פסק זה יוצר השתק המונע העלאת כל טענה נגד המועד הקובע או לצורך העניין לטובת היכללות ברשימת הזכאים להיות בעלי מניות בחברה שכן השתק פלוגתא חל לא רק כלפי בעלי הדין אלא אף כלפי מי שהוא בעל קרבה משפטית אליו או בעל זהות אינטרסים עימם (ע"א 3180/05 נעים נ' גרייס (29.4.2007).
במועד בו לטענת המבקשים התגבשה עילת התביעה (ביום מכירת המניות למשקיע (להלן: "המשקיע או "קיסטון") או מועד מאוחר יותר שבו היתכחשה אגד לחובותיה כנאמן), כל חברי הקבוצה לרבות המבקשים, לא היו בעלי זיקה למניות האגודה שכן הם חדלו להיות בעלי מניות זמן רב קודם לכן.
תגובת אגד לתשובה
לטענת העדר העילה טוענת אגד, כי אכן לטענתה, לכל היותר זכאים המבקשים להפרש השווי בין מניתם במועד הפרעון לסכום ששולם להם בפועל, אלא, שסעד זה אינו אחד מהסעדים בבקשת האישור (וממילא טענה שכזו מחייבת חוות דעת מומחה המתייחס לשווי הריאלי של המניה במועד פרישתו של כל אחד מחברי הקבוצה, ואינה מתאימה להליך של תובענה ייצוגית).
אמנם, כתוצאה מכך נקבע כי מי שלא היה בעל מניות במועד הקובע לא זכאי למניה בחברה, וקביעה זו אכן מקשה על טיעון המבקשים (באם אכן עתירתם הנה להיות בעלי מניות), אך לא ניתן לקבוע השתק פלוגתא המביא למחיקה על הסף של בקשת האישור מטעם זה.
האם יכולה בקשת האישור לבוא בגדריו של פרט 5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות
כעת יש לבחון האם בנסיבות אלה, ניתן להגיש את תביעתם האישית של כל אחד מהפורשים כתביעה ייצוגית מכוח פרט 5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות היינו, האם התביעה כאן, הנה תביעה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך.
כן ראו: ת"צ (ת"א) 42419-09-15 ארז לבנון נ' אקסלנס השקעות בע"מ (17.2.19):
"התובע הייצוגי אינו חייב אם כן להיות מי שמחזיק בנייר-הערך במועד התביעה. גם מי שאינו מחזיק עוד בנייר-הערך לאחר שמכר או רכש אותו בעבר זכאי, מכוח ה"זיקה" שלו לנייר-הערך, להגיש תביעה ייצוגית בגין נזק שגרמו לו מעשה או מחדל שנעשו בעת שהחזיק בנייר-הערך (ר' בש"א (מחוזי חיפה) 7998/03 קלינברגר נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 10 (26.12.2004); ואביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 438-439 (2017)).
...
עילת התביעה התגבשה רק כעת במועד התכחשות הנאמן (האגודה והחברה) לנאמנות (ע"א 2159/19 אהרון דיוה נ' אורי סבן (9.3.2020)) ומשום כך, דין טענת ההתיישנות, כטענת סף, להידחות, שכן היא מחייבת בירור עובדתי באשר לאותה נאמנות נטענת.
לאור כל האמור לעיל, העובדה שהמבקשים בחרו לתבוע כי חובם יפרע באמצעות מניות (או לטענתם לא בחרו, אלא נכפה עליהם לקבל מניות כי כך בחרה אגד לחלק את נכסיה) והעובדה שמקור החוב הכספי בפדיון בחסר של המניה אינן מבססות עילה מכוח מעשה או מחדל הנובעים מעצם הזיקה למניה.
לאור כל האמור לעיל, דין בקשת האישור להימחק על הסף וזאת מן הטעם כי היא אינה מתאימה להידון כתובענה ייצוגית מכוח פרט 5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.