מחיקת מילים מודפסות על שיק

הנתבעת, מושכת השיק, מחקה בקוו את המילה "פקודת" מהמילים "שלמו לפקודת" המודפסות על גבי השיקים.

...

מהמקובץ עולה כי לכל היותר רשאית הנתבעת לטעון לכישלון תמורה בגין השיקים שניתנו על ידה ביום 26.11.14 באופן ספציפי עבור המשלוח מסין.

לאחר שמשקפים את ביטול השיקים הללו בכרטסת, התוצאה היא כי יש להפחית מהיתרה סך של 20,000 ₪ נוספים, ומכאן שתחשיב נכון של הכרטסת מעלה כי הנתבעת מצויה ביתרת חובה של 37,936 ₪.

סוף דבר מבין כלל השיקים שהגישה התובעת לביצוע בסך של 51,106 ₪, עומדת לנתבעת טענת הגנה של כישלון תמורה ביחס לשניים מהם, בסך של 20,000 ₪.

שלוש סוגיות עומדות להכרעה בעיניין הנידון: האם מחיקת המילה" לפקודת" שהייתה מודפסת על השיק, יש בה כדי למנוע את עבירות השטר על פי הוראות סעיף 7 (א) לפקודת השיטריות [נוסח חדש] (להלן- פקודת השיטריות או הפקודה), ומכאן שממילא השטר אינו טהיר, ואין בו אחיזה כשורה.

בית המשפט המחוזי קבע בהרכב תלתא כי "מחיקת המילה "לפקודת" או מילה דומה לה, אין בה כשלעצמה כדי לפגוע בסחרותו של השיק, שכן השיק הוא מיסמך סחיר מעצם טיבעו וטיבו גם אם המילה "לפקודת" אינה מופיעה עליו, וכדי להגביל את הסחירות דרושות מילים ברורות ומפורשות.

...

תחילה יאמר כי בסיכומי הנתבע לא הועלתה טענה לפיה בעת ביצוע עסקת הניכיון ארקדה הייתה במצב כלכלי קשה, וכי הבנק ידע על כך. במועד הדיון ציין בא כוח הנתבע כי יצרף לסיכומיו את דפי חשבון הבנק של ארקדה החל מיוני 2016 על מנת להעלות טיעונים בהקשר זה, אולם בסופו של דבר דפי חשבון לא צורפו וטענה זו נזנחה.

וכך ציין כב' השופט סולברג : "גם אם השיק נשוא התביעה עביר, הרי שהבנק איננו אוחז כשורה. ב"כ הבנק טוענים בסיכומיהם על כך שהשיק שלם ותקין לפי מראהו. אינני מקבל טענה זו:

סוף דבר: משקבעתי כי בעניינו עומדת לנתבע טענת כישלון תמורה כלפי ארקדה, הרי על מנת להתגבר על הפגם בזכות הקניין, מוטל על הבנק להיות במעמד של אוחז כשורה.

משכך, לרו"ח סרדל אין כל ידיעה אישית אם הנתבעת מחקה את הכיתוב "למוטב בלבד" אשר מודפס על ההמחאות; אם הנתבעת היא שחתמה ליד המחיקה ו/או הוסיפה את חותמת הוועדה בצד המחיקה; ואם הנתבעת היא שפרעה את ההמחאות בבנק, ונטלה הכספים לכיסה.

וחשוב מכך – הגב' ערביה אמנם שבה והעידה כי הנתבעת מחקה את המילים "למוטב בלבד", חתמה על ההמחאות, ושמה חותמת של הועדה, אך בד בבד העידה כי "היא נתנה לי שיקים במעטפה, יחד עם זה נתנה לי מכתב עם זה". ובמענה לשאלה נוספת השיבה (ראו: עמוד 8 לפרוטוקול שורה 23 עד עמוד 9 לפרוטוקול שורה 4): "ש. מאיפה את יודעת שהחתימות הם לא של אנשי וועדה מוסמכים.

...

משכך, ובשים לב גם לשיקולי פיזור הנזק ומדיניות ראויה - דין הטענה להידחות (וראו גם: ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון אופלגר ז"ל, פ"ד נט(2) 349 (2004); עניין זנוה).

על כן, ולאחר שבחנתי את מלוא הנסיבות והשיקולים הנדרשים, לרבות כמפורט לעיל, וההמחאות שנותרו – מצאתי להעמיד את האשם התרם ביחסים בין הוועדה ובין הבנק, בשיעור של 30%.

לעניין זה קולעים, בשינויים המחייבים, דברי כב' השופט ד. מינץ בעניין חברת יהלומי: "התמונה המצטיירת מן הערעורים דנא מטרידה עד מאד... המדינה ישנה על זכויותיה ולא ביצעה מעקב, כנדרש, אחר הכספים המגיעים לה. אזכיר ואדגיש, הכספים אותם העניקה המדינה כספי הציבור הם והחובות שנוצרו כלפי הציבור הם. המעקב אחר חובות אלו וגבייתם על ידי המדינה, גם במסגרת התקשרויותיה במשפט הפרטי, מהווים אינטרס של הציבור כולו והרשות המנהלית אינה אלא שליח ציבור לעניין זה. בענייננו, המדינה לא מילאה נאמנה תפקיד זה במהלך השנים. יש לקוות כי הגורמים הרלוונטיים ייתנו דעתם לכך". סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת מס' 1 (איתסאר בדארנה) לשלם לתובעת סכום של 76,970 ₪, וכן שכר טרחת עו"ד ומע"מ כחוק בסכום כולל של 18,000 ₪.

לפיכך לטענתה, לא שונתה ההוראה על ההמחאה, שלפיה בכל מקרה המוטב היחיד היה ריאד וכי לאור ההוראה המודפסת, האוסרת על שינוי פרטי ההמחאה, אף לא היה תוקף למחיקת המילים "למוטב בלבד". בפסק הדין בעיניין ציטיאט שהוזכר לעיל, נדונה השאלה כיצד יש לפרש המחאה שבה יש סתירה לכאורה, כך שמצד אחד נאמר בה כי היא "למוטב בלבד" ומצד שני נכתב כי על הבנק הנמשך לשלם "לפקודת" המוטב, להבדיל מהוראה כי יש לשלם רק למוטב.

...

המסקנה היא אפוא, שלאור הנסיבות המיוחדות שעליהן עמדנו, חרף העובדה שהנתבעת, מושכת ההמחאה, לכאורה גילתה את דעתה כי בכוונתה לבטל את ההוראה המגבילה את סחירות ההמחאה, בפועל היא לא עשתה כן ובכל מקרה, התובע ידע שסחירות ההמחאה הוגבלה.

לפיכך המסקנה היא כי סחירות ההמחאה הוגבלה ועל-כן התובע אינו אוחז בה כשורה.

לפיכך, התביעה נדחית.

האם אי הכללת המילה "לפקודת" במילים המודפסות על גבי השיקים, מעידה על כוונה לסטות מדיני הסחרות במקרה דנא? סעיף 7(א) לפקודת השיטריות (נוסח חדש), (להלן-"הפקודה") קובע, כי שטר שיש בו מילים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים שבו בינם לבין עצמם, אך אין הוא סחיר.

המלומד ש' לרנר הביע את דעתו כי הגישה החדשה שהחלה בפרשת ציטיאט ונועדה להגן על הצרכנים תוך צמצום סחירותם של השיטריות, "מבטלת למעשה את ההלכות הישנות באשר לשיקים שהמושך מחק בהם את המילה "לפקודת" או את המילים או "לפקודתו". מחיקות אלה מלמדות על כוונת המושך להגביל את סחרות השיק, ולאור הלכת ציטיאט, יש לפרש את השיק בהתאם לגישה זו".

...

לפי האמור, דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות לגופה.

סוף דבר: 29.

התביעה נגד הנתבעת 4 נדחית.