מחיקת התביעה בשל אי הגשת סיכומים במועד

רקע לבקשה וטענות הצדדים בתמצית ביום 23.2.2017 הוגשה על ידי עיזבון ושארי המנוח, מר מאזן ראדי עאצי (להלן: המנוח), תביעה בגין אי הפרשת תשלומי פנסיה עבור המנוח במהלך תקופת עבודתו בנתבעת ונזקים עקב אי תשלום פנסיית שארים.

לפיכך, ביקשה הנתבעת למחוק את התביעה בהיעדר סיכומים מטעם התובעים או לאפשר את קיום החלטת בית הדין בכך שהתובעים ימציאו לבא כוח הנתבעת כתב ויתור סודיות מקורי חתום בפני בא כוחם מלווה בצו ירושה המסמיך את החותם עליו לחתום בשם המנוח.

לפיכך, ביקשה הנתבעת להורות על מחיקת התביעה עקב אי הגשת סיכומי התובעים או על השהיית הגשת הסיכומים עד לקבלת חוות הדעת, שתוגש ביחד על בקשה לקבלתה ולקיום דיון בהקשר אליה.

...

לפיכך, יש לדחות את בקשת הנתבעת, לקבוע כי היא לא הגישה חומר רפואי ולקצוב לצדדים זמן להגשת סיכומיהם.

בהקשר זה ראוי להזכיר את הוראות תקנה 124 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, לפיה: "בית הדין רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בענינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לפסוק בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, והוא הדין לגבי הרשם בהחלטה שנתן." לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות הצדדים שפורטו לעיל הגעתי לכדי מסקנה כי דין הבקשה לקבלת חוות הדעת הרפואית להתקבל, זאת נוכח רלוונטיות הראיה, השלכת הכרעתנו בתיק על הנתבעת המהווה גוף ציבורי, חשיבותה של הראיה לבירור המחלוקות נשוא תיק זה, והאינטרס של בירור האמת, משנטען על ידי הנתבעת כי המנוח נפטר כתוצאה ממצב רפואי קודם בטרם צבר את תקופת ההכשרה הדרושה .

עם זאת, נוכח העובדה כי מדובר בתיק שמתנהל משנת 2017 המצוי בשלב מתקדם לאחר שמיעת עדויות, ומשראוי היה כי הבקשה תוגש בשלב מוקדם יותר, באופן מסודר, מפורש ומנומק ולא באופן משתמע במסגרת בקשות שהוגשו עקב טענה לאי קיום החלטה שניתנה על ידי בית הדין בתום דיון ההוכחות, ומשלא הוצגה סיבה מספקת לאיחור הניכר - תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט, בסך כולל של 4,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המשיב לא פעל לפי ההסדר הדיוני, וכפי שטוענים המערערים, כאמור בתקנה 74(ג), "דין אי הגשת סיכומי הטענות בכתב במועד, כדין אי התייצבות לדיון" ולפי תקנה 75(1) , "לא התייצב התובע, ימחק בית המשפט את כתב התביעה או ידחה את התביעה אם מצא טעמים מיוחדים לדחייה". כלומר, כשתובע אינו מגיש סיכומים, על בית המשפט למחוק את כתב התביעה, ואם מצא טעמים מיוחדים לדחיית התביעה, עליו לדחות את התביעה.

על כן, היה על בית המשפט למחוק את התביעה עקב אי הגשת סיכומים, תוך פסיקת הוצאות כנגד המשיב.

בפני בית המשפט עמדה תביעה לסעד כספי, ועל פי תקנה 74, בררת המחדל לפירוש הקביעה שההליכים הסתיימו בהעדר טעם מיוחד לדחיית התביעה, היא שהתביעה נמחקת.

...

אני דוחה את טענת המשיב שהתביעה הוגשה כתביעה למתן חשבונות בלבד, או שיש לראותה בדיעבד כתביעה למתן חשבונות בלבד.

להסיר ספק, גם אילו היה בית המשפט קמא מגיע למסקנה שאי הגשת הסיכומים היא מעשה זדוני של המשיב שנועד להתגבר על דחיית בקשתו לתיקון סכום התביעה הכספית, לא היה הדבר מצדיק את דחיית התביעה באופן שלא תהיה למשיב דרך לממש את זכותו לסעד כספי לאחר בירור החשבונות, לאחר שזכותו הוכרה בהחלטת בית המשפט מיום 3.12.20.

אני דוחה את טענות המשיב כאילו היה על בית המשפט קמא להתייחס לתביעה כתביעה למתן חשבונות בלבד שהסתיימה, מהטעמים שפירטתי לעיל.

בית המשפט קבע בפסק דינו כי "אני מוחקת את התביעה לאור העובדה שהתובעת לא הגישה סיכומים, בנסיבות בהן הנתבעת כאמור לא הגישה כל בקשה עצמאית לסעד אחר במועד הרלוואנטי". עוד קבע בית המשפט כי אם התובעת תגיש תביעה חדשה, הגשת התביעה תותנה בתשלום הוצאות הנתבעת בסך של 30,000 ₪ וכן כי התביעה החדשה תתנהל בכפוף לראיות שהוגשו במסגרת התביעה.

מן הכלל אל הפרט הגם שהתובעת הגישה בקשה למחיקת התביעה ולמתן פטור מתשלום יתרת אגרה, עולה מפורשות מפסק הדין של בית המשפט מיום 19/10/20 כי התביעה נמחקה עקב אי הגשת סיכומים מצד התובעת, כפי שנקבע בפסק הדין: "אשר על כן, משלא הוגשו סיכומי התובעת חרף הארכות מועד שניתנו ובעיקר כשמדובר בהארכות מועד שניתנו לבקשת התובעת – כשהיא עצמה נוקבת בתאריכים בהם תעמוד ותגיש סיכומיה, אני מורה לפי תקנה 160 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, והפניותיה, כדלקמן:

לאחר האמור ניתן כאמור ביום 19/10/20 פסק דינו של בית המשפט אשר מחק את התביעה בגין העדר הגשת סכומים, פסק דין אשר מעיון בנט המשפט עולה כי בא כוחה של התובעת צפה בו ביום 20/10/20.

...

התובעת טוענת כי יש לדחות את בקשת הנתבעת וכן לחייבה בהוצאות.

לנוכח כל האמור, משבית המשפט בחר שלא להורות על דחיית תביעת התובעת אלא על מחיקתה, משלא דבק חוסר תום לב בהתנהלותה של התובעת, התובעת לא עשתה שימוש לרעה בהליכי בית משפט והתובעת לא זנחה את תביעתה בשום שלב, ואף לא ייפגעו זכויותיה של הנתבעת ככל שהתובעת תוכל לממש את זכויותיה, הרי על מנת שלא לקפח את התובעת יתר על המידה, סבורני כי ראוי בנסיבות אלה להחיל את סעיף 15 לחוק ההתיישנות באופן שמלוא פרק הזמן שבו התביעה הראשונה הייתה תלויה ועומדת לא יבוא בחשבון במניין תקופת ההתיישנות.

משכך אף ראיתי להיעתר לבקשת התובעת לפריסת תשלומים קצרת מועד המתיישבת גם עם מצבה הרפואי והכלכלי של התובעת כמפורט בבקשתה מיום 13/04/22 ואין בכך להצביע על כך כי כל עוד לא שולמו מלוא ההוצאות לא נמנה מועד הגשת התביעה החדשה לבית המשפט לצרכי התיישנות.

סוף דבר לאור האמור, הבקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנות, נדחית.

ביום 21.8.22 נמחקה תביעתו של התובע, לאחר התראה, עקב אי הגשת סיכומיו.

קיים קושי נוסף, לקבל את דו"חות הנוכחות של הנתבעת 1 כדו"חות המשקפים את המציאות כהוייתה – העדר רישום של ההפסקה שנטען כי התובע קיבל למשך כחצי שעה ויותר, כל יום (ר' סעיף 10 לתצהירו של הנתבע 3), עובדה זו מתיישבת גם עם עדותו של מר קוגן, שטען כי ההפסקה היא בין חצי שעה ל – 45 דקות[footnoteRef:61].

עם זאת, משהנטל להראות כי ההעדרות יום לפני ויום אחרי החג היתה שלא בהסכמת המעסיק מוטלת על הנתבעים, והם לא הוכיחו זאת, התובע זכאי לתשלום החגים שחלו בתקופת עבודתו ולא בשבת, בגינם לא קיבל תשלום: בשנת 2015: בחודש 10/15, עבור חג שמחת תורה, יום אחד.

...

התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית.

לאור האמור מצאנו כי אין מקום לפסוק פיצויי הלנה ויש הסתפק בהפרשי הצמדה וריבית.

ביחס להוצאות, אומנם תביעתו של התובע התקבלה באופן חלקי, אך מרבית רכיבי התביעה התקבלו, כך שמצאנו לפסוק לתובע הוצאות בסך 10,000 ₪.

רק לאחר שהמשיבים ביקשו, ביום 07.12.2023, הוראות לעניין המשך ניהול ההליך, ובית המשפט נתן למבקשים, לפני ולפנים משורת הדין, שהות נוספת להבהיר את פשר אי הגשת הסיכומים – הוגשה תשובה מטעם המבקשים לבקשה למחוק את סיכומיהם ולדחות את תביעתם.

כאמור, תקנה 74(ג) קובעת כי "דין אי-הגשת סיכומי הטענות בכתב במועד, כדין אי-התייצבות לדיון"; ואילו תקנה 75(1), קובעת כי במקרה של אי-התייצבות התובע, מבלי שניתן לכך טעם סביר, "ימחק בית המשפט את כתב התביעה או ידחה את התביעה אם מצא טעמים מיוחדים לדחייה" (ההדגשות הוספו – ח' כ').

עם זאת, כאשר תביעה נמחקה מחמת אי-התייצבות, באופן שגרם לבזבוז משאבי הצד שכנגד ולבזבוז זמנו של בית המשפט, ניתן לצפות כי בית המשפט יתנה את מחיקת התביעה בתנאים, בהתאם לסמכותו שבתקנה 41(ג)(2) לתקנות (בהקשר זה ראו הערת השופט י' עמית ברע"א 985/24 אליהו נ' נציגות הבית המשותף ברח' צבי שץ 16-14 חולון (26.03.2024)).

...

כדי לסבר את האוזן אציין, לשם הדוגמה בלבד, כי באחד המקרים התבקשה ארכה בת יומיים בלבד, שלאחריה במשך כחודש ימים לא הוגש דבר לתיק בית המשפט, ובסופו של דבר הוגשה בקשה נוספת למתן ארכה.

בנתון לאמור, הורה בית המשפט המחוזי על הוצאת סיכומי המבקשים מתיק בית המשפט, ופנה לבחון האם המשמעות המעשית של החלטתו "היא בהכרח סילוק תביעת התובעים, בין אם על דרך של מחיקה ובין אם על דרך של דחייה [...] זאת מקום בו הוראות תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי מכוונת למחיקת התביעה, ובמקרים החריגים אף לדחייתה". לפי האמור בהחלטה, לאחר שבית המשפט נתן דעתו לכלל השיקולים הצריכים לעניין, הוא מצא "לא בנקל, והרבה לפנים משורת הדין, [...] כי נקודת האיזון אינה מצויה על דרך של סילוק התביעה". מסקנה זו נומקה בכך ש"עסקינן בהליך אשר התנהל במשך שנים, ונשמעו במסגרתו הראיות עד תום, [ולכן] דומה כי נקודת האיזון מצויה במקום בו יושבו סיכומי התובעים לידיהם, מבלי שתינתן להם הזדמנות נוספת להגשתם, פסק הדין יינתן על בסיס המונח בתיק בית המשפט לרבות סיכומי הנתבעים בלבד, וייפסקו הוצאות הנתבעים כמו גם הוצאות לטובת אוצר המדינה".

דיון והכרעה לאחר עיון, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בכפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית.