ההחלטה לשלול מהתובעת את זכאותה לפנסיה תקציבית, ללא שימוע, הנה שגויה מעיקרה, שכן ביום 31.8.2003 לא בוצע גמר חשבון לתובעת ולא שולמו לה פצויי פיטורים ולא בוצעה הפקדה לקרן פנסיה; וביום 31.8.2010, לאחר למעלה מעשר שנים היא הייתה זכאית לפנסיה תקציבית ולא ניתן היה לשלם לה פצויי פיטורים.
רציפות בשירות יראו כנפסקת מחמת פיטוריו או התפטרותו של עובד, אף אם מיד וללא הפסקה לאחר סיום שרותו עקב הפיטורים או ההתפטרות נתקבל שנית לשירות; הוראה זו אינה גורעת מהאמור בסעיף 10(4);
התפטר או פוטר עובד מחלק של משרתו בלבד וקיבל הטבות פרישה עקב ההתפטרות או הפיטורים, יראו את שרותו בחלק המשרה שבעדו שולמו הטבות הפרישה כשירות שרציפותו נפסקה.
לאחר נתק נוסף של שנה ביחסי עבודה התובעת שבה לעבודה במשרד החינוך והיא עודנה מועסקת בו. למעשה, התובעת מבקשת ליצור רצף פקטבי ביחסי עבודה על ציר הזמן שנמשך לכאורה עובר למועד הקובע ולאחריו, זאת על מנת ליצור רציפות שירות לטובת זכאות לפנסיה תקציבית, הגם שהיה נתק בין הצדדים הן בשנת 2004 והן בשנת 2011 (במצטבר שנתיים), וחרף העובדה כי התובעת קיבלה פצויי פיטורים בעד עבודתה בתקופה השלישית אשר ממילא אינה נמנית כתקופה המזכה לפנסיה תקציבית.
...
לטענת הנתבעת, דינה של התביעה להידחות.
עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא שהתה בחל"ת בתקופות השניה והרביעית, וממילא דינה של הטענה להידחות מחמת התיישנות.
אשר לדרך תשלום הפיצוי בפועל
אנו מורים לנתבעת, בדומה למתווה שנקבע בעניין סלע, להוון את סכום הפיצוי החודשי בתקופות השלישית והחמישית בהתאם לכללי ההיוון המקובלים, ולהפקיד את הסכום המהוון בקרן פנסיה לפי בחירת התובעת, במסלול הכולל כיסוי ביטוחי לבן זוג.
בנסיבות העניין אנו סבורים כי יש לפסוק לתובעת פיצוי לא ממוני בסך של 35,000 ₪.
סוף דבר
אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כמפורט להלן:
א. הצדדים יפעלו כאמור בסעיפים 80 ו- 90-91 לעיל ובהתאם למועדים שנקבעו שם.
הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום מהיום, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 35,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.