מחאה ניתנת למשלוח גם לבעל הדין או לעורך דינו

את גדר היתחייבותה החוזית של תובל לומדת קרגו מסעיף 3.3 שהוסף על ידי בעל המניות ועורך דינה, עו"ד מזור, אשר לשיטתה מהוה חלק מתנאי ההסכם.

בתצהירו ציין כי נערכו פגישות טרם החתימה על ההסכם, נשלחה טיוטה שתוקנה והוחזרה כעבור ימים בודדים ועל בסיס תיקונים אלו שלא מחו כנגדם, בוצעה ההיתקשרות.

ביחס לדרישותיו בפגישה המקדימה אישר כי לא נרשמה דרישה מסודרת למספר עובדים אולם טען כי זה נאמר בפגישה ואף שירטט את האתרים והבהיר את סוג האנשים הדרושים, אולם לא נתן הסבר מדוע דרישה מהותית מעין זו לא מופיעה בהסכם והפנה לעו"ד מזור כמי שאמון על עריכת ההסכמים בחברה.

בתצהירו של עו"ד מזור מוצג מצג כאילו נשלחה טיוטה מתובל והושבה עם תיקונים וזה הבסיס להתקשרות, אולם אין כל תעוד למשלוח וקיבול.

אין בידי לקבל את עדות עו"ד מזור כי מסר את השיקים בתנאים שונים שלא התמלאו, ויש לראות במסירתם כהודאת בעל דין לכל הפחות בסכום השיקים.

...

לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 253,480 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כהגדרת בחוק פסיקת ריבית והצמדה, מיום 1.4.19 ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

חרף הוראות ההסכם, באותו יום שבו נכרת ההסכם, חייב הנתבע את התובעת, באמצעות כרטיס האשראי שאת מספרו מסרה לו, בסך של 600 ₪, וזאת, לדבריו, בגין 6 מחסניות (שקי חול) לשירותים, בעלות של כ-450 ₪, ובגין ומכסה לשירותים, בעלות של 150 ₪.

לטענת התובעת, במקרה הנוכחי, יש לפסוק, פיצוי בשיעור העולה על זה שנפסק בתא"מ 38944-02-20, והעומד על מלוא הסכום שאותו מוסמך בית המשפט לפסוק, ללא הוכחות נזק, מכוח בחוק הגנת הפרטיות (סך של 50,000 ₪); לטענתה, ראשית, הנתבע העיד בהליך ההוכחות שהתקיים לעניין עסקת היסוד, כי הוא נוהג לפעול תדיר באופן האמור (של גבייה מראש של סכום של 600 ₪ בגין שקי חול ומכסה), על מנת לבטח את עצמו מפני הסיכון של אי השבת השירותים לידיו; שנית, קיימות ראיות נוספות (הכוללות ביקורות של לקוחות נוספים שהתפרסמו בדף הנתבע, התכתבויות בין התובעת לבין לקוחות נוספים של הנתבע ותצהירים מאת לקוחות נוספים של הנתבע), לכך שמדובר באופן פעולה שיטתי של הנתבע, הכולל גם היתנהלות אגרסיבית כלפי לקוחות אשר מחו על חיובי היתר; שלישית, ההליך בתא"מ 38944-02-20, היה של תביעה בסדר דין מהיר ואילו ההליך הנוכחי היתנהל בסדר דין רגיל; רביעית, התובעת במקרה הנוכחי, בשונה מהתובעת בתא"מ 38944-02-20, לא השלימה, מלכתחילה, עם חיוב היתר, ומיהרה לפעול על מנת לבטל את העסקה; וחמישית, אין לקבל את הנימוק שלפיו יש להקל עם הנתבע מהטעם ש"רק" חרג מההרשאה שניתנה לו, אלא דוקא יש להחמיר עמו, כמי שמעל באמון שניתן בו. מנגד, לטענת הנתבע, "מאורעות שני התיקים חופפים", כך שיש לפסוק, לטובת התובעת, סך שלא יעלה על 8,000 ₪ (כולל שכר טירחה), תוך שבמקביל, יש לפסוק לטובתו סכומים ניכרים יותר, בגין לשון הרע שפירסמה לגביו התובעת.

עם זאת, בשים לב לכך שהתובעת לא זוכתה (מעולם) בגין מלוא הסכומים שנגבו ממנה שלא כדין (שכן לא זוכתה בגין רכיב דמי המשלוח), הרי שאכן ניתן לראות בה מי שנדרשה לרדוף אחרי הנתבע לצורך השבת הכספים שנגבו ממנה שלא כדין.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת, עד לאותו מועד, שכר טירחת עורך דין בסך של 4,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח. ניתן היום, כ"ח כסלו תשפ"ג, 22 דצמבר 2022, בהיעדר הצדדים.

...

התביעה שכנגד נדחית, לפיכך, גם לעניין רכיב זה. סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית.

הנתבע ישלם לתובעת, בתוך 30 ימים, סך של 8,500 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת, עד לאותו מועד, שכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח. ניתן היום, כ"ח כסלו תשפ"ג, 22 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.

אמנם, בהתאם לסעיף 1 להסכם היציאה עבודתו בחברה הופסקה, אך מכל מקום הוא היה בעל מניות ופשיטא שהיה לו עניין בנעשה בה. מעבר לכך, אחיו חיים וישי העידו כי במשך כל התקופה מאז החתימה על הסכם היציאה, שלמה המשיך לנהל בפועל את החברה, היה מודע לחובות והבין כי ערבותו לא בטלה בשום צורה (ראו למשל עדות ישי בעמ' 89 לפרוטוקול, ש' 30-31).

טענתו של ישי בסיכומיו כי הסכם הריבית שהוצג נחתם רק ע"י שלמה ואינה מחייבת אותו, אינה יכולה לעמוד, שכן הצדדים נהגו על פיו, מאז 2006, והנתבעים כאמור לא מחו בזמן אמת על גובה הריבית ולא הציגו גרסה אחרת הנתמכת בראיות.

מר אלסטר העיד כי סכום הריבית שצוין במכתב אכן אינו הסכום שהוא בעצמו הוסיף לשטרי החוב שכן במכתב ההתראה הוסף הסכום ע"י עורך דין שולח המכתב שהוסיף ריבית על פי חוק ואילו הוא הוסיף ריבית מוסכמת לפי ההסדר בין הצדדים (עמ' 43 לפרוטוקול, ש' 6-13).

ועוד נקבע: "על פי סעיף 19(ב) לפקודה, אין חותם המסמך הלא-שלם חייב, בהתאם לרשות לכאורה האמורה בסעיף הנ"ל, אלא אם הושלם המסמך 'בדיוק לפי ההרשאה שניתנה'. מכאן, שגם אם ניתנה ההרשאה, אבל החייב מוכיח שהשטר לא הושלם בדיוק על פיה, החייב פטור" (ע"א 2688/91 רפפורט נ' רוט, פסקה 6 (5.2.95) (להלן – עניין רפפורט; ההדגשה אינה במקור).

כאמור, שטרי החוב מולאו על סמך כרטסת הנהלת חשבונות, חשבוניות ותעודות משלוח שהומצאו לנתבעים ולפי שעורי ריבית הקבועים בהסכם הריבית, התואם גם את שיעור הריבית הקבוע בהסדר החוב.

...

מסקנה זו מתיישבת עם מגמת הפסיקה בעשרות השנים האחרונות בדיני השטרות, של התרחקות מפורמליזם ואימוץ גישה מהותית, כאשר הדרישות הצורניות לשטר הינן בבחינת "בית קיבול לתוכן" (ראו ע"א 4294/90‏ ‎עיזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל‎ ‎נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פ''ד נ(1) 453, 474 (1996)).

איני מקבל את הטענה.

אחרית דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעות מתקבלות.

לטענתה, לא הופעלו חובת תוה"ל ומידתיות בפתיחת תיק ההוצל"פ. לטענת התובעת, היא שילמה את החשבוניות שהיו על שמה אצל הנתבעת, למעט החשבונית נשוא כתב התביעה שהועברה לטפול עו"ד, לא ניתנה לה האפשרות לשלמה אלא באמצעות עורך הדין.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ומטעם מר אסף זוהר אותו היא מכנה כ"מייסד מחאת כביש 6".

הצהיר מר חנין כי כאשר רכב אשר אינו מנוי עושה שימוש בכביש אגרה, על הנתבעת לגבות ממנו את דמי הנסיעה ולפיכך החשבון נשלח לבעלי הרכב הרשום במשרד הרשוי בדואר רגיל ובמידה והחשבונית לא משולמת, מתוקף חיוב פיצוי והחזר הוצאות - פו"ה לפי סע' 8 לתקנות כביש אגרה ולפי תקנה 5(א)(2) לתקנות כביש אגרה, הנתבעת שולחת את החשבון בדואר רשום.

מדובר, לטענתו, בחשבון ללא תוספות פיגורים ואילו כאשר החוב לא משולם גם לאחר משלוח מכתב זה, נשלח התיק לטפול משפטי במשרד עוה"ד חן פישר.

...

כל פעולות הנתבעת, לטענתה, נעשו תוך כדי ניהול הליך משפטי, גביית החוב נעשתה בהליך הוצל"פ בהגנה אבסולוטית וכן הנתבעת פעלה בתום לב ללא רשלנות בפתיחת תיק ההוצל"פ. דיון לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות וכן עיינתי בסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה דחיה.

לסיכום, דין התביעה דחיה.

אלו נושאות ככלל 3 עמודים, כאשר העמוד הראשון משקף חשבונית מס סטנדרטית המציינת את הכמות הכוללת שסופקה מכל בליל בחודש שחלף ואת המחיר, בעוד העמודים הבאים מפרטים את כל תעודות המשלוח הרלבנטיות לחשבונית, כשבכלל זאת, תיאור הפריט שסופק בכל תעודה, מחירו וכמותו.

מכל מקום, לו היו הנתבעים מעלים טענתם תוך זמן סביר מהשתת החיובים, אפשר והיה מקום לקבלה חלקית, אולם שעה שענין לנו בטענה המועלית בשיהוי רב, לאחר שנים של תשלום ללא מחאה, באופן שהתובעת יכולה לפרשו כהסכמה לחיובי ריבית, ובמצב בו לא מופרכת הצהרת מר קפיטולניק לגבי סבירות הריבית שחויבה (0.42% לחודש), ואף אין בנמצא טענה והמחשה להיותה חריגה במיוחד ביחס למקובל במערכת עסקית לגבי חוב שבפיגור או ביחס לחוק פסיקת ריבית והצמדה הנ"ל, הרי שהדברים מצטברים לכדי דחיית הטענה.

יוער במאמר מוסגר כי גם כאשר מתקבלת טענת בעל דין נגד יריבו במישור עסקי כגון זה, יש ו"אשמו התורם" של הטוען מביא את בית המשפט להפחית מהיקפה הכמותי [ראה לגבי יישום עיקרון זה בשל הצורך החברתי בודאות עסקית ומניעת ביזבוז משאבים שפוטיים המקרה שנידון בע"א 6164/22 SMITHS DETECTION INC נ' ווטאירפול הנדסה בע"מ (8.10.23)].

תורמת לתוצאה זו המנעות הנתבעים כאמור מהצעת חלופה ראויה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה הנ"ל. למעשה, ובהיבט הדיוני, ראוי לציין כי הנתבעים בחרו שלא להציג טענתם באמצעות חוות דעת סדורה, דבר שיש בו כדי להקשות על הברור, שכן הנתבע 2 עצמו לא הוא שבדק את הנתונים, כי אם רואה חשבון מטעמו לדבריו, תוך שזה עורך את טבלת החיובים המרוכזת (מוצג נ/5 שהחלק הרלבנטי בו הוא החיובים מתאריכי ערך 30.4.11 עד 31.8.14).

כאמור, הטבלה כוללת מעבר לנתון גולמי זה ואינה נושאת כאמור היתייחסות מהותית וניתוח לגבי דינו הראוי של החוב שבפיגור ע"פ דין או נוהג רלבאנטיים לשיטת הנתבע (ראה דברי הנתבע 2 בעמ' 28 שורות 23-28).

טרם סיום ההתייחסות לעילה זו אעיר כי לא מצאתי מקום לעמידת התובעת על צורך בחוות דעת מומחה לצורך בחינת עילה זו וכימותה, שכן המסד הנידרש לכימות הוא זמין ואינו מצריך הערכת מומחה, שעה שמר קפיטולניק עצמו שהציג עצמו בראשית חקירתו כבעל ניסיון ובקיאות בתחום ובנהלי התובעת, לרבות בקביעת מחירים, ידע ליתן פרטים רלבאנטיים בהשלמה למסד הנתון במסמכים.

...

הנתבע 2 הבהיר (בעמ' 25-26) כי ענין לנו באישה מבוגרת בת 95 שאינה בקו הבריאות בעוד שהוא שטיפל בענייני המשק מול התובעת וכך אכן נחזה, אולם סוגיית המצב הבריאותי לא הומחשה במסמכים במידה המצדיקה מסקנה כי הנתבעת 2 לא יכולה היתה להעיד כלל.

סיכומם של דברים - התביעה מתקבלת כשיעורה - 575,945.09 שקלים ובלווית ה"ה וריבית כחוק מיום 13.7.21 - בכפוף לשני סייגים: ראשית, יש להפחית מסך זה את סכום ההשבה שהנתבע 2 ימצא זכאי לו ע"פ פסק הדין בתובענה הייצוגית ובהתאם למתווה הכימות שנקבע שם. שנית, יש להפחית מסך זה סך של 74,274 שקלים לפי יום ערך 27.5.21 כמבואר בסעיף 39.

סוף דבר, בהינתן תוצאת ההליך, משך ניהולו והערות בית המשפט, כמו גם שיקול הדעת הנתון לגבי הוצאות המשפט, מצאתי מקום להורות על חיובם של הנתבעים לשלם לתובעת את אלו: הסך הנקוב בסעיף 51 לעיל וזה ישולם בתוך 90 ימים לאור ההתחשבנות הנדרשת.