בסעיף 129 לכתב התביעה ציין התובע כי "תביעה זו נחלקת בין הנתבעים כך שהנתבעת 1 מחויבת בתשלום מלוא כתב התביעה ואילו הנתבע 2 מחויב בתשלום הנזק הלא ממוני ובתשלום השעות הנוספות ביחד עם הנתבעת", וזאת בהמשך לטענותיו בסעיפים 117 ו-124 לכתב התביעה, ולפיהן כי הנתבע אחראי לסעדים אלה ביחד עם הנתבעת, ולאור טענת התובע כי הנתבע העסיק אותו בנסיעות ועבודות פרטיות, שלא היו חלק מתפקידו.
ככלל, הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד, כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי בע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' כהן (ניתן ביום 13.2.2008):
"הלכה מושרשת היא, כי סעד המחיקה על הסף הוא סעד קצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור הענין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף. כדברי חברי הנשיא סטיב אדלר: 'בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך ויש להכריע במחלוקת לגופו של ענין' וכבר נפסק, כי 'בית דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף' זאת מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה', 'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית' ".
טענת הנתבע להיעדר סמכות עניינית
לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה שהוגשה כנגדו על הסף, שכן מעולם לא היתקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין התובע, ומשכך בית הדין נעדר סמכות עניינית לידון בתביעה.
בנוסף נטען, כי רכיבי הנזק שהתובע טוען שעל הנתבע לשאת בהם במשותף עם הנתבעת, הנם רכיבים לגביהם לבית הדין אין כלל סמכות עניינית, שכן המדובר בעילה נזיקית מובהקת.
העובדה כי לא היתקיימו יחסי עובד- מעביד בין התובע לבין הנתבע, אינה שוללת את סמכותו העניינית של בית הדין לידון בהליך זה.
בית הדין הארצי לעבודה קבע בהילכת טרנר (ע"ע 655/06 טרנר נ' אטיאס, ניתן ביום 3.6.2007), כי עובד עיריה רשאי להגיש תביעה גם נגד ראש העיר בעילות מסויימות, וכי בית הדין לעבודה הוא הפורום המוסמך לידון בתביעה זו:
"הקביעה אם סיכסוך הוא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק או על פי זהות הצדדים להליך, אלא על פי מבחנים מהותיים: מהות העניין הנידון או מהות העילה, והאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו עניין. ככל שעל פי מהות העניין מקומו של הדיון בסכסוך הוא בית הדין לעבודה, משתרעת סמכותו על כל בעלי הדין הנוגעים לעניין".
ובהמשך נקבע עוד, כדלקמן:
"במקרה הנוכחי, מקום בו קיימת זיקה הדוקה בין עילת תביעה אישית נגד אורגן של המעביד כמו ראש העיר – הנוגעת ליחסי העבודה על כל הקשור והכרוך בהם – הפורום המוסמך והמתאים לידון בתביעה זו הוא בית הדין לעבודה".
וכן נקבע כדלקמן:
"בית הדין מוסמך לידון בתביעות כנגד ראש העיר שעילתן דיני חוזים, הפרת חובת תום הלב וההגינות, הפרות מתחום המשפט המינהלי (כגון – חריגה מסמכות) וכל עילת תביעה שבמסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אילו היה מדובר בתביעה בין צדדים שהתקיימו ביניהם יחסי עובד – מעביד, ככל שהן קשורות לעבודתו ולסיום עבודתו של הגזבר בערייה".
הילכת טרנר אף יושמה על ידי בתי הדין האיזוריים במקרים שונים.
ודוק – בשלב זה של ההליך, בית הדין כלל לא דן בנכונותן של טענות התובע כנגד מי מהנתבעים, ובכלל זה לגבי הנתבע, שכן הכרעה בטענות אלה טעונה שמיעת ראיות, ולא ניתן להכריע בהן בשלב המקדמי בו אנו נמצאים.
...
שנית, הסעיפים העוסקים בחסינות עובדי ציבור מצויים בפרק ב' לפקודה, שכותרתו "זכויות וחבויות בנזיקין", וכאשר סעיף 3 שבו, שכותרת השוליים שלו היא "עוולה והזכות לתרופה" קובע כדלקמן:
"הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם עוולות, ובכפוף להוראות הפקודה – כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה".
לאור כל האמור לעיל, ולאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, כמו גם בחומר המצוי בפנינו, החלטנו לדחות את טיעוני הנתבע, גם בהקשר זה.
לעמדתנו, הסעיפים הנוגעים לחסינות עובדי ציבור יכולים לחול אך ורק באותן תובענות העוסקות בנזיקין, שעילותיהן יונקות מדיני הנזיקין, ואילו התובענה דנן, כעולה מכתב התביעה ומתגובת התובע לבקשה זו, מערבת עילות שביחסי העבודה ואשר מבוססות על משפט העבודה – גמול שעות נוספות ופיצוי לא ממוני.
ראוי להדגיש, כי הבקשה להכרת בחסינות אינה עומדת רק לרשות הציבורית אלא עומדת גם לעובד הציבור עצמו, אשר רשאי אף הוא להגיש בקשה להכרה בחסינות, כאשר הוא נתבע על מעשה שעשה בהיותו עובד ציבור, וזאת כפי שנקבע בתקנה 9 לתקנות:
"9. בקשת רשות ציבורית או עובד רשות ציבורית לפי סעיף 7ג(א) לפקודה, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה, תוגש לבית המשפט בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא כתב התביעה לרשות הציבורית או לעובד הרשות הציבורית, לפי הענין; העתק הבקשה יומצא לבעלי הדין".
אכן בענייננו, התובע לא הוכיח שהוא המציא העתק של כתב התביעה ליועץ המשפטי של הנתבעת, אולם עם זאת לא מצאנו למחוק את התביעה בשל כך.
ראשית, מטרת התקנה הינה להביא לידיעת היועץ המשפטי של הרשות, כי הוגשה תביעה כנגד עובד ציבור, כך שיוכל לשקול האם ישנה אפשרות לפנות לבית המשפט לצורך הגשת בקשת חסינות.
מעבר לכך, במכתבו של עו"ד טרבלסי צוין כי מתקיימים תנאי החסינות בקשר "לעילות הרשלנות ובקשר לעילה של אי תשלום שעות נוספות בכתב התביעה אשר הוגש כנגד ראש עיריית צפת, מר אילן שוחט, בתיק זה". אולם כזכור, התובע לא תבע את הנתבע בעילת רשלנות, כי אם "בתשלום הנזק הלא ממוני ובתשלום השעות הנוספות ביחד עם הנתבעת".
נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להכיר בחסינות הנתבע כעובד ציבור, נדחית בשלב זה.
סיכום
בקשת הנתבע לסילוק התביעה בהיעדר סמכות עניינית ובשל הכרה בחסינות, נדחית.
