מחיקת הודעה לצד שלישי בתקנות סד"א החדשות

לטענת הנתבעת, הכלל לפיו הצד השלישי אינו רשאי להגיש תביעה שכנגד נקבע גם בתקנה 23(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 (להלן: "התקנות החדשות"), הקובעת: "דין צד שלישי שהומצאה לו הודעה, כדין נתבע לכל דבר ועניין, אולם הוא אינו רשאי להגיש תביעה שכנגד". לטענת הנתבעת, כבר נפסק כי על אף שהתקנות החדשות טרם ניכנסו לתוקף, הרי שרוחן כבר מנשבת באולמות בתי המשפט.

עקרון שאין מניעה לעשות בו שימוש גם בעת הזאת לפי התקסד"א. תקנות סדר הדין החדשות קובעות במפורש, כי צד שלישי אינו רשאי להגיש תביעה שכנגד וסבור אני כי יש מקום להיתחשב בהוראות התקנה החדשה על פרשנות תקנות תקסד"א לעניין זה, שכן מחוקק המשנה מצא לנכון להבהיר במפורש עניין זה שלא היה בהיר דיו בתקסד"א. סילוק התביעה שכנגד על הסף אכן, בית משפט לא ימהר לסלק תביעה על הסף הואיל ומדובר בצעד דראסטי, אולם הדברים אמורים בעיקר במקרים בהם תפגע זכותו של בעל דין לקבל יומו בבית המשפט, דבר שאינו עתיד להתרחש במקרה דנן.

אם תמחק התביעה שכנגד שהוגשה במסגרת ההודעה לצד ג' על הסף, אין כל מניעה מלפני הצד השלישי להגיש את תביעתו כתביעה עצמאית ונפרדת נגד הנתבעת, כפי שהיתה יכולה וצריכה לעשות מלכתחילה.

...

עיקרון שאין מניעה לעשות בו שימוש גם בעת הזאת לפי התקסד"א. תקנות סדר הדין החדשות קובעות במפורש, כי צד שלישי אינו רשאי להגיש תביעה שכנגד וסבור אני כי יש מקום להתחשב בהוראות התקנה החדשה על פרשנות תקנות תקסד"א לעניין זה, שכן מחוקק המשנה מצא לנכון להבהיר במפורש עניין זה שלא היה בהיר דיו בתקסד"א. סילוק התביעה שכנגד על הסף אכן, בית משפט לא ימהר לסלק תביעה על הסף הואיל ומדובר בצעד דרסטי, אולם הדברים אמורים בעיקר במקרים בהם תיפגע זכותו של בעל דין לקבל יומו בבית המשפט, דבר שאינו עתיד להתרחש במקרה דנן.

סוף דבר הגעתי למסקנה כי הצד השלישי לא היתה רשאית להגיש תביעה שכנגד נגד הנתבעת ולפיכך אני מורה על מחיקת התביעה שכנגד על הסף.

אני מחייב את הצד השלישי לשלם לנתבעת, שולחת ההודעה, הוצאות בסך של 5,000 ₪.

בהקשר להחלטה זו מפנה המערער ראשית לכך, שהתביעה הוגשה קודם תחולתן של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 (להלן: "התקנות החדשות"), במסגרתן הוסדרה סמכותו של בית המשפט להגביל את מספר העמודים.

אשר לכך, תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הישנות"), אשר עמדה בתוקפה במועד הגשת ההודעה לצדדים שלישיים, קובעת שלושה מקרים בהם ניתן יהיה להגיש הודעת צד שלישי: "(1) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להישתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה;

לאור האמור והמפורט הנני סבורה כי בדין הורתה המפקחת על מחיקת ההודעה לצדדים שלישיים ולא מצאתי טעם להתערב בקביעתה זו. הקף כתב ההגנה; אשר להקף כתב ההגנה, הרי שתחילה יובהר כי בהתאם להלכה הפסוקה, ערכאת העירעור אינה נוטה ככלל להתערב בשקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו היא סבורה היא שראוי היה להחליט לנקוט דרך דיונית אחרת (ראו - רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונאל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206).

...

בהקשר זה נקבע על ידי בית המשפט העליון בפסקה 24 לפסק הדין כי: "הנה, בעיניי, לשון סעיף 72(א) לחוק המקרקעין מלמדת - בצורה חד-משמעית - על הענקת סמכות ייחודית למפקח לדון בכל סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף, בדבר זכויותיהם או חובותיהם, הנובע מחוק החיזוק. אין בלשונו של סעיף 5 לחוק החיזוק כדי לסתור מסקנה זו. למען הסדר הטוב יובהר, כי סעיף 5(ד) אינו עוסק בענייני סמכות ולכן אין בו כדי לתמוך בטענות המערערים בערעור זה (להבדיל - אולי, ובלי לקבוע מסמרות - בשאלה המהותית העולה מתביעתם, דהיינו, למי שייכות זכויות הבעלות בדירות החדשות שתיבנינה, אם תיבנינה, בבניין)." וכן, נקבע בהמשך בסעיף 28 לפסק הדין: "לסיכום, סמכותו העניינית של המפקח קבועה בסעיף 72(א) לחוק המקרקעין, והיא חלה על כל סכסוך הנוגע לזכויות וחובות של בעלי דירות בבית המשותף לפי חוק החיזוק. משתובענת המערערים נוגעת לזכויות ביחס לדירות שתיבנינה, אם תיבנינה, מכוח תמ"א 38 ובהתאם להוראות חוק החיזוק, הרי שהמפקח מוסמך לדון בה." קביעה דומה קבע בית המשפט העליון גם ברע"א 1002/14 שומרוני נ' קופמן (9.7.2014), שם הוסיף בית המשפט העליון וקבע כי סמכותו של המפקח על רישום המקרקעין לא נסבה רק על אישור עבודות החיזוק, אלא היא משתרעת גם על אישור של אופן ביצוע העבודה.

לאור האמור, הנני דוחה ערעורו של המערער הנסב על היקף עמודי כתב ההגנה אשר יוגש על ידו כפי שנקבע על ידי המפקחת.

סוף דבר; לאור האמור והמפורט – הערעור נדחה.

התובע לא ביקש לצרף גורמים אלה כנתבעים ואלה צורפו מאוחר יותר ע"י הנתבעת, במסגרת הודעה לצדדי ג'.

יוער כי ע"פ ההסדר שבתקנות סד"א החדשות, הפסקת תובענה משמעותה מחיקת התביעה.

...

כך או אחרת, סבורני כי במקרה כאן וגם אם הייתה מוגשת תביעה חדשה, מסקנתי לא הייתה שונה.

כך גם לא כל התנהלות שלילית אחרת, אשר יש בה להביא למסקנה כי חל על התביעה עיקרון מעשה בית דין וכי יש להביא תקופת ההתדיינות הקודמת, בחישוב מניין תקופת ההתיישנות.

סוף דבר: בקשת הנתבעת לדחיית התביעה מחמת התיישנות, נדחית.

כאמור בפסק-הדין, תקנה 74(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי מ-2018 (להלן התקנות החדשות) בעלת תחולה מידית על הליכים שניפתחו טרם יום התחילה; על-פיה, דין אי-הגשת סיכומי טענות בכתב במועד כדין אי-התייצבות לדיון – ויש להורות על מחיקה או דחייה של ההודעה לצד שלישי בהתאם לתקנה 75(1).

...

דין הבקשה להידחות תוך הותרת פסק-הדין שהורה על מחיקת ההודעה לצד שלישי בעינו.

בה בעת, ולאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלקבוע כי הנתבעת לא הצביעה על טעם קביל כלשהו להארכת המועד.

הבקשה נדחית אפוא.

מתן פסק דין חלקי באשר לסמכות בית המשפט ליתן פסק דין חלקי, קבעה תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הישנות"): "בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לעניין התביעה או הסעד כאמור.". בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות") לא קיימת הוראה מקבילה, אולם בפסיקת בתי המשפט המחוזיים נקבע, כי הסמכות לתת פסק דין חלקי קיימת גם לפי התקנות החדשות, כדלקמן: "לטעמי, ברור שבית משפט מוסמך ליתן פסק דין חלקי הן מכוח עקרונות היסוד (למשל תקנה 3 (4)) והן מכוח תקנה 63 (ב) (16) המאפשרת מתן פסק דין בקדם משפט כאשר כתב ההגנה 'אינו מגלה הגנה כלל' ואף מכוח הסמכות הכללית לפי תקנה 176" (רע"א (מחוזי ת"א) 43009-12-21 אריאל רום השקעות בע"מ נ' יש אחד הבניה ויזמות בע"מ, פִסקה 5(א) (נבו 21.12.2021)).

בנוסף, הגם שהתובעת תיקנה את כתב התביעה והעמידה את סכומה על סך של 40 מש"ח, הנתבעים 5-1 חזרו בהם מבקשתם לתקן את ההודעה לצד שלישי שהגישו (כאמור בהודעותיהם מיום 6.3.2023 ומיום 20.3.2023 בדבר מחיקת הודעת צד שלישי מתוקנת) והודעתם נגד מנורה נסמכת על שווי התובענה המקורית בסך של 16 מש"ח. בכל הנוגע לנתבעים 5-2 – לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה.

...

אני סבור, כי גם בהנחה והייתי מוצא לנכון לקבל את טענת התובעת (ואינני קובע מסמרות בעניין בשלב זה), הרי שבנסיבות העניין, אין בטענה זו כדי להצדיק מתן פסק דין חלקי נגד הנתבעים 5-2, מאחר וקיים צורך בהוכחת התשתית העובדתית בפני בית המשפט באופן כולל, שכן יש בה כדי להשפיע גם על המסקנות המשפטיות בנוגע לאחריות כל אחד מהנתבעים 5-2 בפני עצמו כלפי התובעת.

בטרם סיום, אזכיר כי גם לטענת התובעת, המקרים בהם בית המשפט יפעיל את סמכותו למתן פסק דין חלקי "אינם שגרתיים או שכיחים, ואף ניתן לומר, כי הם חריגים מטבעם." (סעיף 8 לבקשה) וכאמור, אינני סבור שהמקרה דנן הוא המקרה החריג המצדיק מתן פסק דין חלקי בשלב כה מוקדם של ההליך, ולא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית כי לא יחול שינוי בממצאים ביחס לעובדות המהותיות והשאלות העומדות להכרעה מבלי להידרש לראיות ולחקירת הנתבעים 5-2.

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, הבקשה מתקבלת בנוגע לנתבעת 1 – חברת יהלומי פרוספר; ונדחית בנוגע לנתבעים 5-2.