מחיקת המרצת פתיחה ללא צו להוצאות משפט

עו"ד אמזל מוסמכת בזאת בשם מר דוד צ'צ'ק לחתום על בקשה למחיקת הערות האזהרה לגבי החלקות הנ"ל. הצדדים מבקשים מבית המשפט הנכבד ליתן להסכם זה תוקף של פסק דין ללא צו להוצאות".

בהמרצת פתיחה 1609/96 ינתן פסק דין לפיו יפוי הכח בטל וכן ההסכם שנחתם מכוחו, וזאת ללא צו להוצאות.

...

נוכח כל הנאמר, לרבות ביטולו של "ההסכם הנוסף" שהיה הבסיס אשר גרם למשפחת סלומון לחתום, בלית ברירה על ה"הסכם 1999", אני מחליט למבטל את "הסכם 1999". אחזור עתה להסכם שכר הטרחה מחודש מרץ 1998 שבהסתמך עליו טוען עו"ד נחשון ל-1/3 מהזכויות במקרקעין.

אני קובע ש-לעו"ד יוסף נחשון ועו"ד דורון מוזס אין, והם גם אינם זכאים, לזכויות במקרקעין אלו.

אני דוחה את בקשתם לאכוף את הסכם שכר הטרחה משנת 1988 ו"הסכם 1999", הסכמים לפני 24 ו- 23 שנים!!

המרצת הפתיחה נמחקה על ידי בית המשפט ביום 24.1.16.

לאחר דיון בבקשה של הנתבעת לסילוק התביעה על הסף, ולאור הקשיים הרבים בתביעה, בין היתר בשים לב לכך שהתובעים ניהלו לפחות 6 הליכים משפטיים כולל פעמיים ערעורים לבית המשפט העליון בקשר עם טענותיהם, אני מציע לצדדים, בהסכמת הנתבע מס' 11, את ההסדר הבא וזאת מתוך מטרה לא להסתכל אחורה אלא לנסות ליפתור את בעיית הבנייה הבלתי חוקית לכאורה: התביעה תידחה ללא צו להוצאות.

...

הערעור נדחה בפסק דין מיום 24.5.21 שבו נקבע, בין היתר, כך: "טענות המערערים (התובעים – ג"מ) באשר למעשי סחיטה וזיוף לא נטענו בהליך דלמטה, ואין להידרש להן כעת לראשונה בערעור. מכל מקום יוער כי מדובר בהאשמות חמורות בעלות אופי פלילי, אשר הרף להוכחתן גבוה יותר מן הרף הרגיל במשפט האזרחי. המערערים לא הוכיחו טענות אלה, אף לא ברף ההוכחה הרגיל". הליכים בהם נקטו התובעים כנגד צו הפסקת העבודות השיפוטי שניתן ביום 8.1.15: ב"ש 1044/15: כשלוש שנים לאחר שניתן צו הפסקת העבודות השיפוטי, התובעים הגישו לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לבטלו.

הבקשה נדחתה ביום 1.9.19 תוך שנקבע, בין היתר: "טענות המבקשים (התובעים – ג"מ) באשר לחוסר ניקיון כפיים מצד המשיבה (הוועדה המקומית – ג"מ) נטענו בעלמא, ואין בהן כדי לבסס חשש לעיוות דין או לחוסר צדק" ובהמשך: "למעלה מן הצורך אעיר כי התנהלות המבקשים מקימה חשש כבד לחוסר תום לב ולשימוש לרעה בהליכי משפט. המבקשים ניהלו מספר הליכים מקבילים באותו עניין והגישו בקשות סרק התוקפות החלטות שיפוטיות חלוטות אשר ניתנו זה מכבר. כל זאת, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר בשלוש ערכאות שונות. זאת ועוד, כעולה מהחלטות ופסקי הדין שניתנו בעניינם בערכאות הקודמות, המבקשים שבו וביצעו עבודות בנכס חרף צו הפסקת עבודה שניתן בעניינם. אין להשלים עם התנהלות זו של המבקשים, וודאי שבנסיבות אלו אין להיעתר לבקשתם למתן רשות ערעור". הוועדה המקומית הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית דין, וזאת לאור ההליכים המשפטיים הרבים בהם נקטו התובעים ולאור זאת שכל טענותיהם נדחו (להלן: "בקשת הסילוק").

ביום 26.2.23 ניתנה על ידי החלטה לפיה אני ער לכך שתשובת התובעים אינה עולה בקנה אחד עם תקנה 50(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ואולם בהיות התובעים לא מיוצגים, אני סבור שאין לעכב את הדיון בבקשה.

לסיכום, לא מצאתי כל טעם שמצדיק את קבלת הבקשה.

התוצאה בקשת הפסלות נדחית.

בדיון שנערך בהמרצת הפתיחה ביום 24.3.2021 ניתן פסק דין המורה על מחיקת התובענה ללא צו להוצאות, ובית המשפט קבע כי ההליך הנכון לבירור המחלוקות בין הצדדים הנו בפני בית משפט זה, תוך דיון בעירעור לגופו.

...

משהמערער לא הוכיח (ואף לא טען) כי קיים היתר בניה למבנה 3, אין מנוס מדחיית הערעור ביחס למבנה זה. מבנה 9 במסגרת סעיפים 78-83 לכתב הערעור העלה המערער טענות שונות בנוגע למבנה 9, וטען כי יש לבטל את החלטת כב' הרשמת בעניינו.

מכאן שדין הערעור בכל הנוגע למבנה 9 להידחות.

סוף דבר לנוכח כל האמור והמקובץ לעיל, אני מקבל את הערעור בנוגע למבנה 8, וקובע שעלה בידי המערער להוכיח כי למבנה זה קיים היתר בנייה למגורים, ומשכך שהוכיח את טענת הפרעתי בנוגע למבנה זה. דין הערעור בנוגע לכל יתר המבנים להידחות, ובהתאם אני מורה על חידוש כלל ההליכים בתיק הוצל"פ מספר 513385-05-17 למעט לגבי מבנה 8.

לאחר שהתקיימו מספר דיונים בהליך קודם, הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן: בין המשיבה והמשיבים 4-2 הוסכם כי המשיבה 3 תרכוש את זכויות המשיבה במקרקעין תמורת סכום של 350,000 ₪ לדונם בתוספת מע"מ, כי התמורה תשלום בתוך 30 יום בשיק בנקאי, וכן הוסכם כי תבנה גדר בטון בגובה של 1.20 מ'; בין כלל הצדדים הוסכם כי נוכח ההסכמה בדבר רכישת הזכויות ההליך יימחק ללא צו להוצאות.

נקבע כי ההליך הקודם הסתיים במחיקת המרצת הפתיחה, לרבות הסעד של פירוק השתוף.

לטענתם, בתמצית, פסק הדין בהליך הקודם מהוה "מעשה בית דין" ומתקיים השתק עילה והשתק פלוגתא, המונע מהמשיבה להגיש תביעה חדשה ביחס לאותה מחלוקת; המשיבה מנסה לאחוז את החבל משני קצוותיו- מחד מבקשת לחייב בתשלום כספי בהתאם להסכמות, ומאידך עותרת לפירוק שתוף בנגוד לפסה"ד הקודם; על המשיבה לפעול בדרך של אכיפת הסכם ולא במסגרת תביעה חדשה לפירוק שתוף; עילות התביעה קמא הן חזרה נוספות על עילות התביעה שנתבע בהליך הקודם; מבחן סופיות ההליך מחייב מחיקת התביעה קמא; הגשת התביעה קמא מהוה שימוש לרעה בהליכי משפט.

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, כמפורט להלן.

טענת המבקשים (שאליה מצטרפים גם המשיבים 4-2) לפיה על המשיבה היה להגיש הליך משפטי לאכיפת ההסכמות שהושגו בינה לבין המשיבה 3, ולא להגיש את התביעה קמא לפירוק השיתוף- דינה להידחות.

לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.

מפאת חשיבותו של ההסכם לענייננו, יש להתעכב על שני נושאים עקריים רלבאנטיים שהוסדרו בו: הוסכם כי החברה תפרע סכום כולל של 4.8 מיליון ש"ח (במקום 4.983 מיליון ש"ח) וכי על מנת לאפשר לחברה לפרוע את הסכום הנ"ל, הבנק יעניק לה שתי הלוואות חדשות שהיו אמורות להיות מסולקות בתקופה של שלוש שנים; כן הוסכם כי החברה ואברהמי: "...מוותרים בזאת באופן מוחלט על כל הטענות שנטענו על ידי מי מהם במסגרת [התביעה הראשונה] ולרבות טענות כי השיעבוד על הנכס מוגבל בסכום, טענות לחוזה אחיד, טענות באשר לתוקף המישכון, לזיוף, טענות לגבי מועד המישכון..." (סעיף 2.3 להסכם); וכי "במעמד חתימת הסכם זה יחתמו הצדדים על הודעה לבית המשפט המצ"ב כנספח 7.1 לדחיית המרצת הפתיחה ללא צו להוצאות" (סעיף 7.1 להסכם).

בין היתר התבקש בית המשפט להצהיר שהחברה ואברהמי "זכאים לחזור ולחדש את [התביעה הראשונה] ואשר אותה הם הסכימו למחוק עקב הגעתם [להסכם] ...." (סעיף ב' בעמוד הראשון לתביעה לביטול ההסכם).

...

לפיכך, השילוב של ההגדרה הרחבה כל כך של המונח 'הסכומים המובטחים', של הדגש החוזר ונשנה על סכומים 'מגיעים ושיגיעו', ושל ההבהרה כי החובות המובטחים הם ללא הגבלה בסכום, מוביל לכאורה למסקנה כי המשכון עשוי להבטיח גם הלוואה נוספת אשר עתידה להינתן על ידי הבנק לחברה, אפילו בקשר לרכישת נכס מקרקעין אחר.

לסיכום הפרק בהחלטה לעיכוב הליכים העוסק בסיכויי התביעה קבעתי: "מכל המקובץ, עולה לכאורה כי סיכויי החברה לשכנע את בית המשפט כי אין מקום למימוש הנכס באשדוד בגין חובות הנובעים מההלוואה השנייה וההלוואה השלישית אינם רבים, והדברים נאמרים בזהירות המתבקשת בשלב זה של ההליך הנוכחי... ". (סעיף 37 להחלטתי בבקשה לעיכוב הביצוע).

סוף דבר אשר על כן, יש לקבל את הבקשה ולדחות את התובענה על הסף.