מחיקת כתב טענות בשל אי הגשת סיכומים במועד

כאמור בפסק-הדין, תקנה 74(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי מ-2018 (להלן התקנות החדשות) בעלת תחולה מידית על הליכים שניפתחו טרם יום התחילה; על-פיה, דין אי-הגשת סיכומי טענות בכתב במועד כדין אי-התייצבות לדיון – ויש להורות על מחיקה או דחייה של ההודעה לצד שלישי בהתאם לתקנה 75(1).

עוד צוין בפסק-הדין כי הצד השלישי לא ביקש לדחות את ההודעה נגדו בשל אי-הגשת טיעון ותעוד בידי הנתבעת.

מי שאינו עושה כן אינו רשאי לצפות כי מחדלו ירפא בנקל, תוך שהוא כופה על בית-המשפט לספק לו שירותי מזכירות אד-הוק באמצעות החלטה מתזכרת (כאן, באמצעות פסק-הדין שמחק את ההודעה לצד שלישי עקב אי-הגשת סיכומים במועד).

...

דין הבקשה להידחות תוך הותרת פסק-הדין שהורה על מחיקת ההודעה לצד שלישי בעינו.

בה בעת, ולאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלקבוע כי הנתבעת לא הצביעה על טעם קביל כלשהו להארכת המועד.

הבקשה נדחית אפוא.

על פי הנטען בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת 1 ובעל המניות (שנמחק מההליך), הנתבעת 2 אינה פעילה.

התובע עתר לקבלת התביעה במלואה בהעדר הגנה ועל יסוד כתב התביעה בלבד נוכח אי הגשת הסיכומים.

מקום בו הוגשו כתבי טענות ונשמעו ראיות סברנו שיש להכריע בתביעת התובע על יסוד אלה.

מצאנו איפוא, כי בהיתחשב בכך שלא הובאה גרסה מפורטת מצד הנתבעת לגבי אפשרות ישיבה בזמן משמרת, כל עוד תנאי העבודה מאפשרים זאת, ובשים לב לעובדה, כי לא הוגשו סיכומי הנתבעת, יש לקבל את עתירת התובע לפסיקת פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה בסך 20,000 ₪.

...

סוף דבר: הנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים סך 5,449 ₪.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית אולם משלא התגוננה בהליך, אין צו להוצאות.

רק לאחר שהוגשה בקשה זו, הוגש מטעם התובעים מיסמך אשר כותרתו "היתייחסות התובעים לבקשת הנתבעים מהיום (4.1.24) למתן החלטה", ובמסגרתה נטען כי התובעים מזועזעים מהאופן בו חוזרים הנתבעים ומטעים את בית המשפט, וזאת הן לעניין הבקשה למחיקת הסיכומים מחמת טענה משוללת יסוד לפיה הקף הסיכומים חורג מזה שנקבע, והן בהתייחס למועד הגשת תשובתם אשר בהתאם למניין הימים אמור להיות ביום 7.1.2024.

לכך מצטרפת העובדה הפשוטה על פיה הסיכומים נערכו באופן אשר היה מקשה, עד מאוד-מאוד, את קריאתם, נוכח צפיפות הכתיבה, מיעוט הפסקאות, היעדרם של שוליים ימניים, וספק גדול באשר לעמידתו של המסמך בהוראות כב' בית המשפט העליון/מנהל בתי המשפט (הוראת מנהל בתי המשפט בדבר צורת מיסמך ומבנהו לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט 2018).

להוראות המבוא של תקנות סדר הדין האזרחי מצטרפות תקנות פרטניות כגון תקנה 41(א)(4) המתירה לבית המשפט להורות על מחיקת כתב הטענות מכל נימוק שהוא סבור כי נכון וראוי מכוחו למחוק את אותו כתב טענות, תקנה 42 לתקנות סדר הדין האזרחי, המתירה לבית המשפט שיקול דעת למחיקת כתב טענות עת נמצא כי בעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט, וכן תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, המתירה לבית המשפט להורות על מחיקתו של ההליך מחוסר מעש מקום בו לא פעל בעל דין, בהתאם להוראות הדין או הנחיות שניתנו, במשך שישה חודשים.

האחריות להתנהלותם החסרה של התובעים, רובצת, כל כולה לפתחם, ו-"העלאה מן האוב" של בקשות/תשובות אשר הוגשו על ידי שני הצדדים בשלבים שונים של ניהול ההליך, ולא הוגשה ביחס אליהן בקשה רלוואנטית של התובעים בזמן אמת, אינה משנה את מועד או אופן הגשת סיכומי התובעים, וזאת עוד קודם שאדרש להבחנה בין סיכומים אשר הותר לתובעים לתקנם לבין מסמכים קודמים אלו ואחרים.

...

סוף דבר סיכומי התובעים יוצאו מתיק בית המשפט.

חלף זאת אני מורה כי סיכומי הנתבעים יוגשו בתוך 90 יום.

המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים.

רק לאחר שהמשיבים ביקשו, ביום 07.12.2023, הוראות לעניין המשך ניהול ההליך, ובית המשפט נתן למבקשים, לפני ולפנים משורת הדין, שהות נוספת להבהיר את פשר אי הגשת הסיכומים – הוגשה תשובה מטעם המבקשים לבקשה למחוק את סיכומיהם ולדחות את תביעתם.

בסמוך לאחר שהוגשה הבקשה למתן החלטה, הגישו המבקשים שני כתבי בי דין: ׳היתייחסות׳ לבקשה למתן החלטה, בגדרה נטען כי המשיבים ניסו להוליך את בית המשפט שולל בעיניין הקף הסיכומים והמועדים; ו׳תשובה׳ למה שכונה על-ידם ״בקשת סרק נואשת, קנטרנית ומופרכת", במסגרתה נטען כי הסיכומים הוגשו כדבעי וכנקוב בהחלטה מיום 11.12.2023, ולכן דין הבקשה להדחות.

כאמור, תקנה 74(ג) קובעת כי "דין אי-הגשת סיכומי הטענות בכתב במועד, כדין אי-התייצבות לדיון"; ואילו תקנה 75(1), קובעת כי במקרה של אי-התייצבות התובע, מבלי שניתן לכך טעם סביר, "ימחק בית המשפט את כתב התביעה או ידחה את התביעה אם מצא טעמים מיוחדים לדחייה" (ההדגשות הוספו – ח' כ').

עם זאת, כאשר תביעה נמחקה מחמת אי-התייצבות, באופן שגרם לבזבוז משאבי הצד שכנגד ולבזבוז זמנו של בית המשפט, ניתן לצפות כי בית המשפט יתנה את מחיקת התביעה בתנאים, בהתאם לסמכותו שבתקנה 41(ג)(2) לתקנות (בהקשר זה ראו הערת השופט י' עמית ברע"א 985/24 אליהו נ' נציגות הבית המשותף ברח' צבי שץ 16-14 חולון (26.03.2024)).

...

כדי לסבר את האוזן אציין, לשם הדוגמה בלבד, כי באחד המקרים התבקשה ארכה בת יומיים בלבד, שלאחריה במשך כחודש ימים לא הוגש דבר לתיק בית המשפט, ובסופו של דבר הוגשה בקשה נוספת למתן ארכה.

בנתון לאמור, הורה בית המשפט המחוזי על הוצאת סיכומי המבקשים מתיק בית המשפט, ופנה לבחון האם המשמעות המעשית של החלטתו "היא בהכרח סילוק תביעת התובעים, בין אם על דרך של מחיקה ובין אם על דרך של דחייה [...] זאת מקום בו הוראות תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי מכוונת למחיקת התביעה, ובמקרים החריגים אף לדחייתה". לפי האמור בהחלטה, לאחר שבית המשפט נתן דעתו לכלל השיקולים הצריכים לעניין, הוא מצא "לא בנקל, והרבה לפנים משורת הדין, [...] כי נקודת האיזון אינה מצויה על דרך של סילוק התביעה". מסקנה זו נומקה בכך ש"עסקינן בהליך אשר התנהל במשך שנים, ונשמעו במסגרתו הראיות עד תום, [ולכן] דומה כי נקודת האיזון מצויה במקום בו יושבו סיכומי התובעים לידיהם, מבלי שתינתן להם הזדמנות נוספת להגשתם, פסק הדין יינתן על בסיס המונח בתיק בית המשפט לרבות סיכומי הנתבעים בלבד, וייפסקו הוצאות הנתבעים כמו גם הוצאות לטובת אוצר המדינה".

דיון והכרעה לאחר עיון, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בכפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית.

המסגרת הנורמאטיבית הסמכות בתקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (להלן – תקנה 44) נקבע לאמור: "בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, למחוק על הסף כתב טענות מאחד הנימוקים האלה:

נוסיף ונציין כי בית הדין האיזורי מוסמך בהתאם לתקנות בית הדין לעבודה למחוק תביעה אף מטעמים נוספים (מחיקה מחוסר מעש לפי תקנה 48א; מחיקה בשל אי התייצבות לדיון או אי הגשת סיכומים – תקנות 49(ב)(1) ו – 52(ג) בהתאמה) וכי בית המשפט העליון פסק כי רשימת העילות למחיקה על הסף בתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות הקודמות), מקבילתה בתקנות הקודמות של תקנה 44, אינה רשימה סגורה שכן בית משפט "מטבע ברייתו" מוסמך למחוק כתב תביעה (ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ – חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541, 545 (1988); ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, 582 (2003)).

...

המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל חומר התיק הגענו לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות, בכפוף להבהרה לפיה הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות) תחולנה בנסיבות העניין, כך שמרוץ ההתיישנות מושעה בתקופה שבין הגשת התביעה שנמחקה לבין מועד מתן פסק דיננו.

סוף דבר – הערעור נדחה בכפוף להבהרה בסוגית ההתיישנות.