיה מסוימת יכולים להיות כמה פיתרונות, שכל אחד מהם הוא סביר (בג"צ 840/79, המ' 830/79, 860, בעמ' 744; בג"צ 297/82 הנ"ל, בעמ' 43), כך גם לבעיה מסויימת יכולים להיות כמה פתרונות, שכל אחד מהם הוא 'הוגן', והגינותו של פיתרון אחד איננה שוללת את הגינותו של פתרון אחר. בסיכומו של דבר, במקרה שלפנינו אין לנו כל יסוד לקבוע, שהדרך, שבה בחרה הבורסה ללכת, הייתה נגועה בפגם כלשהוא, ועל-כן אין מנוס מדחיית העתירה". הגישה שלא להתערב בשיקוליה המקצועיים של הבורסה מוצאת את ביטויה גם בבג"צ 555/77 דברי השופט אשר, בעמ' 383: "אין אנו יושבים בועדת ערעור עליונה על החלטות רשות מינהלית, ורק אם לוקה החלטתה של הרשות מבחינה משפטית, נתערב בה. במקרה דנן מכוונת טענת העותר נגד תוכן ההחלטה מבחינה מקצועית, ואין טענה זו מעוררת בעיה משפטית כלשהיא. כאמור ב-בג"צ 16/77-20, 151. בעמ' 540: אין בית-משפט זה רואה את עצמו כמעין מומחה עליון שבכוחו להכתיב מה סביר ומה אינו סביר בהחלטות של מומחים במסגרת מומחיותם". השאלה היא, אם כן, אם נפל דבר בחוק ניירות ערך (תיקון מס' 9) הנ"ל, ואם-משהועברה הביקורת על הבורסה אל בית המשפט המחוזי בדרך של ערעור-השתנו היקף הביקורת ועילות ההתערבות.

משהגענו למסקנה כי החלטת הבורסה הייתה מוצדקת לגופה, שוב אין צורך להכריע בטענתם החלופית של באי-כוחם של המערערים, לפיה המשיב אינו ניכנס בדל"ת אמותיו של סעיף 47 לחוק, מאחר שאינו בגדר "הרואה עצמו נפגע מהחלטות הבורסה", כמשמעותו בסעיף זה. לעומת זאת, העלה המשיב את הטענה, כי החלטת הבורסה לא נתקבלה ברוב הדרוש, שהוא רוב של שלושה רבעים מחברי הדירקטוריון הנוכחים בישיבה, כאמור בסעיף 88 לתקנון הבורסה.

התוצאה היא, שיש לקבל את הערעורים, להחזיר את החלטת הבורסה על כנה ולבטל את החלטת בית המשפט המחוזי.

המשיב ישלם לבורסה שבר טירחת עורך-דין בע"א 1326/91 (בשתי הערכאות) בסך 10,000 ש"ח, ובע"א 1760/91 ישלם המשיב שכר טרחת עורך-דין לחברה בסך 10,000 ש"ח. הנשיא מ' שמגר: אני מסכים.

העובדות כעולה מהבקשה, אלה הם עקרי העובדות להם טוען המבקש: החברה היא חברה ציבורית שמניותיה נרשמו למסחר בבורסה בשנת 1992.

הבקשה נגד מר מזור נמחקה.

...

מאחר שכך, ולאחר שבסופו של דבר גרמו העסקאות לחברה לנזק בשיעור של 19.9 מיליון ₪, המבקש עותר כי המשיבים יפצו את החברה בגין הנזק הזה.

אני סבורה כי אין מקום לקבל טענות אלה.

דיון אני סבורה כי מאחר שביחס לעסקת זרח, אין למעשה מחלוקת כי לא קיים ניגוד עניינים של בעלת השליטה – אולטרה – בנושא העסקה, הרי שיש להחיל על העסקה את כלל שיקול הדעת העסקי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת האישור נדחית.

השאלה האם אכן ניתן להסתפק באינדיקציות אלה תיבחן להלן, בפרק זה. ב.1 אינדיקאציה ראשונה: עסקת כלירמרק הרקע העובדתי: עסקת כלירמרק חברת פלג-ניא בע"מ היתאגדה בשנת 1984, ומניותיה נרשמו למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב בשנת 1993.

בין לבין נמחקו מניות חברת פלג-ניא בע"מ מהמסחר בבורסה.

...

מהטעמים שיפורטו בהרחבה להלן הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה שלפניי אין באינדיקציות עליהן הצביעה המשיבה כדי לייתר את הצורך לבחון את הוגנות המחיר שהוצע במסגרת הצעת הרכש בהתאם למבחן הרגיל שקבע בית המשפט העליון להפעלת סעד הערכה, דהיינו קביעת השווי הפנימי של החברה כעסק חי על פי שיטת היוון תזרימי המזומנים העתידיים (DCF –Discounted Cash Flow ).

בין אם אצא מנקודת הנחה כי קיומן של האינדיקציות החיצוניות מחזיר את נטל ההוכחה למבקשים, ובין אם אניח כי נטל ההוכחה נותר על המשיבה (לאור הקושי שמעוררות האינדיקציות החיצוניות בענייננו, כמוסבר לעיל) – אין מנוס מהתייחסות לגופן של הערכות השווי, ולטענות הצדדים לגביהן.

בשים לב להנחיה זו שקלתי כיצד ראוי להכריע בין חוות הדעת, והגעתי למסקנה כי במקרה שלפניי הדרך הראויה לעשות כן אינה באמצעות נקיטת עמדה שיפוטית לגביהן בשלב הדיוני בו אנו מצויים, אלא באמצעות אישור הבקשה לניהול התובענה כייצוגית, ומתן הוראות לעניין מינוי מומחה מטעם בית משפט.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מאשר את ניהול התובענה כייצוגית, בהתאם למפורט להלן.

בחודש נובמבר 1992 הציעה החברה לראשונה את ניירות הערך שלה לציבור על פי תשקיף הנפקה ומניותיה נרשמו למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ (להלן: "הבורסה").

במסגרת הבקשה וההודעה המשלימה, הציגה החברה מספר נימוקים לאישור סיום חובות הדיווח שלה על פי דין ובכלל זה העובדה כי ניירות הערך של החברה נמחקו מהמסחר בבורסה לפני שנים רבות (ביום 25.3.2018); העובדה שמספר המחזיקים בניירות הערך של החברה הוא 74 וכי בעלי המניות מקרב הציבור מחזיקים יחד 413,784 ממניות החברה (המהוות כ- 16.89% מהון המניות המונפק והנפרע של החברה); כי לחברה גרעון בהון בסך של כ- 415 אלפי ₪ ונכסיה היחידים של החברה כוללים יתרת מזומנים בסך של 137 אלפי ₪ והלוואה שהועמדה לצד שלישי (חברת איטראפוזישין בע"מ) בסך של כ-1.2 מיליון ש"ח כאשר המועד לפרעון ההלוואה טרם הגיע ועל פי תנאי ההלוואה אין ודאות שיתקיימו התנאים להחזר ההלוואה; העדר פעילות עסקית כלשהיא לחברה והעדר תכניות לעתיד (בשים לב לכך שכל תכנית לעתיד כפופה ליכולת החברה לגייס הון והערכת החברה כי הסכויים לכך נמוכים).

...

לאור נקודת מוצא זו של דיני ניירות הערך, מקובלת עליי עמדת הרשות לפיה יש לנקוט משנה זהירות ביישום חלופת סיום חובות הדיווח הקבועה בתקנה 52 לתקנות הדיווח, היא התקנה הרלוונטית להליך שבפניי, וכי סיום חובות הדיווח של התאגיד בהתאם לתקנה צריך להיות שמור רק לאותם מקרים חריגים בהם לא קיימת הצדקה להמשיך ולחייב את התאגיד בהמשך קיומן של חובות הדיווח החלות עליו.

לאחר שעיינתי בבקשה החברה על נימוקיה ובעמדתה המפורטת של הרשות, אשר הודיעה כי אין היא מתנגדת לבקשה ומותירה אותה לשיקול דעתו של בית המשפט; ולאחר שהבאתי בחשבון את נסיבותיה הפרטניות של החברה, ובכלל זה את שיעור מניות החברה המוחזקות בידי מחזיקים מן הציבור; את הזמן הרב שחלף ממועד מחיקת מניות החברה ממסחר ואת אופי והיקף פעילותה של החברה, אני סבורה כי באיזון בין האינטרסים השונים עליהם עמדתי לעיל, נוטה הכף לעבר קבלת בקשתה של החברה.

לאור האמור, לאור תוצאות ההצבעה באסיפת המחזיקים, לאחר שלא הוגשו התנגדויות לבקשה בתוך המועד שנקבע לכך ואשר פורסם במסגרת הודעת החברה על כינוס אסיפת בעלי מניות לאישור סיום חובות הדיווח של החברה ובהתקיים כל יתר התנאים המנויים בתקנה 52 לתקנות הדיווח - אני נעתרת לבקשת ומורה כי המבקשת תסיים את חובת הדיווח שלה החל ממועד החלטה זו. ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"ג, 01 יוני 2023, בהעדר הצדדים.

מאחר ובאותה תקופה שרר בשוק ההון משבר, החליטה החברה, בעצת יועציה והחתמים שליוו את ההנפקה, להוסיף לתשקיף הצהרה לפיה בתוך לא פחות מחודש ולא יותר משלושה חודשים מיום רישום המניות למסחר, יגישו בעלי המניות בחברה הצעה לרכוש מן הציבור 60% מהמניות שיונפקו, במחיר המינימלי המוצע בהנפקה (להלן: הצעת הרכש החוזר).

כללים אלו קבעו, בין היתר, כי ירידת שיעור החזקות הציבור אל מתחת ל-7.5% מההון המונפק תיגרום למחיקת המניה מהמסחר.

...

שנית, לא שוכנעתי כי מחומר הראיות שהיה בפני בית המשפט קמא עולה בצורה ברורה כי הבורסה פעלה תוך אדישות לנזקים אשר ייגרמו לחברה כתוצאה מהבקשה.

בנסיבות אלו אני סבורה כי אין בהעדר ראיות כאמור, כדי להטות את הכף לטובת קביעה כי הבורסה התרשלה בפתיחתו של הליך עיכוב הביצוע.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, על אף שאני סבורה כי באופן עקרוני יש להכיר בחובת זהירות בין הבורסה לבין חברות המנפיקות את מניותיהן בה, לא מצאתי כי בנסיבות העניין ניתן להגדיר באופן ברור את היקפה של חובה זו. כמו-כן, לא מצאתי כי המערערים הצליחו להראות כי בהחלטותיה של הבורסה הייתה משום התרשלות המצדיקה את חיובה בגין הנזקים הנטענים שנגרמו להם כתוצאה מעיכוב ההנפקה.