מועצה ציבורית לענייני חיילי מילואים

א(4) למנשר בדבר יישום הסכם הביניים (מינשר מס' 7), המורה כי: "מפקד כוחות צה"ל באזור וכן כל מי שנתמנה על ידו או פועל מטעמו יוסיפו להיות בעלי כוחות ותחומי אחריות, לרבות כוחות חקיקה, שיפוט ומינהל, על כל אחד מאלה – כל עניין הנוגע לבטחון החוץ של האיזור, לביטחון ולסדר הצבורי של הישובים, האתרים הצבאיים וישראלים").

ניתן להפנות בהקשר זה, למשל, לדברים שנפסקו על-ידי בית-משפט זה כבר ב-בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל (פ"ד נח(5) 807), כדלקמן: "המפקד הצבאי מוסמך – על-פי המשפט הבנלאומי החל באיזור הנתון לתפיסה לוחמתית – לתפוס חזקה במקרקעין אם הדבר דרוש לצורכי הצבא (ראו תקנות 23(g) ו-52 לתקנות האג; סעיף 53 לאמנת ג'נבה הרביעית)... אכן, על בסיס ההוראות של תקנות האג ואמנת ג'נבה הרביעית הכיר בית-משפט זה בחוקיות של תפיסת קרקעות ובתים לצרכים צבאיים שונים, ובכלל זה הקמת מתקנים צבאיים ([בג"ץ 834/78](http://www.nevo.co.il/links/psika/?link=בגץ%20834/78) סלאמה נ' שר הביטחון)... בניית גדרות סביב מאחזים (פרשת תימרז); שיכון זמני של חיילים ([בג"ץ 290/89](http://www.nevo.co.il/links/psika/?link=בגץ%20290/89) ג'וחה נ' המפקד הצבאי לאיזור יהודה ושומרון)... תפיסת מבנים לשם הצבת כוח צבאי ([בג"ץ 8286/00](http://www.nevo.co.il/links/psika/?link=בגץ%208286/00) האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון)... הקמתה של גדר ההפרדה נופלת במסגרת זו, ובילבד שהדבר נידרש על-פי צרכים צבאיים. עד כמה שהקמת הגדר היא צורך צבאי – אין בעצם פגיעתה בקניין הפרטי כדי לשלול את הסמכות להקימה..." גם ב-בג"ץ 11205/05 שבו אושר תוי שטח צו התפיסה הנתקף בעתירה זו, נפסק, כי "השיקול הראשון" (ההדגשה במקור – ח"מ) בין השיקולים שעל המפקד לשקול בבואו לתכנן את תואי הגדר הוא: "השיקול הבטחוני-צבאי, מכוחו רשאי המבקש הצבאי לשקול שיקולים שעניינם ההגנה על בטחון המדינה ובטחון הצבא". וכפי שקבע הנשיא ברק ב-בג"ץ 7957/04 מראעבה נ' מדינת ישראל (15.9.2005), בעיניין תואי הגדר באיזור אלפי מנשה: "שאלת המפתח היא אם תפיסת החזקה במקרקעין 'דרושה בהחלט לפעילות מבצעית' (שם, פיסקה 16 לפסק-דינו של הנשיא ברק).

באשר לטענת העותרים לפיה קיימת חלופה שפגיעתה בזכויותיהם הקנייניות פחותה, בדמות הקמת חומה ועליה מגדל באיזור המבנה, כפי שנעשה גם במקומות אורבאניים אחרים – גם אם ייתכן שראוי היה לבחון אפשרות זו, אילו נקטו העותרים בהליך מתאים לפני שהקימו, ללא היתר, את המבנה וקבעו עובדות בשטח, בנסיבות העניין אין לדעתי מקום שנאכוף על גורמי הבטחון – בנגוד לעמדתם המקצועית – לנקוט בחלופה זו. מבלי להטיל ספק במומחיותו הצבאית של אל"מ (במיל.

וכדברי הנשיא ברק ב-בג"ץ 11205/05 – שנאמרו ביחס לתוואי הנוכחי של הגדר ויפים לענייננו: "עמדתו של המפקד הצבאי היא כי התווי החלופי מעניק פחות ביטחון מהתוואי שתוכנן על ידו. מקובלת עלינו גישתו כי תואי הגדר נועד להיתמודד גם עם איום של ירי ישיר על ישובים ישראלים ועל כבישים בהם נוסעים ישראלים. אין בידנו – כמי שאינם מומחים לעינייני בטחון – לקבוע אם במקרה דנן השיקול הצבאי מצדיק את העברת גדר הבטחון סביב הגבעות השולטות על הכבישים, כעמדת המפקד הצבאי, או שמא אין צורך שאלה תיכללנה בתוואי וניתן להצמיד את הגדר לכבישים. בעיניין זה אנו נותנים משקל מיוחד למומחיותו הצבאית של המפקד הצבאי (ראו, בג"ץ 4825/04 עליאן נ' ראש הממשלה (טרם פורסם))". אמנם – כנגד התועלת הביטחונית שהוצאת הצוו נועדה לשרת מונחת כיום על כפות המאזניים, לכאורה, טענה בדבר פגיעה ממשית ודאית בזכויותיהם הקנייניות של העותרים (וזאת בשונה מהתשתית העובדתית שהונחה בפני בית-משפט זה עובר להכרעתו ב-בג"ץ 11205/05), ואולם – הקרקע שעליה ניבנה שלד-המבנה מושא העתירה, אינה נחלת-אבותיהם של העותרים.

...

מקובלת עלי בהקשר זה טענת המשיבים לפיה מתן "הכשר" לבניית המבנה בתחום שטח צו התפיסה, מבלי שניתן היתר לבנייתו מאת הממונה, פוגעת גם פגיעה קשה בשלטון החוק.

לאור כל האמור לעיל – אם תישמע דעתי, אציע לחברי כי נדחה את העתירה ונבטל את צו הביניים שהוצא בגדרה, בכפוף לאמור בפיסקה 31 שלהלן.

במצב דברים זה, דומני כי אין להיעתר לדרישת המשיבים להרוס את חלקו הצפון-מערבי של המבנה, המצוי (בתוך שטח B) מחוץ לגבולו המערבי של צו התפיסה.

בבית המשפט העליון בר"ם 3412/14 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: רס"ן (מיל') יגאל שינדר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - צבא הגנה לישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו מיום 8.04.2014 בעמ"נ 37016-11-11 שניתן על ידי כבוד השופט א' בכר בשם המבקש: עו"ד אייל נון בשם המשיבה: עו"ד מירב קליימן החלטה

תגובת המשיבה המשיבה גורסת כי דין הבקשה להדחות על הסף, מאחר שהיא אינה מעוררת שאלה ציבורית כללית.

לצד זאת, נקבע כי בית המשפט לעניינים מינהליים ידון, כערכאה ראשונה, בעתירות שעניינן סיום שירות קבע בשל היתנהגות החורגת מאמות המידה המקובלות ממשרת קבע או עקב הרשעה בבצוע עבירה פלילית, וכן בעתירות שעניינן הדחה משירות קבע, אי קידום בדרגה של חייל בשירות קבע או אי מינוי לתפקיד של חייל בשירות קבע (פרט 36 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000).

אכן, ככלל יימנעו ועדת הערר או בית המשפט מקבלת החלטה במקום הרשות המוסמכת, ויחזירו את הסוגיה אליה כאשר נימנעה מלהחליט בו– אך גם לכלל זה יש חריגים (ראו והשוו: דפנה ברק-ארז משפט מנהלי כרך ב 624 (2010); בג"ץ 549/75 חברת סרטי נח בע"מ נ' המועצה לביקורת סרטי קולנוע, פ"ד ל(1) 757 (1976); בגץ 4921/13 אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי נ' ראש עריית רמת השרון, פסקות 64-63 לפסק דינה של המשנה לנשיא, מ' נאור (14.10.2013)).

...

בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש"ע-2010 (להלן: הוועדה ו-חוק ועדת הערר על שירות קבע, בהתאמה) מיום 5.10.2011 (ו"ע 11/10).

בחינת השיקולים שפורטו לעיל במקרה דנן מובילה למסקנה, כי בניגוד לטענתו של המבקש, יש להחיל בענייננו אמת מידה מצמצמת לדיון בבקשתו.

במבט רחב יותר, אני סבורה כי תכלית החוק, שנועד כאמור להביא בפני הוועדה את מכלול ההיבטים של הסוגיות אשר עליהן היא הופקדה, תומכת בפרשנות נדיבה של סמכותה העניינית.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

פרופ' פרידמן, במאמר ראשוני בזמנו בנושא: "תחולתן של חובות מן המשפט הצבורי על רשות ציבורית הפועלת במישור הפרטי", משפטים ה' 598 (1975), פורסם שנית בתוך: ספר **** – עיונים בהגותו של פרופ' **** פרידמן, 815 (נילי כהן ועופר גרוסקופף, עורכים, תשס"ח-2008, להלן: ספר ****), עמד על כך שגם כשהרשות מבצעת פעולות משפטיות שהנן בגדר המשפט הפרטי, חלים עליה, בנוסף לעקרונות המשפט הפרטי, גם עקרונות מהמשפט הצבורי.

מכל מקום אין לבסס על ההנחה, שאין לה כל תימוכין במציאות, ולו בהסתברות נמוכה להתרחשותה, לפיה דירקטורים בתאגיד החדש יפרו את חובות האמונים שלהם, את הסיכון לתחרותיות אם מיזם כאמור ישתתף במיכרז, עד כדי פסילתו המוחלטת באמצעות תנאי סף. יש להדגיש כי נימוקים אחרונים אלו מבסס מר רוזנברג על ייעוץ משפטי שקבל, כאשר לא עו"ד שובינסקי, יועץ הועדה לעינייני תחרות, ואף לא היועצת המשפטית של הועדה העלו טענות אלו בעצמם.

כך, למשל, בבגץ 7872/10 המועצה המוסלמית ביפו נ' ראש ממשלת ישראל (2012) נדונה חוקיות הטבה שניתנה לחיילי מילואים במכרזים של מנהל מקרקעי ישראל.

...

אני סבורה כי העותרות, ובעיקר מלט הר טוב, הוכיחו כי אכן נפלו פגמים משמעותיים בהליך קבלת ההחלטות של חנ"י, וביניהם: אי פנייה לממונה על אף חוסר המומחיות של חנ"י בשוק המלט; אי שיתוף משרדי התחבורה והאוצר; הסתמכות על מומחים הנגועים בניגודי עניינים ובעיקר העדר כל פירוט של השיקולים שעמדו בבסיס החלטות ועדת המכרזים, כך שבית המשפט אינו יכול לבחון האם הפעילה חנ"י את שיקול דעתה כנדרש.

נוסף לכל האמור לעיל, תפרט חנ"י במכרז את מטרותיו ותשקול שניים אלה: ראשית, את משך תקופת השימוש ברציף למי שיזכה במכרז, לאור האמור בדוח הרשקוביץ כי המכרז יהיה לתקופה של 5-7 שנים; לתוצאות ה-RFI וכן לאור החלטת הממונה לפיה רק בתום 5 שנים מיום מכירת המפעל בהר טוב ניתן יהיה לבחון את התחרות בשוק המלט.

אין להוציא מכלל אפשרות כי גם לאחר בחינה מחודשת של המכרז, בעקבות היוועצות בממונה ושיתוף משרדי האוצר והתחבורה, תגיע חנ"י למסקנה כי חלק מהתנאים שנדונו לעיל, או כולם, צריכים להיוותר על כנם.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 17126-12-19 חדו"ש - לחופש דת ושויון (ע"ר) נ' הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבטחון ואח' לפני כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט עותרת חדו"ש - לחופש דת ושויון (ע"ר) ע"י ב"כ עו"ד שגיא אגמון משיבים 1.הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבטחון 2.הממונה על העמדת מידע לציבור בצה"ל ע"י ב"כ עו"ד קרן יוסט ומי-עד כץ שפירא מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) פסק דין

לציין כי לאחר פניות העותרת לקבל מידע לפי חוק חופש המידע, ולאחר הגשת העתירה, פורסם דו"ח של צוות בדיקה שמינה הרמטכ"ל, בראשות האלוף (במיל') רוני נומה, לבחינת נתוני הגיוס מקרב המגזר החרדי (להלן: "דו"ח וועדת נומה").

ראו בהקשר זה את דברי כבוד השופטת חיות (כתוארה אז) בעע"מ 9135/03‏ המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עתון הארץ, פ''ד ס(4) 217 (19.1.2006) (להלן: "עניין המועצה להשכלה גבוהה") אשר התייחסה לעילה בסעיף 9(ב)(4) לחוק: "בשל האנטרס הצבורי הכללי שעליו עמדנו לעיל הרשות אמנם רשאית לסרב למסור מידע הנוגע לדיונים פנימיים, אך עד שתיעשה כן עליה לבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ועליה למצוא בנסיבות הספציפיות של כל מקרה נתון את נקודת האיזון בין האנטרס הצבורי שבחיסוי המידע ובין האנטרס הצבורי והפרטי, ככל שהוא קיים, בחשיפתו של המידע..." (בעמ' 246).

האופו בו הוצגה החלטת המשיבים אינה מאפשרת לבחון האם הרשות ערכה איזון ראוי בין הקצאת המשאבים הנדרשת לבין האנטרס הצבורי בחשיפת המידע, אינטרס מוחשי בהנתן הבקורת שעלתה מבג"ץ בני הישיבות, ולאור החוק החדש שאמור להסדיר את נושא גיוס חיילים מהמיגזר החרדי, ושבעתיים לאור הממצאים שעלו מדו"ח וועדת נומה.

...

אך גם לא ראיתי לדחות את בקשתה הרצינית והעניינית של העותרת, ואני מורה למשיבים לשוב ולבחון את בקשתה לאור החשיבות הציבורית של נושא הגיוס, ולנסות למצוא את נקודת האיזון הראויה בהינתן האינטרס הציבורי הכללי לגילוי המידע.

לאחר שהרשות תשוב ותבחן כאמור את החלטה וככל שבכל זאת תגיע למסקנה כי יש לדחות את בקשת העותרת הרי שהחלטה שכזו מחייבת הצגת תשתית ממשית ברורה ומפורטת המצביעה כי נדרשת הקצאת משאבים בלתי סבירה, וכי הקצאת משאבים זו היא כה בלתי סבירה עד כדי העדפתה על פני האינטרס הציבורי לגלות המידע.

סיכום העתירה מתקבלת בחלקה.

אין חולק שהממשלה מוסמכת מכוח סעיף 20 לחוק המילואים להורות על מתן הטבות שונות לחיילי המילואים, והייתה מוסמכת לכך עוד לפני חקיקת החוק מכוח סמכותה השיורית לפי סעיף 32 לחוק יסוד: הממשלה (ראו, לדוגמה, בג"צ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לעינייני הערבים בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, בפסקות 8-6 לפסק דינו של המשנה לנשיא מ' חשין (לא פורסם, 27.2.2006) (להלן: עניין ועדת המעקב העליונה); דפנה ברק ארז משפט מנהלי כרך א 140-139 (2010) (להלן: ברק-ארז)).

סעיף 20 לחוק המילואים, המסמיך את הממשלה לקבוע הטבות לחיילי המילואים, מגביל את הממשלה "לפעולה או הוראה כאמור שהיא סבירה ומידתית". בדומה, גם החלטות המועצה ומינהל מקרקעי ישראל, כפופות לחובת ההגינות והשוויון, תוך מתן משקל לערך של צדק חלוקתי בדבר חלוקת משאבים צבוריים (ראו בעיניין שיח חדש, בעמ' 65-64; ברק-ארז, כרך ב' בעמ' 735).

...

עם זאת, ראיתי לנכון להוסיף, כי אני נוטה לסבור שגם לגוף העניין דין העתירה היה להידחות.

אוסיף, כי גם אם נראה בהטבה הנדונה כעניין שאינו חיצוני למכרז, נדמה כי ההוראה המפורשת שבסעיף 20 לחוק המילואים, שלפיה פעולה שנועדה לתגמל חיילי מילואים, "שהיא סבירה ומידתית", לא תחשב הפלייה אסורה, היא דין ספציפי בעניינם של חיילי המילואים, הקיים בצידה של הוראת השוויון שבחוק המכרזים, ומסייגת אותה בגזרה זו. כאמור, אני מסכים כי דין העתירה להידחות.

מסכים אני כי דין העתירה להדחות.