מחיקת בקשה לסעדים זמניים והעברת תביעה לבית משפט השלום

לאחר מתן החלטת כבוד סגנית הנשיא בסעד הזמני, התובעת עתרה ביום 8.4.21 לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת נתבע ומחיקת הסעד ההצהרתי, לדחיית התביעה נגד נתבעים 4 עד 6 ולהעברת התיק לבית משפט השלום.

בסעיף 14 לבקשה, התובעת טענה ש"בעקבות התיקונים המבוקשים והמסתמנים בתביעה, הרי שהיא הופכת לתביעה כספית נזיקית לכל דבר ועניין כאשר העילות המקימות זכאות לסעד הכספי מגולמות בה." בסעיף 15 לבקשה עתרה להעברת התובענה לבית משפט השלום לנוכח סכום התביעה הכספית וביקשה לקצוב לה פרק זמן להגיש כתב תביעה מתוקן. כבוד רשמת בית המשפט המחוזי סיגל רסלר זכאי קבעה ביום 11.4.21 כי "לבקשת התובעת מורה על מחיקת הסעד ההצהרתי. לאור סכום התביעה, יועבר ההליך לבית משפט השלום במחוז תל אביב". כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 22.4.21 ובאופן תקין ביום 5.5.21.

...

הבקשה לצו מניעה זמני נדחית אפוא.

בעקבות החלטת כבוד סגנית הנשיא, התובעת ביקשה, כאמור לעיל, להעביר את התובענה לבית משפט השלום וביהמ"ש המחוזי נעתר מבלי שכתב התביעה המתוקן, או טיוטא שלו, הונחה לפניו.

מכאן שאין לייחס לביהמ"ש המחוזי באותה החלטה בה נעתר לבקשה להעביר התובענה לבית משפט השלום, הסמכת בית משפט זה להורות על ביטול הסכם המכר, כטענת התובעת.

מכיוון שהנתבעים לא עוררו את סוגית הסמכות העניינית, התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים הסך של 5,000 ₪ בלבד.

בנסיבות אלו נקבע, כי על התובע לנמק עד 30.3.2022 מדוע לא תועבר התובענה הנדונה, לרבות הבקשה לסעד הזמני, אל בית משפט השלום.

ביום 16.3.2022 – מועד אשר בדיעבד התברר כי חל שלושה ימים לאחר מתן פסק-דינו של בית משפט השלום המוחק את התביעה שנדונה לפניו – הוגשה הבקשה הנדונה למתן הסעדים הזמניים, אשר התבקש כי יעמדו בעינם עד הכרעה בתובענה.

...

ביום 27.3.2022 ניתנה החלטתי שבה בין השאר נאמר, כי למרות המועד שנקבע להגשת תגובה בעניין הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, ראיתי לנכון להידרש לעניין זה עוד קודם לכן וזאת לנוכח העובדות הבאות: נראה לכאורה, כי הליך זה אמנם אינו נתון לסמכותו של בית משפט זה; בלי שיש בכך לעת הזו משום נקיטת עמדה לעניין הבקשה לסעד זמני לגופה, דומה כי סיכוייה אינם נחזים להיות טובים ממספר נימוקים ובין השאר, לנוכח השיהוי הניכר בהגשתה; עולות תמיהות קשות מהגשת התובענה אל בית משפט זה – שלכאורה הסמכות העניינית אינה נתונה לו – בעוד שהליך באותו עניין תלוי ועומד בבית משפט השלום בירושלים (ת"א 51388-08-20 (להלן – התביעה בבית משפט השלום).

לפני ביהמ"ש בקשה של נציגות בעלי זכויות בבניין לקבוע כי הסתיימה היתקשרות עם חברת ניהול בקשה לסעד זמני התובעת הגישה ביום 6.5.20 בבית המשפט המחוזי בקשה לסעד זמני בו ביקשה להורות לנתבעת להפסיק להציג עצמה כחברת ניהול בבניין ולאפשר לחברה אחרת לפעול כחברת ניהול במקומה.

העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום כבוד נשיא ביהמ"ש המחוזי (כתוארו דאז) השופט איתן אורנשטיין הורה ביום 1.6.20 על העברת התובענה לבית משפט השלום.

עוד טענה, שהתובעת הסתירה מביהמ"ש שקודם לתביעה זו, במשך שמונה שנים תמימות, נוהלה תביעה נגדה, על ידי "נציגות" שקדמה לתובעת כאשר חלק מהנציגים החתומים על הבקשה עתה היו חלק מאותה "נציגות". אותה תביעה נמחקה שנה לפני הגשת תביעה זו, על ידי אותה נציגות.

...

" התובעת לא הוכיחה שהתקבל הרוב הדרוש לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש דוחה התביעה שכן לא הוכח שרוב מיוחס, כנדרש, הצביע בעד החלפת הנתבעת.

לכן, ביהמ"ש קובע כי דין הטענות למידע להתברר לפני המפקח על רישום המקרקעין ככל שהתובעת תתמקד בעניין זה ולא בהחלפתה של הנתבעת.

סוף דבר דוחה התביעה ללא צו להוצאות.

כדי לסבר את האוזן ולעמוד על מהלך הדברים, אתאר בקצרה הליכים אלה: ביום 12.12.2013 הגישו האגודה והנתבעים 24-14 לבית משפט השלום בכפר סבא, בקשה לצוו מניעה זמני במעמד צד אחד, בטרם הגשת כתב תביעה, נגד הנתבע 1 והנתבע 8 (ת"א 25626-12-13).

במועד הדיון לא הייתה התייצבות למי מהצדדים, ובית המשפט הורה על מחיקת הבקשה וסגירת התיק.

ביום 17.12.2013 קבע השופט שילה כי נוכח כתב התביעה המתוקן שהוגש ושעניינו אך בצו מניעה באשר לשימוש וחזקה במקרקעין, תועבר התובענה לבית משפט השלום בכפר סבא.

לאחר דיון במעמד הצדדים, ביטל בית משפט השלום את הצוו הארעי שנתן, ודחה את הבקשה למתן סעד זמני.

...

משנדחתה טענת הזיוף, נדחית גם טענת התובעת לעניין התרשלות הרשם ברישום עסקת ההעברה ללא תמורה על פי ייפוי הכוח האמור (עמ' 15 בכתב התביעה).

סוף דבר לנוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה.

בהתאם לתקנה 130 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, בנסיבות שבהן לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה, אני דוחה את התביעה גם ביחס לנתבעים שלא הגישו כתב הגנה.

] לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בר-אשר) בת"א 20659-02-22 מיום 28.3.2022, בה הורה על מחיקתה על הסף של בקשת המבקשת למתן סעדים זמניים ועל העברת הדיון בתביעתה לבית משפט השלום מחמת העדר סמכות עניינית.

...

ריבוי ההליכים והמחלוקות הוביל להסכם פשרה בין המשיבה לבין המבקשת שנערך ביום 17.5.2016, על פיו המבקשת תשלם למשיבה סך של 475,415 ש"ח כנגד המחאת זכויותיה הכספיות בתיק ההוצאה לפועל; וכן תשלם לה סכום נוסף של 420,000 דולר ארה"ב עבור ביטול העסקה בינה לבין סאמי בנוגע לזכויות במקרקעין (להלן: הסכם הפשרה).

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתשובות לה החלטתי לעשות שימוש בסמכותי מכוח תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להל: התקנות) ולדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

משלא ניתנה לכך הדעת במסגרת החלטתו של בית המשפט המחוזי, אין מנוס מלהשיב אליו את הדיון על מנת שישלים את מלאכתו בסוגיה זו. אשר על כן הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי כאמור בפסקה 13 לעיל.