מזונות מביטוח לאומי לתושב חוץ

בבית-הדין האיזורי לעבודה בחיפה ב"ל 21944-03-17 בפני כב' השופט נוהאד חסן נציגת ציבור (עובדים): גב' דגנית הכט פומן נציג ציבור (מעסיקים: מר יונה לוי התובעת מתילדה דיין שרון ת.ז 065313736 ע"י ב"כ: עוה"ד נמרוד לנגר עפ"י מינוי מטעם הלישכה לסיוע משפטי הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עוה"ד וירג'ינה מנסור הלישכה המשפטית פסק דין

" הפקודה המוזכרת בהוראת הסעיף היא פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן: "פקודת מס הכנסה") שמקורות ההכנסה המנויים בסעיף 2 לה נחשבים כהכנסה לצורך הטלת מסוי כאשר הסעיף הרלוואנטי לענייננו הנו סעיף 2(5): "2. מס הכנסה יהא משתלם, בכפוף להוראות פקודה זו, לכל שנת מס, בשיעורים המפורטים להלן, על הכנסתו של אדם תושב ישראל שהופקה או שנצמחה בישראל או מחוץ לישראל ועל הכנסתו של אדם תושב חוץ שהופקה או שנצמחה בישראל, ממקורות אלה:

"מלוג" - שמשמעותו המילונית היא "זכות השמוש ברווחים מקרן מסוימת או מנכס, אך לא בקרן או בנכס עצמו" – פורש כ"תשלומים החוזרים ומתקבלים עפ"י צו בית משפט, כגון מזונות לאשה, תשלומים ליורשים מתוך כספי העיזבון וכדומה".

...

אולם, בית הדין סבור כי בהעדר קביעה מפורשת בפסיקתה בדבר ייעוד תשלום הקצבה ובהעדר הגדרתה כקצבה למדור, אין מנוס יהיה מלבחון את מקור התקבולים על מנת להכריע בסיווגם כהכנסה אם לאו לצורך החוק.

משכך, לאור כל האמור, ועם כל הצער שבדבר, אין מנוס מדחיית התביעה.

התביעה נדחית.

המבקשת צרפה לבקשתה אישור על תשלומי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי, תדפיס תנועות בחשבון הבנק ממחצית השנה הקודמת למועד הגשת הבקשה, מכתב פיטורים הנושא תאריך 24.12.18, תלושי שכר לחודשים אוקטובר 2018 עד דצמבר 2018 וצו מיום 18.9.00 למינוי המבקשת כאפוטרופסית על מנת לנהל את רכושו של אביה החסוי ולהשגיח על ענייניו.

המבקשת לא עומדת בנטל הנידרש להוכחת העידר יכולת כלכלית: המבקשת מקבלת כספים במירמה מהרשויות השונות; כך בשלב מסוים נולדה למבקשת ולמשיב 1 בת משותפת והמבקשת עברה להתגורר אצל המשיב 1 אולם המשיכה להצהיר במשרד השיכון שהיא מתגוררת ללא בן זוג ולפיכך קיבלה סיוע בשכר דירה שלא כדין; המבקשת מסרה לידי משרד השיכון חוזי שכירות מפוברקים על מנת להמשיך ולקבל סיוע בשכר הדירה; המבקשת דיווחה לביטוח הלאומי שהיא מתגוררת בדירת אביה החסוי ברחוב פבזנר 47 חיפה, האמורה לשמשה לטפול בו, אולם בפועל המבקשת משכירה דירה זו ומקבלת דמי שכירות בסך 2,500 ₪ שכלל אינם מדווחים לאפוטרופוס הכללי מזה מספר שנים והמבקשת עושה בכספים אלו כבשלה; המבקשת מקבלת כספים רבים מרשויות שונות הן לחשבונה והן לחשבון הבנק של אביה ונוהגת בהם כבשלה; המבקשת מקבלת כספים מדירה נוספת של אביה החסוי בכפר יונה המושכרת לצדדים שלישיים ודמי השכירות משולמים למבקשת במזומן ואינם מדווחים לרשויות; המבקשת רכשה דירה אותה רשמה על שם אחיה תושב החוץ, אשר הצהיר בעצתה, כי הוא תושב הארץ, במטרה להיתחמק מדיווח לרשויות השונות המעניקות למבקשת קיצבאות שונות בשל מצבה האישי והכלכלי; דמי השכירות מופקדים בחשבון הבנק של אחי המבקשת המנוהל על ידה; למבקשת כרטיס אשראי על שמה שחיובו נפרע מחשבון הבנק של אחיה המנוהל על ידה.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולפטור את המבקש מתשלום אגרה.

יחד עם זאת, מתוך התחשבות במצבה האישי של המבקשת ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 12(ו) לתקנות האגרה, המבקשת תשלם את האגרה לשיעורין, בחמשה תשלומים שווים ורצופים, כאשר מועד פירעון התשלום הראשון ביום 21.7.19 ובכל- 21 לחודש בארבעת החודשים העוקבים.

בדיעבד התברר כי התובע וקנטור מחזיקים שניהם באותו מספר תעודת זהות, בהבדל אחד – מאחר שקנטור הוא תושב חוץ, אזי במשרד הפנים הוא מאופיין בקוד נוסף – קוד 16 שלא נשאב על ידי מערכת המיחשוב של הנתבע.

שכן, בנסיבות בהן הנתבע מודע לכך כי יש אדם הטוען כי חוב המזונות מקורו בטעות של המוסד לביטוח לאומי, הגם שאותו אדם לא הגיב למכתב (ואין אסמכתה כי קיבל אותו), מן הראוי היה לערוך בדיקה נוספת בטרם ייערך קזוז "מזונות בעלים" מתגמולים המגיעים לו. רצוי וראוי היה לפנות לתובע – מספר הטלפון הנייד שלו התנוסס על מכתבו לעיל - לקבל ממנו פרטים נוספים ממנו, להבהיר לו אילו מסמכים נחוצים ולבדוק את הנושא לעומקו.

...

רעייתו של התובע העידה לפניי באשר למשבר המשפחתי לו טען התובע; התרשמתי מדבריה כי גם אם בהתחלה היא לא האמינה שנפלה טעות, בסופו של דבר – וזמן רב עוד לפני שהתקבל מכתב התנצלות מהנתבע (2011) - הנושא לא הטריד את בני הזוג באופן משמעותי.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה; הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסכום של 5,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט (לרבות אגרה), על יסוד קבלה.

באותו עניין, עמד בית הדין הארצי על תכליתו של חוק המזונות, בקובעו הדברים הבאים: "מתוקף הדין האישי ומכוח הדין הכללי של חוק המזונות, חלה על הורי הקטין החובה הגרעינית הראשונית לסיפוק מזונותיו. כאשר "החייב במזונות נמצא בכלא, ברח מהארץ או נמנע מלשלם" או בהעדר תמיכה כלכלית של החייב בזוכה, ייעשה תשלום דמי המזונות לזכאים על ידי המדינה, באמצעות המוסד לביטוח לאומי בתשלום "גמלת קיום מחליפת החיוב על פי פסק הדין למזונות". בדרך זו ובמסגרת הוראותיו של חוק המזונות (הבטחת תשלום) ותקנותיו, באה לידי ביטוי מחויבותה השניונית של המדינה "להבטיח אמצעי מחיה לאשה ולילדים שזכו בפסק-דין למזונות" כאשר ההורה שבחזקתו נמצא הקטין, אינו יכול לכלכל את הקטין באופן המבטיח לו קיום שוטף וההורה האחר-החייב אינו משלם לקטין מזונותיו.

סעיף 2(2)(א) לפקודת מס הכנסה קובע (ההדגשות לא במקור, מ.נ.ד.): "2. מס הכנסה יהא משתלם, בכפוף להוראות פקודה זו, לכל שנת מס, בשיעורים המפורטים להלן, על הכנסתו של אדם תושב ישראל שהופקה או שנצמחה בישראל או מחוץ לישראל ועל הכנסתו של אדם תושב חוץ שהופקה או שנצמחה בישראל, ממקורות אלה:...

...

פרשנות תכליתית נכונה של המונח "זוכה", המוגדר בחוק המזונות מוביל למסקנה כי משנפסקו דמי מזונות לטובת הקטין, כבעניינינו, הוא בלבד הזכאי להם והבעלים בהם, כאשר ההורה ו/או האפוטרופוס הנו בבחינת "כלי עזר" בלבד למימוש זכויות ילדו; לפיכך, דין התביעה להיתקבל, ללא כל בחינה להכנסות האם התובעת, אשר פנייתה לנתבע לקבלת התשלום לא נעשתה עבור עצמה אלא בשם בנה הקטין ועבורו בלבד.

לטענת התובעת, משנפסקו המזונות לטובת בנה הקטין, הרי שיש לקבל את התביעה ללא בחינת הכנסותיה בהיותה בבחינת אפוטרופא של ילדה בלבד, ופנייתה לנתבע נעשתה בשמו ועבורו, ולא עבור עצמה.

" בית הדין הארצי דן בעניין ע בפרשנות המונח "זוכה" בחוק המזונות והגיע למסקנה כי "פרשנות מילולית ותכליתית כאחד של חוק המזונות ותקנותיו מעלה, כי משנפסקו מזונות כדין לזכות הקטין, אין מניעה לכך כי בנסיבות המצדיקות זאת, ייחשב הקטין בלבד כ"זוכה" לפי חוק המזונות ובמסגרתו.

אין בהצעת החוק אליה הפנתה התובעת בסיכומיה כדי לשנות ממסקנתנו זו. סוף דבר 33.

משאלו הם פני הדברים, דין התביעה להידחות.

אולם, אין זה המקרה שלפנינו, שכן התובעת שבהחזקתה נמצא הקטין שלזכותו נפסקו דמי המזונות, היא בגדר "זוכה הזכאית לתשלום" על פי חוק המזונות, ולפיכך תבחן זכאותה בהתאם להוראות החוק ובכפוף למבחן ההכנסה הקבוע בו. בעיניין אחר (עב"ל 23/03 המוסד לביטוח לאומי – חנה סוויסה, מיום 2.3.05) הוסיף בית הדין הארצי לעבודה וקבע, כי: "ההסדר הקבוע בחוק נועד לאפשר לכל אשה אשר בעלה מפר את התחייבותו המעוגנת בפסק דין מוסמך לתשלום מזונות ילדיו, לפנות למוסד ביטוח לאומי בבקשה לתשלום חודשי במקום לנקוט הליכי הוצאה לפועל. הדבר עולה מדברי ההסבר להצעת החוק...

סעיף 2(2)(א) לפקודת מס הכנסה קובע (ההדגשות לא במקור, מ.נ.ד.): "2. מס הכנסה יהא משתלם, בכפוף להוראות פקודה זו, לכל שנת מס, בשיעורים המפורטים להלן, על הכנסתו של אדם תושב ישראל שהופקה או שנצמחה בישראל או מחוץ לישראל ועל הכנסתו של אדם תושב חוץ שהופקה או שנצמחה בישראל, ממקורות אלה:

...

טענות התובעת פרשנות תכליתית נכונה של המונח "זוכה", המוגדר בחוק המזונות מוביל למסקנה כי משנפסקו דמי מזונות לטובת הקטין, כבענייננו, הוא בלבד הזכאי להם והבעלים בהם, כאשר ההורה ו/או האפוטרופוס הינו בבחינת "כלי עזר" בלבד למימוש זכויות ילדו; לפיכך, דין התביעה להתקבל, ללא כל בחינה להכנסות האם התובעת, אשר פנייתה לנתבע לקבלת התשלום לא נעשתה עבור עצמה אלא בשם בנה הקטין ועבורו בלבד.

לטענת התובעת, משנפסקו המזונות לטובת בנה הקטין, הרי שיש לקבל את התביעה ללא בחינת הכנסותיה בהיותה בבחינת אפוטרופא של ילדה בלבד, ופנייתה לנתבע נעשתה בשמו ועבורו, ולא עבור עצמה.

" בית הדין הארצי דן בעניין עאסי בפרשנות המונח "זוכה" בחוק המזונות והגיע למסקנה כי "פרשנות מילולית ותכליתית כאחד של חוק המזונות ותקנותיו מעלה, כי משנפסקו מזונות כדין לזכות הקטין, אין מניעה לכך כי בנסיבות המצדיקות זאת, ייחשב הקטין בלבד כ"זוכה" לפי חוק המזונות ובמסגרתו.

יוצא אפוא, כי צירוף הכנסת התובעת מעבודתה והסכומים שקיבלה ממעבידה בגין דמי הבראה ודמי ביגוד, עולים על "נקודת איפוס הגמלה", כפי שנקבעה בחוק המזונות והתקנות על פיו, וזאת גם אם היינו מפחיתים לצורכי העניין את הסכומים בגין הפרשת התובעת לקרן השתלמות ודמי חבר וועד עובדים מחישוב שכר עבודתה, המגיעים יחדיו לכל היותר לסך 288 ₪ לחודש, כמפורט בסיכומי התובעת.

אין בהצעת החוק אליה הפנתה התובעת בסיכומיה כדי לשנות ממסקנתנו זו. סוף דבר משאלו הם פני הדברים, דין התביעה להדחות.