כן נטען בבקשה לנסיבות אישיות של התובעים, כגון היות התובע 1 ד"ר מומחה לקרדיולוגיה, המצב הרפואי של התובע 1 והיות התובע 2 סטודנט לרוקחות וההשלכות שיהיו לניהול הליך פלילי על השניים, המצדיקים גם הם הענות לבקשה.
הנתבעות 1 ו-2, משטרת ישראל ופרקליטות מחוז ת"א –אזרחי, נתבעות לשלם לתובעים 300,000 ₪ ו-200,000 ₪ בהתאמה, בעוולת הרשלנות, הפרת חובה חקוקה ועוולת הנגישה, בגין הנזקים שנגרמו לתובעים בשל מחדלי החקירה והגשת כתב האישום ובהם עגמת נפש, הכתמתם ברשום פלילי, פגיעה בשמם הטוב וכו'.
אולם כך בדיוק גם לגבי עדות מישטרה, אשר מהוה שלב ראשון של ההליך הפלילי, שעשוי בשלבו השני, להבשיל לכדי כתב אישום, אשר מוגש על יסוד חומרי החקירה ובהם הודעות העדים ואשר בינו ולבין השלב הראשון של החקירה, יש קשר סיבתי קונקריטי מובהק, כך שמתקיים התנאי הנידרש של קשר סיבתי וכך שאין חשש לאותו ניצול לרעה שכב' השופט ריבלין היתייחס אליו בפרשת רועי הרם הנ"ל.
זאת ועוד - כפי שלא ניתן לדעת בודאות כי מכתב התראה יביא בהכרח להגשת תביעה (שכן ישנה אפשרות של פשרה או שהתובע בפוטנציאה יימלך בדעתו, גם אם מקרים אלה פחות שכיחים), כך גם לא ניתן לנבא כי עדות של עד בפני המישטרה במסגרת חקירה תביא בהכרח לפתיחת ההליך הפלילי ועל כן גם מבחינה זו אין מקום לאבחן בין פירסום שנעשה במסגרת הודעת עד ולבין פירסום הנעשה במסגרת מכתב התראה.
...
במאמר מוסגר אציין כי הנתבעת 2 נמחקה לאחרונה מכתב התביעה, בעטיה של בקשתה בעניין זה, משהוברר כי כתב האישום הוגש על ידי יח' התביעות של הנתבעת 1 ולא על ידי הנתבעת 2, כאשר החלטתי כי בנסיבות העניין, בהן בין היתר הנתבעות 1 ו-2 הגישו כתב הגנה מאוחד מלכתחילה, טענות התובעים כלפי הנתבעת 2 ייחשבו כנטענות כלפי הנתבעת 1, שתתגונן גם כנגד הטענות על עצם הגשת כתב האישום על ידי יח' התביעות שלה, ללא צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן.
חרף כל האמור לעיל, נראה לכאורה כי תחולת סעיף 13(5) על עדות במשטרה היא שאלה מיותרת, במובן זה שקיים סעיף 13(9).
סוף דבר
אשר על כן, התביעה נגד הנתבעת 5 נדחית על הסף.
התובעים ישלמו לנתבעת 5 הוצאות משפט עבור ניהול הגנתה עד כה, אשר כלל הגשת כתב הגנה, בקשה לסילוק על הסף והתייצבות לקדם משפט אחד, בדמות שכר טרחת עו"ד ריאלי וסביר בסך של 10,000 ₪.
