בכלל זאת גם הפעלה חלקית של מוקד החרום העירוני שבו הועסקה התובעת כמוקדנית.
כן טענה, כי סמוך לאחר מכן, ביום 14.11.06 היא גילתה בתיבת הדואר מכתב פיטורים מאת רשת ביטחון שבו נכתב כי העסקתה בחברה זו תסתיים ביום 15.11.06.
לדברי התובעת, נודע לה מאביה, כי מר מלכא הפעיל לחץ על מנכ"ל רשת ביטחון לפטר אותה וכי נאמר לו על ידי מר מלכא כי אם לא יעשה כן הרי שהוא (מר מלכא) "יתנכל לו בחברה". במכתב הפיטורים נכתב כי התובעת פוטרה מרשת בטחון "עקב חוסר יכולתך להישתלב בעבודה החל מתאריך 15.11.06".
התובעת טענה, כי היא הועסקה בתפקיד מוקדנית במשך 6 חודשים לפני הפיטורים, כי היא היתה מוכרת לעירייה משנת 2004 , במסגרת העסקתה בליווי תלמידים בעיריה, לפני עבודתה במוקד וכי הערייה היא זו ש"העבירה אותה" לעבוד במוקד ולאחר מכן, גרמה לפיטוריה.
בנסיבות אלה, ובמיוחד על רקע היחסים המיוחדים שבין העיריה לבין התובעת, שקדמו לתקופת העסקתה ברשת בטחון, וכן, לאור עוצמת ההשפעה של העיריה על העסקת התובעת ברשת בטחון – נראה כי עריית אלעד ומר מלכא נדרשו אף הם ליתן לתובעת זכות שימוע ולהודיע לה כי יש בכוונתה של הערייה לידרוש את הפסקת עבודתה במוקד באמצעות רשת ביטחון לאלתר.
...
העירייה טענה מנגד, כי יש לדחות את התביעה, היות והתובעת לא הועסקה ע"י העירייה אלא על ידי רשת בטחון; כי מהראיות שהוצגו בפני בית הדין עולה, שהתובעת לא תפקדה במוקד כראוי, היות והיא אירחה במוקד אנשים במהלך שעות העבודה, ללא היתר ובניגוד להנחיות ולהוראות שניתנו לה. עוד נטען, כי על פי עדות מר מלכא היו לתובעת גם סכסוכים עם חבריה לעבודה; כי לא הוכח שפיטורי התובעת נבעו מ"איום" של מר מלכא על מנכ"ל רשת בטחון; כי התובעת לא פעלה להקטנת הנזק וכי היא הסתמכה על עדויות מפי השמועה לצורך הוכחת גרסתה.
אשר לדעתי ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בפני שלשום, אומר כי יש לקבל את התביעה נגד העיריה באופן חלקי וזאת, מן הטעמים הבאים:
ראשית יאמר, כי אף אם לא שררו בין התובעת לבין העיריה יחסי עובד ומעביד הרי שאין די בכך כדי להסיק על היעדר יריבות ביניהן.
אי לכך, מסקנתי היא כי על העירייה לפצות את התובעת בגין הנזק שנגרם לה בשל חלקה של העירייה בפיטוריה וליתר דיוק - בשל חלקה של העיריה בהליך הפיטורים הבלתי תקין של התובעת מרשת ביטחון בסך של 5,000 ₪.
