מזכר הבנות שנמחק בטיפקס

כתוצאה מכך כשהובאו הטפסים לבנק, גם פקידת הבנק הגב' ליטמן שינתה את טופס זכויות החתימה בכך שהיא מחקה בטיפקס את שכתבה על סמך הפרוטוקול המקורי ועל סמך בקשות סטנצ'יץ ופדידה בעת פתיחת החשבון, וציינה כי רק חתימה אחת יכולה לחייב את חשבון החברה הזרה.

...

הפועל היוצא: אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד.

אני דוחה את התביעה כנגד רו"ח מרגלית, ולאור זאת אני דוחה גם את הודעת צד ג' וצד ד'.

אני דוחה את תביעת בנק לאומי כנגד עו"ד מימון, בהודעת צד ג'.

היה צריך לעצור הכל וללכת לקבל ייעוץ משפטי, אולי לדחות את התשלום של 180,000 ₪ ולהתייעץ איך לנסח ומה לנסח, לעצור את כל ההליך ולא לקחת שק. בחולשה של רגע הוא עשה את המחיקה בלי להתייעץ, לא איתי ולא עם היועץ המשפטי שלנו, להרגשתי לתחושתי במחיקה של טיפקס לא ניתן להעמיד על זה תיק.

...

בסיכומו של דבר, גרסת התובעת ולפיה גמר החשבון שנערך בין הצדדים ביום 16.6.11 איננה סופית ומוחלטת לא הוכחה, נמצאו בה סתירות מהותיות, היא נעדרת כל ביסוס בחומר הראיות והיא אף איננה מתיישבת עם אומד דעת הצדדים כפי שהוא עולה מתוכן החשבונית ואף מעדותו של עד התובעת, צביקה.

כל זאת, על רקע התנהלותה חסרת תום הלב של התובעת אשר הסתירה עובדות מהותיות מבית המשפט וכן הימנעותה מזימון גרשון, שהינו עד מהותי ביותר להוכחת גרסתה, מביאים למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה.

התביעה נדחית אפוא ללא צו להוצאות.

רקע: עסקינן בגילגול שלישי של אותה תביעה בבית משפט זה. שתי התביעות הקודמות נדונו בפני כב' השופט מנחם רניאל, כאשר התביעה הראשונה נמחקה לבקשת התובעת ערב ההוכחות תוך חיובה בהוצאות (להלן: "ת"א 17646-06-14" או "ההליך הראשון"); והתביעה השנייה נמחקה בשל אי התייצבותם של התובעת ובא-כוחה לישיבת הוכחות (להלן: "ת"א 13647-02-15" או "ההליך השני").

בישיבת ההוכחות החמישית מיום 26.2.19, העידה מטעם התובעת, גב' ****ה גבעון, מומחית התובעת בגרפולוגיה משפטית (על חוות דעתה, ת/2; על המסמך בו נכתבה האות ש' על ידי המומחית, נ/49; על המסמך המקורי הנושא את דוגמאות החתימה של התובעת כפי שנחתמו בפני המומחית, נ/50; על הצלום של נ/50 שהוצג בפני המומחית, נ/51; על החתימות שהציג עו"ד מועדי בתחילה בפני המומחית, נ/52; על החתימות שעו"ד מועדי אומר כי הן מייצגות את חתימתו, נ/53; על המסמך עם התיקונים של עו"ד מועדי, נ/54; על המסמך עם התיקונים בטיפקס של עו"ד מועדי, נ/55; על שני המסמכים שהוצגו בפני המומחית (ייפוי כוח בלתי חוזר), המוקטן והמוגדל, נ/56 ו- נ/57; ועל הבקשה לרישום הערת אזהרה שהוצגה בפני המומחית, נ/58).

...

כאמור, אין לי צורך לקבוע מסמרות בדבר שכן די בחתימתה של התובעת על הבקשה לרישום הערת האזהרה ביחס ל- 3,000 מ"ר במקרקעין, כמו גם באי הכחשת החתימה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר, המתייחס לעסקה השנייה, כמו גם ביתר הראיות שהונחו לפניי בעניין זה, כדי לבסס את המסקנה שההסכם נכרת בידיעתה, בהסכמתה ובשליחותה של התובעת, ולמצער, בשליחותה הנחזית.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪, וזאת תוך מתן הדעת למספר הישיבות והיקף העבודה שבוצעה בתיק זה. הערובה להוצאות שהופקדה על ידי התובעת בתיק זה, בסך של 23,400 ₪, תועבר לנתבע באמצעות בא-כוחו, לכיסוי הוצאותיו, והיתרה תשולם בתוך 30 יום מהיום.

5.4 קריטריון "הריבוי הטבעי" לא היה מעולם חלק מההבנות – מעדויות נתבע 4 ונתבע 18 עלה כי כוונתם שלא רק בניהם יקבלו מיגרש לבניה, אלא גם בני הדור השלישי (עמ' 199, 208-209 לפרטיכל).פרשנות זו איננה יכולה לעלות בקנה אחד עם מיסמך ההבנות שנחתם בשנת 1995, שכן כמות המגרשים המוקצית איננה יכולה להספיק ומעולם לא היתה יכולה להספיק לשלושה דורות בבתי האב.

העובדה שמצויין בחוזה כי הזכויות הועברו בשנת 1976, אינה מלמדת כי החוזה נחתם בתאריך זה, וגם אינה מלמדת על כך שהזכויות אכן הועברו במועד זה, במיוחד כשבחוזה אחד התוספת היא בכתב יד ובחוזה השני קימת מחיקת שורה בטיפקס ללא חתימות לידה.

...

7.4 אקדים ואציין כי מסקנתי היא שזכרון הדברים לא הבשיל לכדי הסכם מחייב.

מכל הטעמים המנויים לעיל הנטל לא הורם – והטענה נדחית.

12.2 בנסיבות אלו, ועל מנת להביא לסיום סופי של שאלת הפיצוי, אני סבורה שעל המנהל להוסיף פיצוי כספי לסל הפיצוי כדי ערך עכשווי של חצי מגרש בכרמיאל, לפי הערכת השמאי הממשלתי.

הקטע המסומן ב- XXX, יש לציין הוא קטע שנמחק בטיפקס, כאשר עיון במסמך המקורי מאפשר להבחין כי המילה המחוקה הנה שמו של ראש הצח"מ, יריב.

בעיקר ניתן ללמוד על הדברים מהודעה מוקדמת שמסר (ת/154 מיסמך 2), בה הוא מבקש לשוחח עם עורך דינו ואומר לחוקר: "תשיג לי את רונן חליבה אני יכול אה... לעזור לך בחקירה". אמנם, בחקירותיו הבאות התמיד סמי בהכחשת מעורבות בארוע הירי, אך נראה כי הדברים מצביעים על כך כי הרעיון לשמש עד מדינה כבר היה במחשבותיו בשלב זה שקדם לעריכת המזכר נ/8.

...

האיזון שערך בית המשפט המחוזי בין שיקולים אלה מקובל עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בו. אכן, נדמה כי אין צורך להכביר במילים בנוגע לחומרת המעשים שביצעו המערערים.

בנוסף, הסביר בית המשפט את הפערים בענישה בין המערערים השונים ומסקנתו שלפיה יש להפחית מעונשו של אדם לעומת העונש שהוטל על דודו ורועי בשל נסיבותיו האישיות, מקובלת עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בה. העונש שהוטל על כל אחד מהמערערים הוא עונש ראוי אשר הולם את חלקו ומעורבותו בתכנון ובביצוע העבירות, כפי שתואר בהרחבה לעיל.

לפיכך, אנו דוחים את הערעורים שהגישו המערערים והמשיבה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי.