הנתבעת הוסיפה כי אין בטיעונים בדבר סכויי התביעה על מנת לסייע לתובעת, משום שמדובר בבקשה לביטול פס"ד שניתן עקב אי קיום החלטה שיפוטית.
שכן, על פי תקנה 519(ב) סיפא לתקנות, גם לאחר שנדחתה התביעה בשל אי הפקדת ערובה, "רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".
בהפעילי שיקולים אלה על המקרה שלפנינו, מוצאת אני כי הותרת דחיית התביעה בעינה, תוך נעילת האפשרות לברר את המחלוקת לגופה, מהוה משום תוצאה חמורה למדי ואין היא הכרח שאין בלתו, והיא מתיישבת עם פסיקת בית המשפט הנ"ל בדבר הסנקציה שתוטל על חברה אשר הפרה הוראת בית משפט ולא הפקידה ערובה בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות, כשעל המדוכה עומדת שאלת מחיקת ההליך לעומת דחייתו, בהנתן הגישה שהייתה אז (זאת במנותק מתקנה 157(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, על פיה הסנקציה היא מחיקה של כתב תביעה, זאת לעומת הסנקציה שהייתה על פי תקנה 519(ב) לתקנות הישנות המורה על דחיית תביעה, מקום בו לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע.
עם זאת, מאחר והנתבעת לא טענה ולא ציינה כי פסק הדין מומש על ידה, בשים לב למועד בו הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין, בטרם חלפו 30 ימים ממועד בו הוא ניתן, ובהנתן נסיבות העניין המצדיקות כאמור הסבת הוראת דחיית התביעה עקב אי ביצוע ההפקדה של הערובה להוראת מחיקה של התביעה, דומה כי יש בכך על מנת להוות איזון הולם בין בעלי הדין, ויש באמור כדי לשמר את זכות הגישה לערכאות, שכן פתוחה הדרך בפני התובעת להגיש תביעה חדשה, בכפוף לקיום ההתניה שבהחלטה זו, ואשר נקבעה על מנת לשמור על האיזון בין בעלי הדין, כדרישת הפסיקה, והנותנת ביטוי להתנהלותה של התובעת בהליך שפי שפורט בהרחבה לעיל.
...
בהגיעי למסקנה זו, בחנתי את השיקולים שהותוו בפסיקה בעניין אואזיס הנ"ל בנוגע לבקשה לביטול דחיית תובענה עקב אי הפקדת ערובה ולפיהם: "בגדר דיון בבקשה לביטול דחיית תובענה יש ליתן את הדעת לשתי מערכות איזונים: האחת, איזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הנתבע; השנייה, איזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הציבור. בדברנו על אינטרס הציבור מכוונים אנו לאינטרס הציבורי- מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט".
אשר לתובע, האינטרס המרכזי הראוי להגנה הוא זכות הגישה לערכאות הנבחנת בשלב ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה לגופה, אך טעמה לא יפוג בשלב הבקשה לביטול הדחייה.
זאת ועוד, חרף החלטתי המורה לה לצרף מסמכים לתגובה מטעמה לבקשת הנתבעת לחיובה בהפקדת ערובה, היא התעלמה גם מהחלטה זו.
הילך זה אפיין גם את התנהלותה של התובעת מול עוה"ד גדעון סלעדית, שמונה ע"י ביהמ"ש כמגשר בהליך, עת היא נמנעה מלשלם לו את שכר טרחתו, עד לפנייתו של המגשר לביהמ"ש, דבר שחייב את ביהמ"ש במתן מספר החלטות בעניין, על מנת להחיש את התובעת למלא אחר חובתה זו ולשלם את שכר טרחת המגשר.
לסיכום -
על יסוד כל המקובץ לעיל, דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, במובן זה שהוראת דחיית התביעה תבוטל ובמקומה תובא הוראה המורה על מחיקת התביעה בתנאים ולפיהם, תישא התובעת בהוצאות בקשה זו בסך 1,500 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל; בנוסף ככל שתוגש תביעה חדשה היא תחל מהשלב בו הופסק ההליך הנוכחי, כולל הפקדת סכום הערובה להבטחת הוצאות הנתבעת; תשלום הוצאות המגשר ותשלום ההוצאות שנקבעו בהחלטתי זו.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
