היא הודתה, כי משפחתו של מוטי המשיכה ונטלה הלוואות בסכומים גבוהים גם מחברה זו. לדבריה, בשנת 2019, מוטי ושרגא פנו לקחת הלוואה מהמשיב/חברת ש.פ (כך צוינו הדברים בבקשה לביטול צו העיקול, סעיף 14) בסך של 1.5 מיליון ₪, כשלטענת המשיב, מישפחת קרוייזר הייתה חייבת לו/לחברת ש.פ (שוב, כך הוא במקור) באותה עת 3 מיליון ₪.
להשלמת התמונה יצוין, כי גם המחזיקים עתרו לביטול העיקול, כשהם מצביעים על כך שניתן פסק דין לפיו הדירות מושא העיקול צריכות להמכר על ידם, ואין למבקשת כל זכות בדירות.
...
לדבריו, הוא לא שקט על שמריו בעניין החוב, והיה בקשר רציף עם מוטי, אך משעה שהוא היה ער לקשיים הכלכליים של מוטי ושל החברות שבשליטתו, הוא נעתר לבקשת מוטי להמתין עם החזר ההלוואות, תוך הבטחה כי כאשר המבקשת תתגבר על קשייה, הוא יקבל את המגיע לו.
מנגד, המבקשת טענה, כי התביעה שבעטיה הוטל העיקול היא תביעה נעדרת ראיות ואינה אלא התעמרות העולה כדי נגישה.
דיון והכרעה
דין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני, להידחות.
סופו של יום אפוא, דין הבקשה לביטול העיקול להידחות.
