מזכר הבנות וחוזה בלתי חתום

] שלישית, במזכר מצוין בהאי לישנה שהוא אינו מיסמך מחייב, ובפיסקה השניה אף נכתב כך: "למעט התנאים המפורטים להלן תחת הכותרת "סודיות", "בלעדיות" ו"דין חל; סמכות שיפוט", שהנם מחייבים את הצדדים והם בגדר הסכם מחייב, מיזכר ההבנות אינו הסכם מחייב ולא יוצר זכויות או חובות כלפי מי מהצדדים.

] אותו מיסמך זה אומנם אינו חתום על ידי חברת דאבל פוינט ו/או מי מטעמה, אולם הוא כן חתום על ידי התובעת ועל ידי ביתהּ אירין.

...

זאת ועוד, גם אם לא הוכח שמעשיה של התובעת הם "הונאה בסדר גודל עצום" – שהרי לא נוהל הליך פלילי כנגד מי מהמעורבים בפרשיה, הרי שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, המתייחס להגנת "אמת דיברתי", קובע כי "הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". לסיכום נושא זה והנימוק השביעי – דין התביעה לפיצוי בגין הפסדי שכר ובגין לשון הרע להידחות בכללותה.

[123: ע"ע (ארצי) 360/99 כהן – מדינת ישראל, פד"ע לח 1; דב"ע (ארצי) נג/99-3 מדינת ישראל – מצגר, פד"ע כ"ו 563, בעמ' 582, דב"ע (ארצי) נד/11-2 גורדון – משרד העבודה והרווחה, לא פורסם; ע"ע (ארצי) 6514-10-11 מדינת ישראל – פרבר, ניתן ביום 4.2.2015] במקרה שבנדון, לאחר שעברנו על כלל המסמכים הקיימים בתיק בית הדין, ושמענו בהרחבה את העדויות של הנתבעים, ולאור כל הדברים שצוינו עד כה בפסק הדין ובזיקה להם, אנו סבורים כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, וכי מקרה זה אינו נמנה עם המקרים הקיצוניים המצדיק פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש או נזק בלתי ממוני.

לסיכום נושא זה והנימוק השמיני – יש לדחות את תביעתה של התובעת לקבלת פיצויים מהנתבעים בגין עוגמת נפש, בהיעדר כל תשתית עובדתית ו/או משפטית לסעד זה. סיכום בסיכומו של דבר ולאור כלל המפורט והאמור דלעיל עד כה, דין התביעה להידחות במלואה, על כל חלקיה ובגין כלל הטענות שהעלתה התובעת כנגד הנתבעים.

במהלך שמיעת הראיות נתברר לראשונה שרעייתו של הנתבע, גב׳ בכור, חתומה על ההסכם (בעוד המתווך סבר כי אינה חתומה ועל כן לא צורפה כנתבעת בתובענה).

בסיכומי התובעת נטען כי בעקבות פנייתו של המתווך, הנתבע הציע לו תשלום של 25,000 ₪ בכפוף לחתימה על מיזכר הבנות (נספח ט' לתצהיר המתווך) ויש בכך כדי להראות שגם הוא סבר בזמן אמת שהמתווך היה גורם יעיל אשר זכאי לתשלום.

...

שיעור דמי התיווך אוסיף כי אף אילו הייתי מגיע למסקנה אחרת, הרי שהתובעת לא הייתה זכאית לדמי תיווך מכל שווי המגרש כפי הנתבע.

בסעיף 14 לתצהירו, הבהיר המתווך כי הוא נוהג להחתים כל דייר בסמוך להצגת הנכס, ואני מקבל את עמדתו בהיותו מתווך מוכר ובעל ניסיון שאף עד לא פקפק באמינותו.

סוף דבר אשר על כן, דין התביעה להידחות.

אשר למסמכים שהיה על התובעת להעביר לנתבעת, אלה פורטו בסעיפים 11.2 עד 11.6 להסכם: · יפוי כוח בלתי חוזר בחתימת התובעת, אשר יימסר לנתבעת במעמד תשלום מלוא התמורה; · אישורי מס שבח ומכירה המיועדים ללישכת רישום המקרקעין; · אישור מועצה מקומית בנימינה לרבות אישור בגין היטלי השבחה המיועדים ללישכת רישום המקרקעין; · שטרי מכר חתומים, אשר יימסרו לנתבעת במעמד תשלום מלוא התמורה; · כל אישור או מיסמך הדרוש להעברת הזכויות על שם הנתבעת ואשר חובת המצאתו מוטלת על התובעת.

מדוע איפוא לא נרשמו הזכויות עד 2012 מהמקובץ לעיל עולה כי היו מספר גורמים, לאורך השנים, אשר הביאו לכך שהזכויות מושא ההסכם לא נרשמו על שם הנתבעת – התובעת לא העבירה, לפחות עד ליום 16.5.07, את מלוא המסמכים אותם היתה צריכה להעביר לנתבעת במסגרת התחייבויותיה על פי ההסכם; עד לחודש יולי 2008 לא נרשמו על שם התובעת הזכויות מושא ההסכם, דבר שבכל מקרה מנע את רישום הזכויות על שם הנתבעת.

· במקביל להצעת מרדכי לרכישת המגרשים הללו משומן, פעל מרדכי לכרות עסקת מקרקעין במסגרתה ייבנה מבנה בשטח 500 מ"ר על המיגרש בחלקה 35, אשר יימכר לצד שלישי תמורת 3.9 מיליון ₪ בצרוף מע"מ. מרדכי ציין בתצהירו כי אותו צד שלישי היה אדם בשם שלמה אטיאס, איתו אף נערך מיזכר הבנות טרום חתימה הסכם (נספח "כד" לתצהיר), והכל לאחר שהוא ניהל קודם לכן משא ומתן עם צדדים שלישיים אחרים ביחס לאותה עסקה, לרבות עם שרית רז ועם אשר שרגא (לעסקה נטענת זו ייקרא לצורך הנוחות – "עסקת אטיאס").

...

לטענת מרדכי, כל ניסיונותיו להשיג את הסכמת הנתבעת לנטילת המשכנתא עלו בתוהו, דבר שהביא לאובדן עסקת מקרקעין ולהפסד של הרווחים שהיו צפויים מעסקה זו. ההליך שלפניי על רקע האמור לעיל הוגשו שתי תובענות מצד התובעת, שאוחדו להן יחדיו: · במסגרת ה"פ 14238-01-11 ביקשה התובעת, במסגרת המרצת פתיחה, למנות את בא כוחה ככונס נכסים ביחס לזכויות הנתבעת במקרקעין וזאת לצורך מסירת הסכמתה של האחרונה לרישום משכנתא על שם התובעת.

כל האמור מוביל למסקנה ששפירו והנתבעת זכאיות אכן להוצאות משפט, ואולם אלה יהיו מופחתות יחסית בשים לב לדחיית התביעה שכנגד.

בנסיבות העניין אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעות 1-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע מס' 3 הוצאות ומשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

הנתבע אינו חתום באופן אישי על ההסכם.

לא מן הנמנע, שהתרשים עליו נסמך התובע במייל מיום 21.2.2010 (מוצג 6 לסיכומי התובע) היוה את התכניות ואת הבסיס להסכמות' אולם, בסופו של יום לא היתקבל לאחר משא ומתן ועל כן לא עוגן במזכר ההבנות וגם לא בהסכם.

...

הנתבע העלה בפני התובע את תהיותיו לגבי המשך דרכם המשותפת, הציג בפניו את המציאות העסקית להשקפתו והציע תמורה כספית, עבור מה שהוא ראה - הפגיעה אישית שנגרמה לתובע שפעל לטובת המיזם, שבסופו של דבר לא רקם עור וגידים, שלא באשמת מי מהצדדים (מוצג 21 לסיכומי התובע): "ראובן: באנגסטור, בכלל (לא ברור) לפני ש... (דיבורים לא מובנים). כן, גם כן... תראה, אני, אני אגיד לך למה אני רציתי שנדבר על אנרגטק ועל אנגסטור בכלל... א' מה שכתבת זה מה שהיה, על מה שסיכמנו. אני , אני לא מתנער מזה בכלל. הנקודה שאנחנו נמצאים בה פשוט היום בנקודה שא' לא ברור לי לאן.. לאן אנרגסטור. ב' לא ברור לי אם היא הולכת, והתוצאה ש-ב' ו-ג שאני צריך להחליט במידה לא מעטה האם ואם כן, מה עושים עם זה אוקי? כלומר נכון לרגע זה בעצם..., במידה רבה מאוד כל מה שדיברנו עם, עם אנרגטק איננו.

סוף דבר לאור כל האמור, התובענה נדחית.

בנסיבות העניין, התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

לטענת גוזלן, במקביל לחתימה על מיזכר ההבנות המותנה, פנה אליו דרעי והתחנן בפניו שיחתום על שטר החוב להבטחת שיחרור של כהן מערבויותיו והתחייבויותיו, על אף שטרם התגבש ההסכם המפורט והסופי, בנימוק שאואנונו איים על חייו ועל חיי כהן עד אשר ייצאו מהחברה.

אעיר כי גם מעיון בהסכם עולה שדרעי לא חתום על הסכם ההלוואה.

...

בסופו של דבר, כהרף עין לפני בקשת הפירוק, כהן העדיף להיפטר מהמניות (על אף שלא שוחרר מערבויות) שכן הללו הפכו לנטל ולא לנכס.

לאור האמור לעיל, נדחית גם התביעה של כהן נגד גוזלן.

סוף דבר התביעות נגד גוזלן נדחות.