מחיקת בקשה לצו מניעה בהעדר תצהיר תמיכה מתאים

חברת מיקסולוגיה אילת הזכיינית הנ"ל הנה בבעלות שלושה, שהם יפרח ושני שותפים, אלכס עדן פרקו ודוד (דיווי) לסרי (להלן: "אלכס" ו"דיווי" בהתאמה), אשר ליפרח 50% מהמניות בחברה ואילו לשותפים האחרים 25% לכל אחד.

לטענת התובעת, לאחר הגשת התובענה כאן שצורפה אליה בקשה למתן צו מניעה זמני, התברר לה כי יפרח הגיש, ביום 19.6.17 תובענה כנגד שותפיו במיקסולוגיה וכי בו ביום ניתן צו אירעי המורה לאלכס, דיווי ולמיקסולוגיה שלא לעשות דיספוזיציה כלשהיא בזכויות או ברכוש החברה, ולא לעשות שימוש בציוד שאלו לקחו מהמועדון שנוהל ע"י החברה (כנראה הכוונה לבר "הספריה" – פ.ל.) (נספח "ג" לכתב ההגנה).

באשר לתביעה כנגד יפרח ביקש וקיבל ב"כ הנתבעים ארכה להגשת בקשה למחיקה על הסף של התביעה כנגדו וארכה להגשת תצהיר מטעמו.

ביום 20.5.19 הודיע ב"כ הנתבעים על הסכמתו של לוי למתווה המוצע על המשמעות הנלווית לו (העידר תצהיר מטעמו והיעדר ראיות לתמיכה בגירסה עובדתית נוגדת לזו שהעלתה התובעת) ולאחר שלא הוגש תצהיר יפרח, על אף הארכה שניתנה לו לשם כך, הוריתי על הגשת סיכומים.

על אף שהתרשמתי כי יש דברים בגו מאחורי טענות הנתבעים לשיתוף פעולה של התובעת עם שותפי יפרח במיקסולוגיה תוך העברת פעילות הבר למיקום אחר תחת ניהול אותם שותפים (ולכאורה תוך שלילת זכויות יפרח מכוח הסכם השותפות), הרי שלא הובאו ראיות להוכחת טענות אלו, ומעבר להצגת צו אירעי שניתן במעמד צד אחד (אשר לא ידוע לי מה עלה בגורלו בהמשך) לא נתמכו הטענות בתצהירים של הנתבעים או של עדים אחרים.

...

יתירה מכך, אני סבורה שהפעלת סיפת סעיף 15.1.1 מותנית בהמצאת שטר החוב הנדרש בו, ואין לראותו כסעיף הקובע פיצוי מוסכם במנותק מהמצאת שטר החוב.

משכך, אני מקבלת את התביעה הכספית בחלקה ומחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 89,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה המתוקנת (3.6.2018) ועד היום.

אני דוחה את התביעה הכספית כנגד נתבע 2 אולם אינני פוסקת לו הוצאות לאור המתואר בפסק הדין ולאור העובדה כי ניתן כנגדו פסק דין חלקי.

לכתב ההגנה צורפו מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים מיום 13.5.2020 במסגרתו נדרשה התובעת להסיר את המצלמות שהותקנו ולהפסיק להטריד את חברי נציגות הבית המשותף; פרוטוקול הדיון מיום 3.5.2020 במסגרתו התחייב הנתבע שלא יתקרב לתובעת ולאחר מכן נמחקה הבקשה שהגישה התובעת למתן צו למניעת הטרדה מאיימת; עותק של זימון לאספת דיירים; עותק של הודעות שהופצו בין דיירי הבנין; עותק של תצהיר תמיכה בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת שהגישה התובעת נגד אדם אחר שאינו הנתבע; עותק של הבקשה שהוגשה נגד הנתבע.

אילו אכן מדובר היה בדקירת הגלגל על ידי ברזל, מצופה היה שהתקר יתרחש בחניית הבית ולא רק לאחר נסיעה במשך זמן מה. על כן, לאור האמור, בהיעדר ראיות המבססות את מעורבות הנתבע אני דוחה את הטענה ביחס לאחריות הנתבע לנזק זה. טענת התובעת לחבלה מכוונת למעלית כאשר נישאלה התובעת בדיון בדבר ראיות התומכות בטענותיה בהקשר זה השיבה, כי ראתה את הנתבע, כי דיירים נוספים ראו אותו וכי יש תמונה שמתעדת את הנתבע ליד חניית ביתה.

מפירוט הדברים בתביעה ובבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת עולה, כי הדוחות ניתנו מאחר ולא היתה התאמה בין תו הנכה ומספר הרשוי של רכבה של התובעת ועל כן יש קושי לייחס אחריות בענין זה לנתבע.

...

סוף דבר: בהסתמך על ניתוח הדברים כאמור, אני קובעת, כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את טענותיה.

בהתאם, אני מורה על דחיית התביעה.

לאחר ששקלתי את טיבו של ההליך והטענות שנטענו בגדרו, את האופן בו נוהל ההליך, משך זמן של הדיון ואת האיחור הכבד בתחילת הדיון (כאשר שעת הדחיון נדתחה לבקשת התובעת), החלטתי לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע בסך של 950 ש"ח. סכום זה כולל את הוצאות העד בהן יישא הנתבע.

ככזו, מתאימה הדרישה האמורה להגנת תום-הלב, אך היא הושמטה מהצעת החוק המתוקנת מתשכ"ג, אשר הונחה על שולחן הכנסת בעקבות "דברי הבקורת שהושמעה על הנוסח הקודם" (מתוך דברי ההסבר להצעה המתוקנת, בעמ' 290).

פסקי הדין שנקבו התובעים כתמיכה לטענתם, נסובו אודות בקשות שונות, כדלקמן: בעיניין ת"א 2610-04 PFIZER INC נ' הרדוף מרכזים רפואיים בע"מ) - בקשה לעיכוב מתן פסק דין, בעיניין ע"א (ת"א) 36496-10-10 סקיזדה גילה נ' בן עמי יורם) - בקשה לביטול הוצאות ובעניין ת"א (ת"א) 34457-09-12‏‏ משה אינדיג נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ - בקשה למחיקת התביעה.

בעיניין זה, בע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שמעון קופר, פ''ד סו(2) 215 נאמר מפי כבוד הנשיא בדימוס השופט א. גרוניס כי: "הטעם לצרוף התצהיר אינו טכני בלבד, אלא הוא בעל משמעות ראייתית חשובה. חשיבותו של התצהיר בכך שהוא-הוא יוצר את התשתית העובדתית עליה נשענות בקשות בכתב בהליכים אזרחיים (השוו, ע"א 728/79 קרור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד (4) 126, 130 (1980); רע"א 394/90 רנדלר נ' ציון, פ"ד מד (1) 702 (1990)). בלא תצהירים לתמיכה בבקשה, אין בידי בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים ולהכריע בתיק. כך, בעניינינו, בהעדר תצהירים או עדויות לא יכול היה בית המשפט להגיע למסקנות בדבר מידת ההשפעה של התכנית על ההליך הפלילי, ולכן לא היה בסיס למתן צו המניעה הקבוע. הסכנה הנובעת מהכרעה שלא על בסיס תצהירים ותשתית עובדתית מלאה הנה שבית המשפט יעשה שימוש ב"ידיעתו הפרטית" אודות הצדדים או הטענות המועלות בפניו".

...

לא שוכנעתי כי יש במענה על שאלה זו כדי להוכיח הגנתו של הנתבע 1 מפני תביעה זו. למעלה מן הצורך יצוין כי הנתבע עצמו לא צירף ראשית ראיה הנוגעת לליקויים (חוו"ד מומחה לדוגמא) הנטענים להוכחת אמירותיו.

משלא פירטו התובעים מדוע יש לפטור אותם ממענה של שאלות אלו ובראי הפרסום הנטען להוות לשון הרע העוסק גם בפעילות התובעים במגרש 18 וברובע 2 אני קובעת כי השאלות רלוונטיות ומחייבת את התובעים להשיב עליהן.

היות ומדובר בתיק אשר מתנהל בין הצדדים החל משנת 2017, התקיימו 2 דיונים, הוגשו בקשות רבות וטרם הסתיימו ההליכים המקדמיים אני מורה כדלקמן: אני מורה לצדדים לבצע כל האמור לעיל ולהעביר באופן הדדי תצהירי גילוי ועיון במסמכים כללי בהתאם לתקנות ולוודא הגעתם, וזאת לא יאוחר מיום 10.9.2020.

יום למחרת הדיון, בתאריך 18.4.19, הגיש הנתבע 1 בקשה לביטול הדיון שנקבע כאמור לשמיעת ראיות, והטעים זאת בקושי ראייתי נוכח העידר עדים לארוע האיום המיוחס לתובע 1 מושא הליך ההטרדה.

אין בידי להסכים עם עמדת הנתבעים 1-2, כי טיעון התובעים לעניין עוולת הרשלנות הוא הרחבת חזית אסורה, שכן התובעים טענו בריש גלי כבר בכתב התביעה כי הנתבעים התרשלו כלפיהם, עת הגישו בקשה לצוו מניעת הטרדה מאיימת בקשר לעינייני ניהול הרכוש המשותף, חלף הגשת הליך אזרחי מתאים.

התובעים חזרו וטענו כאן שתצהירי הנתבעים 1-3 שהוגשו במצורף לבקשה לצוו מניעת הטרדה מאיימת היו כוזבים, אולם הם מימשו את זכות התגובה בהליך הקודם, בדרך של הגשת בקשה לביטול הצוו שניתן במעמד צד אחד, ובמסגרתה העלו והביאו את מלוא טיעוניהם לפני הערכאה המבררת (עליהם חזרו גם כאן), מבלי שעלה בידם, טרם מחיקת ההליך ע"י מגישו, לשכנע כי יש לקבל את עמדתם.

בסיכומיהם מיקדו התובעים את תביעתם נגד הנתבעים 3-4 בכך, שהאחרונים הגישו תצהיר כוזב של הנתבע 3, בשמו ובשם הנתבעת 4, בתמיכה לבקשה לצוו מניעת הטרדה מאיימת.

...

סבורני כי הליך מניעת הטרדה מאיימת לא נכנס לגדר הוראת סעיף 60 לפקודה, ובהקשר זה אין עוולת הנגישה חלה על הליכים מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, מאחר והחוק הנ"ל אינו מגדיר "הטרדה מאיימת" כעבירה פלילית, ואף לא כעוולה אזרחית, והוא מתמצה במתן סעד אזרחי לקורבן/הנפגע (ראו: החלטת כב' הרשמת ש' ליבוביץ, מבית המשפט העליון, לפיה הליך הטרדה מאיימת הוא הליך אזרחי, וזאת בנוגע לסיווגו של ההליך במסגרת בקשה לפטור מאגרה; רע"א 1282/06 קריספי נ' אבוטבול (07.06.2006)).

על מנת להוכיח עוולת הנגישה, יש להוכיח כי פעולות הנתבעים נעשו בזדון ובמטרה להזיק, ברם התובעים לא עמדו בנטל זה. סיכומה של פרק זה - התובעים לא הוכיחו כי התקיימו יסודות עוולת הנגישה, הן ביחס להגשת התלונה במשטרה והן ביחס להליך ההטרדה, ולכן דינו של חלק זה בתביעה להידחות.

סוף דבר לשיטה אחרונה, התביעה נדחית בזה.

טענות הועלו גם נגד ההחלטה על דחיית הבקשה למחיקת פירסומי עבר.

עוד לטענתו, יש לדחות הבקשה בשל כך שהוגשה בהעדר תצהיר תומך ובשל הלאקוניות שבה (משלא פירטה המבקשת דבר אודות הפרסומים הנטענים שצורפו כנספחים – לרבות לא היכן פורסמו (מדיה חברתית או פרטית); אילו פרטים מהצו הם מפרים; אילו פרטים מהפרסומים מתייחסים למבקשת; אילו מהוים תגובות לפרסומי נאצה של המבקשת על המשיב וכיו"ב).

עוד טען כי מדובר בצו מניעה ברף הנמוך ביותר של צוי מניעת הטרדה מאיימת והוראותיו מתייחסות לאיסורי פירסום מסוימים בלבד הקשורים למבקשת באופן דמיוני ומלאכותי וגם אם יופרו אינם מהוים סכנה לבטחונה ולשלומה והליך זה אינו מתאים לניתוח של פרסומים בהתאם לדיני הראיות השמורים להליכי הוכחות מורכבים.

...

אני סבורה כי הכלי של חיוב בהפקדת ערובה (שהוא למעשה כלי הפוגע בקניינו של מושא הצו) הוא כלי שיש לעשות בו שימוש בעיקר במצבים הדרושים להבטחת שלומו וביטחונו הפיסי של הנפגע.

בהקשר זה מקובלת עליי עמדת המשיב, כי כאשר ברקע מונחת על הפרק זכות היסוד של חופש הביטוי, ההליך של בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת, על הכלים הראייתיים הדלים שהוא מאפשר, אינו הליך דיוני מתאים לבירורים מורכבים הכרוכים בניתוח פרסומים ובחינת פרשנותם.

עוד אני סבורה, כי הבאת סוגיות מורכבות מעין אלו לפתחו של בית משפט בגדרו של הליך מהיר, נקודתי וקצר של בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת – אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו ומהותו של הליך זה. אשר על כן הבקשה נדחית.