מותר להפלות על אי עבודה בשבת

בהפנותו להוראות סעיפים 2 ו-9 לחוק שויון ההזדמנויות, וביישמו אותן על נסיבות המקרה, קבע בית הדין, כי בהודעת דואר אלקטרוני מיום 10.6.10 הודה שמעון למעשה כי יש לנעמי הכישורים למישרה אולם "נותרת השאלה בדבר התאמת התובעת לתפקיד עקב הצורך לחלק זמנה בין גידול הילדים ועבודה במשרה מלאה ותובענית. מכאן, שהנטל על הנתבעת להוכיח כי התובעת לא הופלתה על רקע היותה אם". בית הדין קבע כי נטל זה לא הורם על ידי החברה.

לטענתה, טעויות משמעותיות נפלו בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי; התייחסויותיה לעניינים הנוגעים להיותה של נעמי אם, לרבות בקשר לתיכנון המשפחה העתידי נגעו לדרישותיה המיוחדות של המשרה, וחייבו עריכת "תאום ציפיות"; נטל ההוכחה להוכיח כי נעמי לא הופלתה בעבודה לא הועבר אליה; מכל מקום, המשרה אליה בקשה נעמי להיתקבל לא אוישה, וגם מטעם זה לא ניתן לקבוע כי הפלתה את נעמי בתהליך הקבלה לעבודה.

ככל שבקשת המידע נסמכת על מהותה ואופייה של המשרה, והתנאים הדרושים לה, הרי שהמידע רלוואנטי, ומטבע הדברים ההסתמכות עליו תהא מותרת, ולא תחשב כהפליה בקבלה לעבודה.

כך, פרופ' גיא מונדלק מצביע על הקושי לאתר הפליית אמהות בעבודה, בהיותה לא פעם טבועה בתוך המבנה האירגוני במקום העבודה, ובלשונו: "בהקשר זה ראוי להדגיש שלא פעם...אפליה נשזרת בתוך המבנה האירגוני המורכב אשר נפשות רבות לוקחות בו חלק, והחלטות רבות נשזרות זו בזו כדי לייצר את האפקט המפלה. מבנה אירגוני כזה מציג דרישות תפקיד אשר שוללות מהורים (ובעיקר מאמהות) את האפשרות לעמוד הן בדרישות מקום העבודה הן בדרישות הבית; הוא קובע לוחות זמנים אחידים לכל האירגון, אשר מקשים על אנשים עם מוגבלות הזקוקים להתאמות ייחודיות; הוא מגדיר שיבוצים למשמרות ותמריצי שכר הנקבעים על פי סידור עבודה כללי, המיטיב עם עובדים מחויבים לעבודה בשעות נוספות ובלתי שגרתיות ובשבתות ואשר יכולים להתאים למודל של עובד מצטיין ללא מיגבלה תלות או אחריות מחוץ לעבודה" (מאמר מונדלק בע' 231-232).

...

סוף דבר לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי לפיה נעמי הופלתה בהליך קבלתה לעבודה מטעמים של הורות, ובהיותה דתית בהשקפת עולמה ובאורחות חייה.

גם לא מצאנו הצדקה להתערב בסכום הפיצוי שפסק לה בית הדין האזורי.

אשר על כן הערעור נדחה.

סעיף 8 לחוק קובע: (א) מעביד או הזקוק לעובד, לא יפרסם מודעה בדבר הצעת עבודה או שליחה להכשרה מקצועית אלא אם כן הצעת העבודה צויינה בלשון זכר ובלשון נקבה, בין ביחיד ובין ברבים, וכן לא יפרסם מודעה כאמור שיש בה משום הפליה על פי הוראות סעיף 2.

יוצא אפוא כי על פי הוראות החוק, בעת שעובד שאינו יהודי רשאי לבחור את יום המנוחה השבועי (שישי, שבת או ראשון) לעובד יהודי לא עומדת בחירה, ומעבידו מנוע מלהעסיקו ביום שבת, שנקבע כיום מנוחתו השבועית.

אשר על כן, האבחנה בין יהודים לשאינם יהודים, לצורך שמירה על הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה היא איבחנה מותרת והיא איננה אפליה פסולה.

...

בית המשפט העליון דחה את טענה בקבעו: "אף התכלית הדתית-לאומית ראויה היא. היא מתחשבת ברגשותיו של הציבור הדתי בישראל. היא נותנת ביטוי לקשר הלאומי הקושר אותנו כבני עם אחד. היא משקפת את המסורת והמנהגים בארץ ישראל המנדטורית ובישראל (ראו אליאסוף במאמרו הנ"ל [59]). אכן, ברבות מהמדינות הדמוקרטיות נוהגים חוקים המקיימים יום מנוחה שבועית במשק והקובעים ככלל יום אחיד אשר יתאים להשקפה הדתית הרווחת באותה מדינה (יום ראשון) (ראו פרשת אדוארדס [53] (קנדה); McGowan v. Maryland (1961) [52] (ארצות-הברית))." בבג"צ 5026/04 הנ"ל בית המשפט עמד על כך שאיסור העבודה בשבת פוגע בחופש העיסוק של העובד היהודי, המבקש לעבוד בעסק ביום שבת (ראה עמ' 51 לפסק הדין), ואף עמד על האבחנה בין עובד יהודי לבין עובד שאיננו יהודי, אשר לגביו מתאפשרת בחירה בין אחד משלושה ימים (שישי, שבת, ראשון), בסופו של דבר קבע בין המשפט כי החוק, לרבות האבחנה בין עובדים יהודים לשאינם יהודים היא לתכלית ראויה, הוא עומד בתנאי פסקת ההגבלה הקבועה בחוק יסוד: "חופש העיסוק": סיכומו של דבר, מקובל עלינו כי חוק שעות עבודה ומנוחה, בכל הנוגע לשעות המנוחה השבועית, פוגע בחופש העיסוק של המעביד ושל העובדים.

נמצא כי דין טענתם החוקתית של העותרים להידחות.

לנוכח האמור לעיל, הבקשה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט - נדחית.

בכתב התביעה שהגיש המשיב לבית המשפט קמא נטען כי כאשר הוא הגיע במוצאי יום שבת ה-19.5.12 למועדון "קונסטנטין", יחד עם בת זוגו, התברר לו כי בעוד שבית העסק גובה דמי כניסה בסך 40 ₪ מנשים, הרי שמגברים גובים דמי כניסה כפולים בסך 80 ₪, דבר המהוה הפליה בוטה ופוגענית.

לטענתם, מדובר בהבחנה מותרת, ולא בהפליה אסורה.

עוד לטענת המשיב, ההפליה על בסיס מין היא חמורה במיוחד, המשיב שירת תכלית ציבורית חשובה ורק בזכות פנייתו אל המערערים חדלו הם מלהפלות לרעה את לקוחותיהם, ובהיתחשב בכך הפצוי שנפסק הוא ראוי.

טענת המערערים כנגד הטלת אחריות אישית על המערערים 2 ו-3 לא נומקה ואין עילה להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא בעיניין זה. המערערים 2 ו-3 היו מינהלי המועדון, על פי סעיף 8 לחוק איסור הפליה מוטלת עליהם אחריות אישית, והם לא הוכיחו כי מיתקיים החריג לכלל זה. אשר לגובה הפצוי – סעיף 5(ב) לחוק איסור הפליה קובע כי "בית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח, בלא הוכחת נזק; סכום זה יעודכן ב-16 בכל חודש, בהתאם לשעור שינוי המדד החדש לעומת המדד הבסיסי...". כפי שנפסק: "חוק איסור הפליה מניח כהנחת עבודה שכאשר נגרמה הפליה במובן סעיפיו, נגרם בשל אותה הפליה נזק, וכי אותו נזק הוא בר פיצוי. מושכלת היסוד הגלומה בסעיפי החוק היא ש"בסרוב לאפשר לאדם כניסה למקום צבורי או לספק לו שירות או מוצר, רק בשל השתייכותו לקבוצה, ובמיוחד קבוצה שיש לגביה היסטוריה של הפליה בעבר, יש משום פגיעה קשה בכבודו של אדם" [הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות צבוריים, התש"ס-2000, ה"ח 2871]" (רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך - פורום נשים דתיות (9.12.2015)).

...

הערעור מתקבל, אפוא, בחלקו, בכל הנוגע לגובה הפיצוי שנפסק, באופן שחלף הפיצוי שנפסק בבית המשפט קמא ישלמו המערערים למשיב פיצוי בסך של 6,500 ₪ והוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪.

פירוש זה ימנע הפליה ויפרש את ההסכם הקבוצי בהתאם לתכליתו ולתכלית החוק.

ברי הוא שההסדר המיוחד אינו שייך לשכר החודשי אשר מקבל הכבאי עבור עבודה בימי חול, וכמו כן, הוא אינו פוגע בזכות הקיימת לכבאי מכח ההיתר הכללי להעסקת כבאים במנוחה השבועית (ראה: י"פ 191 התשי"א, 1385) שניתן מכוח סעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, לפיו 'עובד בשרותי כבאות מותר להעבידו במנוחה השבועית, ובילבד שבמקום שעות המנוחה שבהן עבד ייתן לו המעביד, לכל המאוחר תוך ארבעה שבועות, שעות מנוחה שמספרן כמספר השעות בהן עבד כאמור'.

אין הוא מקבל תוספת שכר עבור שעות המנוחה החלופיות אותן הוא מקבל בחול חלף שעות המנוחה שעבד בשבת, אלא הוא מקבל את משכורתו החודשית הרגילה בשלמות, מבלי לגרוע ממשכורתו זו בשל שעות המנוחה החלופיות בהן נח ולא עבד (פיסקה 12 לפסק-דין אלון).

סוף דבר – בהעדר זכות לפדיון מנוחת פיצוי, המקסימום לו זכאי כבאי על-פי ההסכם הקבוצי עבור עבודה ביום המנוחה השבועי הוא שכר בשיעור של 300% בתוספת מנוחה שבועית בפועל עבור כל שעה משעות העבודה בשעות המנוחה השבועית.

...

סוף דבר 9.

סוף דבר – נפסק כאמור בפסק-דינם של השופט רבינוביץ והנשיא אדלר בניגוד לדעתה החולקת של סגנית הנשיא ברק.

הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

העותר אישר כי שילם עבור אשרת שהייה מזויפת סכום של 400 ₪ על מנת שבת זוגו תוכל לעבוד בישראל.

חוק למניעת הסתננות הוחל בהתאם לסעיף 30 ב' אף על מי שניכנס לישראל ללא רשות לפני תחילתו של החוק "ומותר בגלל זה לצוות על גרושו מישראל בין לפי פקודת העליה, 1941, ובין לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952". נתיני אריתריאה וצפון סודאן נהנים בישראל מ"הגנה קבוצתית"/ "הגנה קולקטיבית" או "הגנה זמנית". בפסק דינו של בית המשפט העליון עע"מ 8908/11 עע"מ 8908/11 נסנט ארגיי אספו נ' משרד הפנים , עמ' 11 ואילך, (2012) (פורסם בנבו) עמד כבוד השופט פוגלמן על משמעותה של הגנה זו, הגנה ממנה נהנה עד כה העותר- ""הגנה זמנית" היא שם כללי להחלטה של מדינה, שאופייה אירעי, לא להרחיק מתחומה פרטים שאינם יכולים לשוב לארץ מוצאם, על בסיס השתייכות קבוצתית, בלי שתיבדק זכאותם הפרטנית למקלט לפי אמנת הפליטים או להגנה משלימה אחרת.

." צויין בפסק הדין כי יחסה של נציבות האו"ם לפליטים, למעמד של "ההגנה הזמנית", אינו חד מימדי, אך יחד עם זאת, "מדגישה הנציבות כי כל פיתרון זמני חייב לשמור על זכויות המהגרים הזקוקים להגנה בינלאומית בתקופת הביניים עד למציאת פיתרון קבוע (חזרה בטוחה לארץ המוצא, קליטה במדינה הקולטת או יישוב מחדש במדינה שלישית). בין היתר, יש לשמור על זכויות האדם הבסיסיות המוכרות במשפט הבנלאומי, לספק להם תנאי קיום בסיסיים, לא להפלות אותם על בסיס "חשוד"; לשמור על אחדות המשפחה ועל זכויותיהם של קטינים, וכיוצא באלה (UNHCR (EXCOM) Conclusion No. 22 (XXXII) of 1981 concerning Protection of Asylum-Seekers in Situations of Large-Scale Influx).

כן מדגישה הנציבות כי לנהנים מהגנה זמנית צריכה להיות אפשרות להגיש בקשות פרטניות למקלט שתיבדקנה, גם אם לא על אתר.

...