מזונות אישה מעיזבון המנוח זוג נשוי

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובחנתי מכלול החומר שהונח לפני, לצד הוראות הדין וההלכה הפסוקה בעיניין מזונות מהעזבון והתרשמותי מהצדדים, אני קובעת שהאשה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי היתקיימו במקרה זה התנאים לחיוב עזבון המנוח במזונותיה ובמזונות XXXX, כפי דרישת מבחן הנזקקות, כך שדין התביעה להדחות במלואה, ואסביר.

בהתאם לסעיף 59 (5) לחוק הירושה, יש להיתחשב בהכנסתו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא, אם כי ביחס לבן זוג ניתן להיתחשב בהכנסה, אם זו שימשה ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן - הזוג.ב כעולה מעדות האישה, שלא נסתרה, ערב פטירת המנוח היא לא עבדה שכן היא סעדה וטיפלה בו, אולם לפני שחלה עבדה, אם כי בהקף מצומצם (ר' עדותה בעמ' 7 לפרוטוקול החל משורה 11).

טענות האשה לכך שהיא נידרשת לארח את ילדיה הבוגרים מנישואיה הקודמים בכל סופי השבוע ובכך נידרשת להוצאות גדולות, אינה בבחינת שינוי לרעה, שעה שמצב זה היה קיים גם טרם פטירת המנוח וכדברי האשה, היום היא מתגוררת לבדה עם XXXX, בעוד שבתקופת החיים המשותפת היה מתגורר עמם גם בנם הבגיר, XXXX, הנתבע 6 (ראה עדותה בעמוד 7 החל משורה 1 – דיון מיום 11.1.23(.

...

יוצא אפוא שקודם לפטירת המנוח, התא המשפחתי התפרנס לדברי האשה מסך של כ- 10,000 ₪ בעבור 5 נפשות, ואילו כעת הכנסותיה מסתכמות, ולו לשיטתה, בכ- 8500 ₪ בעבור 2 נפשות בלבד, כך שלא הוכח כל שינוי לרעה, נהפוך הוא - ולא הוכחה הנזקקות הנטענת.

נוכח כל האמור, בהתחשב בהכנסותיה של האשה, לרבות נכסיה של האישה והבת XXXX שמקורם בעיזבון המנוח; בשים לב לכך שהאישה לא צירפה תדפיסי חשבון בנק ולמעשה לא הראתה מהם יכולותיה הכלכליות האמיתיות, אף מעבר לזכויות בעיזבון המנוח; מעת שהאישה לא הניחה לפני ראיות מספיקות לעניין הוצאותיה וצרכיה של XXXX וניכר שהסכומים שצוינו בכתב התביעה ותצהיר עדותה הראשית אכן מופרזים; בהתחשב בכך שהאישה לא הוכיחה גובה הצרכים בגין טיפולי השיניים עבור XXXX וגם לא הוכיחה שצרכים אלו אינם ניתנים לכיסוי, אלא בדרך של חיוב העיזבון; המסקנה אליה הגעתי שהאישה לא הוכיחה קיומה של נזקקות כדרישת הדין והפסיקה, שוכנעתי כי יש ביכולתה של האישה לשאת בתשלום מזונותיה ומזונות הבת XXXX עד שהגיעה לבגרות - ולכן אין מקום לפסיקת מזונות מן העיזבון.

נוכח האמור, אני מורה על דחיית התביעה על כל חלקיה.

הסעיף אינו מבחין בין תביעת מזונות מעילת מזונות אשה נשואה לבין תביעת מזונות אלמנה, והוא אף נוקט לשון: "[...] נגד אשה היהודי או נגד עיזבונו – לא תישמע טענת הנתבע שאין לבית הדין הרבני שיפוט בעיניין." יתר על כן, סעיף 155(ה) לחוק הירושה קובע כי הדרישה להסכמת הצדדים לשם קניית סמכות בעינייני העזבון – אינה באה לפגוע בנאמר בסעיף 4 לחוק השיפוט, שנחקק כזכור לפניו, בשנת תשי"ג – 1953.

אם כך הוא כאשר הצד השלישי לא היה צד להליך, מדוע לא תהיה נפקות לפסיקת בית הדין ומדוע לא יהא בית הדין מוסמך לשפוט, כאשר בעלי הדין בבית הדין אינם צדדים ישירים לנישואין אך הם צדדים ישירים לסכסוך ב'עניין של נישואין'? תימוכין לעמדה לפיה אין לצמצם את שיפוטו של בית הדין הרבני לידון בעיניין שהוא בגדרי סמכותו רק למקרים שהצדדים הם בני הזוג עצמם, ניתן למצוא בדרך ההקש מסעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, המסמיך את בית הדין לידון בתביעת מזונות של אלמנה נגד עזבון בעלה היהודי.

דברי ההסבר מבהירים שעל רקע זה הוסף סעיף 4, כדי להדגיש ולומר שאי־קיומה של סמכות ייחודית לבית הדין בנוגע לאישור צוואות לא ישמש אמתלה להישתמט מהשיפוט הרבני ולא יגרע כלל מסמכותו של בית הדין הרבני לידון בתביעת האשה למזונות כנגד עיזבונו של בעלה המנוח.

...

למרות כל אלו סבורני כי גישה זו, לרבות גישתי שלי שצוטטה שם, ראויה לעיון מחודש.

לאור כל האמור לעיל בית הדין דוחה את הערעור.

מסקנה ומתן הוראות לאור כל האמור פוסק בית הדין: הערעור נדחה, ובית הדין קובע שהסמכות לדון בתביעת מזונותיה וכתובתה של המשיבה מעיזבונו של הבעל המנוח, נתונה לבית הדין הרבני בלבד.

כך נכתב בסעיף 3 להסכם, שכותרתו "מזונות האשה כתובתה ותוספת הכתובה": "3.2 האשה תהיה זכאית לקבל מידי חודש בחודשו את מחצית מסכום הפנסיה החודשית נטו שתשולם לבעל מהסוכנות היהודית, החל ממועד אישור הסכם זה ע"י ביהמ"ש ומתן תוקף של פסק דין לסעיף זה, וזאת לכל אריכות ימי חייה של האשה, גם לאחר גירושיה מהבעל". ביום 18.7.2002 אושר ההסכם בבית משפט לעינייני מישפחה, וזמן קצר לאחר מכן התגרשו בני הזוג.

בהתאם להסכם, שילם המנוח למבקשת את מחצית סכום הפנסיה נטו ששולמה לו מדי חודש, כולל במהלך תקופת נישואיו למשיבה, עד שביום 10.11.2010 נפטר ממחלה קשה.

עו"ד מנדלסון העיד כי בטיוטת ההסכם הראשונה, אותה ניסח עו"ד חגאג שייצג את המבקשת (והוא שמייצגה גם בהליך שלפני), נכתב כי המנוח ימשיך לשלם למבקשת מזונות כל ימי חייה, ולאחר פטירתו תהיה המבקשת זכאית לקבל את סכום המזונות מעזבונו.

...

הנה כי כן, שתי ערכאות נדרשו לפרשנותו של הסכם הגירושין והגיעו למסקנה כי זה אינו מקנה למבקשת זכות בפנסיה של המנוח לאחר מותו.

נוכח כל האמור לא ראיתי להיעתר לבקשה, והיא נדחית.

ממילא נדחית גם בקשת הקליניקה לזכויות זקנים באוניברסיטת חיפה להצטרף כ"ידיד בית המשפט".

בעקבות פטירתו של המנוח ניתן צו ירושה לעזבונו, מכוחו ירשה המערערת מחצית העזבון כאלמנתו.

בנסיבות אלה, כאשר בני הזוג נשארו נשואים, אך בפועל היו פרודים, ניתן פסק מזונות, כדי לוודא שהבעל לא יפסיק את תמיכתו הכלכלית באשה.

הנסיבות המתוארות באותו מקרה הן כי מדובר בניסיונות של בני הזוג לחזור אחד לשני ובסופו של דבר האשה היא שברחה מהבית עם ילדיה כתוצאה מהאלימות ושכרה דירה עם ילדיה; הבעל המנוח הוא שנותר בדירה המשותפת המנוח סירב ליתן לאשה גט; אלמונית חששה לחייה ואף לא העיזה להגיש תביעה למזונות;.

...

סיכומו של דבר, משלא הרימה המערערת את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הפרידה אינה "פרידה של קבע", סברתי כי דין הערעור להידחות.

לסיכום, עמדתי היא לדחות את הערעור ללא צו להוצאות והצמדת הקצבה על סכום המזונות המעודכנים על פי המדד.

סוף דבר הערעור נדחה ברוב דעות, על דעתם של סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופטת יעל אנגלברג –שהם ונציג ציבור (עובדים) מר ראובן רבינוביץ, בניגוד לדעתם החולקת של השופט (בדימוס) עמירם רבינוביץ ונציג ציבור (מעסיקים) מר מיכה ינון.