מחדלי חקירה בעבירות סמים

השופטת מרשק-מרום, אב"ד: ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופט גיא אבנון) מיום 29.03.22, בת"פ 49042-02-20, במסגרתו הורשעה המערערת על יסוד הודאתה בעובדות כתב-אישום מתוקן, בעבירות של הספקת סמים מסוכנים לפי סעיפים 13+19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973 [להלן: "פקודת הסמים"] ופעולות בחפץ אסור/מסוכן בכלא לפי סעיף 52 (ב)(1)(א)-(ד) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] תשל"ב-1971 [להלן: "פקודת בתי הסוהר"].

בנסיבות המקרה, משלא נטען לחריגה מהמתחם, ואף ששטיינברגר לא קיבל אחריות לעבירה בה הורשע ולא הביע חרטה, רק בשל מחדלי חקירה שהוכחו (ושלא היה בהם כדי לפגום בהרשעה), הקל בית המשפט בעונשו, והעמידו על 8 חודשים במקום 11 חודשי מאסר שנגזרו עליו בבית משפט השלום.

...

משבאנו לשאלת הענישה ההולמת את המערערת בנסיבותיה, אני מקבל את הניתוח של בית משפט קמא, שמצא שהעונש ההולם למערערת בנסיבותיה הוא בתחתית המתחם ואפשר שאף מתחתיו.

נוכח האמור, מצרף אני עמדתי לזו של חברתי, האב"ד, כי יש לדחות את הערעור כנגד גזר הדין.

יורם צלקובניק, שופט סוף דבר: הערעור נדחה ברוב דעות של השופטים מרשק-מרום וצלקובניק, כנגד דעתו החולקת של השופט ארד-אילון.

עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית או סיוע להחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית תורמות לנגע הסמים ולשרשרת הפצת הסם והנן בעלות פוטנציאל של ממש לגרימת נזק לשלום הציבור ובריאותו, הן על ידי גרימת נזקים ישירים עקב שימוש בסמים והן גרימת נזקים עקיפים שכן שימוש בסמים גורר במקרים רבים אף ביצוע עבירות נילוות, אם כי במקרה זה מדובר בסם מסוג קאנבוס אשר חומרתו פחותה בהשוואה לסמים אחרים.

כאמור, לא ניתן לקבל את הטענה כי זהותם אינה ידועה למאשימה ונראה כי לעניין זה היתקיימו מחדלי חקירה, או לחילופין התקבלו החלטות משקולי מדיוניות כאלו או אחרים, שמשפיעים על תחושת אי הצדק שבטיפול רשויות האכיפה בשני הצדדים לעימות.

...

במקרה זה, בנסיבותיהם של הנאשמים, אשר כאמור, אינם בעלי עבר פלילי המשפיע על הענישה במקרה זה שכן נאשם 1 הינו צעיר ללא עבר פלילי ולנאשמים 2-3, שהינם מבוגרים ובעלי בעיות רפואיות, עבר פלילי שהתיישן, ומדובר בנאשמים שהודו והביעו חרטה, שהו במעצר ובנסיבות המקרה ומשיקולי צדק כפי שפורטו לעיל, סבורני, מבלי להקל ראש בחומרת העבירות שביצעו הנאשמים, כי יש לקבוע את העונשים שייגזרו קרוב לתחתית מתחם הענישה שנקבע על ידי לגבי כל נאשם.

סיכום הענישה וגזר הדין אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו, הנני מטיל על הנאשם 1 את העונשים הבאים: בשים לב למעצר הממושך בו שהה הנאשם אני קובע כי ניתן להסתפק במעצר שמשכו, כאמור לעיל, 15 חודשים ועוד 24 ימים, כמאסר שייגזר על הנאשם.

בנוסף אני גוזר עליו מאסר מותנה של 12 חודשים, והתנאי שהנאשם 1 לא יעבור עבירות סמים ונשק מסוג פשע וזאת במשך שלוש שנים מהיום ויורשע בגינן; על העונשים שפורטו נוסף תשלום קנס מוסכם בסך 300,000 ₪ או 15 חודשי מאסר תמורתו.

בגזר דינו, בית משפט השלום ציין את הערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, סוג הסם שהוחזק, כמותו, נסיבות ביצוע העבירה, וקבע כי מיתחם העונש ההולם בגין ביצוע העבירה הוא בין מספר חודשי מאסר הניתנים לריצוי בדרך של עבודות שירות ל-18 חודשי מאסר בפועל.

באשר לטענה בדבר מחדלי חקירה בכך שלא נבדקו טביעות אצבע או דנ"א בשקיות הסם בית המשפט סמך ידיו על קביעת בית משפט השלום כי הגנת המבקש לא קופחה, "[...] והוצגה תשתית עובדתית מספקת שמאיינת את אי קיום פעולות החקירה הנ"ל". מכאן הבקשה שלפניי.

...

דין הבקשה להידחות.

הבקשה אפוא נדחית, משכך מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע ועל המבקש להתייצב לביצוע עבודות שירות ביום 1.1.2023 בשעה 08:00 ביחידת הממונה על עבודות השירות במתחם כלא מגידו כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 8.12.2022.

ממילא, כך התביעה, גם אם היתה מצליחה המישטרה לשים ידה על פלונית, והיה עולה כי גם היא היתה מעורבת בעבירה בה הורשע הנאשם, הרי שלגישתה - "אנו מצויים ב(עבירה) בצוותא מה שמחמיר את מצבו של הנאשם". ההגנה טענה, מנגד, כי מיתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר, ועד 24 חודשי מאסר בפועל, וביקשה להשית על הנאשם, לכל היותר, עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, ולהורות כי המאסר המותנה שעומד לחובתו ירוצה, כולו, בחופף לעונש זה. הסניגורית טענה כי מחדלי החקירה בתיק מגלמים פגיעה ממשית בזכויותיו של הנאשם עד כדי הגנה מן הצדק, ויש בהם כדי להשפיע על קביעת המיתחם העונשי.

אכן, מדובר במחדל חקירתי, בגינו לא ניתן לעמוד על טיב הקשר שבין פלונית לנאשם, ובעיקר – לא הושג מידע מבוסס על הקשר (אם קיים) בינה לבין הסמים של הנאשם, באותה קופסת סיגריות שזרק מידיו לעיני השוטרים, כאמור בכתב האישום.

...

בהינתן הנסיבות נראה לנו כי המתחם הנכון, כאמור, הוא בין 12 ל-24 חודשי מאסר.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הרי שבאופן רגיל היה מתחם העונש עומד על 12 עד 24 חודשי מאסר בפועל.

אולם, לנוכח המחדל החקירתי והערפל העובדתי אודות מידת אשמו של הנאשם בכל הקשור לסם שנתפס, אותו הסיר הנאשם בלוקחו אחריות מלאה עליו, אני קובע – בהתאם להסכמת הצדדים ובאופן חריג - כי מתחם העונש ההולם נע בין 9 חודשי מאסר בפועל, ועד 24 חודשי מאסר בפועל.

בית הדין קבע כי לגירסת הנפגעת היו חיזוקים ראייתיים שונים ודחה את הטענה כי מדובר בתלונה כוזבת נוכח מועד הגשת התלונה ונוכח הפסקת החקירה נגד הנפגעת בנוגע לעבירות הסמים, לאחר שהתלוננה על העבירות שבוצעו בה. עם זאת, עדות הנפגעת לפיה לא השתמשה בסמים מסוכנים במהלך שרותה הצבאי לא זכתה לאמון בית הדין, אשר הפריד על דרך של "פלגינן דיבורא" בין חלק זה בעדותה ובין עדותה על אודות מעשי המבקש.

גם טענות המבקש בנוגע למחדלי החקירה בעיניינו נידונו בהרחבה, תוך יישום ההלכה הפסוקה לעניין זה, וחלק מטענות המבקש אף התקבלו.

...

עוד מוסיף המבקש כי העונש שגזר בית הדין המחוזי חורג ממדיניות הענישה שנקבעה בתיקים דומים, ומצדיק את התערבותו של בית משפט זה לשם "התווית מדיניות ענישה במקרים מסוג זה". דין הבקשה להידחות.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.