מועד תשלום פיצויי פיטורים על ידי המעסיק

כן נפסק פיצוי כספי בסך 1,500,000 ₪ לתובעת, סכום שהוגדר: "שווה ערך לחלק קטן מהנזק שניגרם לעמיתים כתוצאה ממעשי הנאשם". בגזר הדין כתב כב' השופט חאלד כבוב כי: "פעילותו של הנאשם 1 כמפורט בכתב האישום נפרשה על פני שנים רבות החל משנת 2005 ועד שנת 2012 כאשר הוא פעל באופן מתוחכם שנועד להסוות את פעילותו המרמתית ולהקשות על חשיפתה על ידי שימוש בחשבונות בנק שאינם רשומים על שמו. הנאשם ידע היטב שאסור לו לסחור בניירות ערך אך ביקש לעקוף איסור זה על ידי שימוש בחשבונות של אחותו וגיסו..." במקביל, פנה הנתבע ביום 6.2.13 בתביעה לבית הדין לעבודה לתשלום זכויות נטענות עקב פיטוריו (סע"ש 9544-02-13), ומבטחים הגישה ביום 16.6.13 תביעה שכנגד, לשלילת זכויות ולפצוי עקב מעשיו של הנתבע.

בתביעה, עתרה מבטחים לסעדים הללו: · "לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את מלוא סכום הרווחים שהשיא הנתבע לעצמו ולבני משפחתו תוך הפרת חובותיו כלפיה בסך 13,260,000 ₪ הכוללים את סכומי התשואה שהשקעתם היתה מניבה לקרן, כאמור בחוות הדעת, בתוספת התשואה שהשקעת הכספים בידי הקרן היתה מניבה לקרן לו הושקעו אצלה מיום 30.9.2017 ועד מועד התשלום בפועל; ולחלופין בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כדין; בנכוי סך 1.5 מיליון סכום פיצוי שהושת על הנתבע לשלם לקרנות, בגזר הדין בתיק הפלילי;

 שלילת פצויי פיטורים ושיעורה מסורה "בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק". כאשר מועלית על ידי המעסיק טענה בדבר שלילת פצויי פיטורים מן העובד, או הפחתתם, יקח בית הדין בחשבון שיקוליו את מכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים, ולא רק את מעשיו של העובד, אשר לטענת מעסיקו מהוים עילה לשלילת פצויי הפיטורים.

...

סיכום סיכומו של דבר, התביעה העיקרית מתקבלת ברובה, כך שהנתבע יפצה את מבטחים בסך 7,890,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.09 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפי הצורך, מבטחים רשאית להגיש לחתימת בית הדין תוך 30 יום פסיקתא מתאימה המופנית לקרנות ולקופות בהקשר זה. נדחות התביעות הנוגעות להשבת ההפקדות לתגמולים; להשבת שכר עבודה ששולם לנתבע; ותשלום בגין מס עבור שווי שימוש ברכב.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

בתלושי השכר שהופקו על ידי אגף מת"ש ברשות האוכלוסין וההגירה, מפורטים התשלומים ששולמו לתובע, ובהם דמי הבראה, חופשה ודמי נסיעות.

משכך, התובע זכאי לתשלום פצויי פיטורים, ממועד תחילת עבודתו ועד לחודש יוני 2013.

לגבי עובד שהשלים שלושה חודשי עבודה במקום העבודה, יש לבחון לגבי כל חג, האם העובד נעדר מעבודתו "סמוך ליום החג", קרי "יום לפני החג ויום אחרי החג". בנסיבות בהן מוכח שהעובד עבד באופן סדיר בהתאם לסידור עבודה שנקבע על ידי המעסיק, חזקה כי הוא זכאי לדמי חגים והנטל להוכיח כי נעדר מעבודתו בימים הסמוכים לימי החג שלא בהסכמת המעסיק מוטל על המעסיק שכן קיימת חזקה עובדתית, הנתנת לסתירה, כי העובד מתייצב לעבודתו בימים שעליו לעשות כן [ע"ע 44382-04-13 יוסף מנצור – חיש בע"מ [פורסם בנבו] (4.5.15); ע"ע 665/09 מנרב הנדסה ובניו בע"מ – ארפצ'י [פורסם בנבו] (1.11.11); ע"ע 778/06 מטיאשצ'וק – שלג לבן (1980) בע"מ [פורסם בנבו] (28.5.07)].

...

לאחר עיון בתלושי השכר, ומאחר שתביעת התובע לתשלום דמי הנסיעות נטענה בעלמא ולא נתמכה בראיה להוכחת הסכומים ששולמו על ידו בפועל, ובשים לב לתשלומים אותם שילמה הנתבעת בגין רכיב זה, דין תביעתו זו להידחות.

מאחר שהנתבעת לא הציגה בפנינו דו"חות נוכחות או כל ראיה אחרת להוכיח את טענתה זו, הרי שדינה להידחות.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 13,148 ₪ בגין הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים – 10,826 ₪.

דיון והכרעה:  סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע לעניין הלנת פיצוי פיטורים כי: "יראו פצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם" כאשר  סעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר קובע לעניין פצויי פיטורים שנצברו בקופת גמל כי: "מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלומים ששילם לה מעסיק, לא יהיה זכאי לפצוי הלנת פצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על פי זכותו האמורה, אם המעסיק הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15 ימים מהמועד לתשלום פצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם; הוראת סעיף קטן זה אינה באה לגרוע מהוראות סעיפים 14 ו-20 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963". נקבע[footnoteRef:18] כי לבית הדין שיקול דעת בנוגע לפסיקת פצויי הלנה והפחתתם: "פסיקת פצויי הלנה היא בשקול דעת בית הדין. בהפעלת שיקול הדעת זה צריך בית הדין להביא בחשבון, מחד את מטרת פסיקת פצויי ההלנה, שהיא הרתעת מעבידים מלהלין שכרם של עובדים, ומאידך את שיעורם הגבוה של פיצויים אלה...". [18: ע"ע 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ - מירב בן הלל, מתאריך 31.5.2000.

אם התעורר בקרב המעסיקה ספק בזמן אמת בדבר אמתות ימי המחלה היא יכלה לבקש לזמן את העובד לבדיקה על ידי רופא מטעמה והוא היה נענה לכך אולם במקום זאת בחרה שלא לשלם ימי מחלה על סמך "תחושה". משכך זכאי העובד לדמי מחלה בסך 2,097 ₪ בתוספת פצויי הלנה ו/או הפרישי הצמדה וריבית.

...

] בנסיבות אלה אנו מקבלים את טענת העובד לפיה הטפסים הנ"ל נמסרו לו בפועל רק בחודש 5.2020 עם הגשת כתב ההגנה.

סוף דבר, תביעת העובד מתקבלת חלקית באופן כזה שעל המעסיקה לשלם לעובד כדלקמן: הלנת פיצויי פיטורים בסך 1,000 ₪; דמי מחלה בסך 6,566 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין.

תביעת העובד בגין רכיבים –השלמת פיצויים, גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה שבועית, התנהלות בחוסר תום לב והרעת תנאים ללא שימוע, נדחית הכל כמפורט לעיל.

תביעת המעסיקה נדחית על כלל רכיבה, הכל כפי שפורט לעיל.

עוד נטען כי התובעת היתה מודעת לדברים, היתה מעורבת בנושא ופנתה במהלך העסקתה לחברת הביטוח על מנת להגדירה כמעסיקתה של התובעת, אולם הפניות לא נשאו פרי עד אשר במקביל למועד הגשת כתב ההגנה הדבר התאפשר והועברו מלוא התשלומים בגין ההפקדות (סעיף 30 לא'-כד' לתצהירו של מר שבתאי).

בסעיף 1(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 נקבע: "מי שעבד שנה אחת ברציפות... אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פצויי פיטורים". בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע, כי "לפי הכלל שהותווה בסעיף 1(א) לחוק, המעסיק האחרון חייב בתשלום פצויי פיטורים לעובד אם ביצע עבודה באותו מקום והתחלפו בו המעסיקים. ככל שהמעסיק האחרון יוכיח כי שולמו פצויי הפיטורים על ידי מעסיקים קודמים, יהא פטור מתשלום פיצויים בגין כל התקופה" (ע"ע (ארצי) 685/08 רומננקו - חברת וורק אפ בע"מ (1.11.2011), להלן – עניין רומננקו).

...

הפרשי פדיון חופשה לטענת התובעת, בעת חילופי המעסיקים נותרה לזכותה יתרת חופשה בלתי מנוצלת של 15 ימים שהנתבעת התחייבה לשלם, אך לא עשתה כן. על פי חישובי התובעת, בהתאם לשכר שהשתכרה אצל המעסיקה הראשונה, שיעורו של רכיב זה עמד על 6,465 ש"ח. מאחר שבסעיפים הקודמים נדחתה טענת התובע לגבי התחייבות של הנתבעת לשאת בתשלומים בגין תקופת ההעסקה אצל המעסיקה הראשונה, ומאחר שלא החלה לעבוד אצל הנתבעת ברצף זכויות, התביעה ברכיב זה נדחית.

למרות זאת, הגענו למסקנה כי עומדת לזכות התובעת יתרה מסויימת ברכיב של פדיון חופשה, לאור חישוב צבירת ימי החופשה בגין עבודתה אצל הנתבעת.

סוף דבר התביעה נדחית בעיקרה ונקבע כי התובעת זכאית לסכומים הבאים: א. הפרשי שכר בסך 303 נטו ; ב. הפרשי פדיון חופשה בסך של 163.75 ₪ ברוטו.

ההצהרה לעניין הפיצויים נטענה בעלמא, מבלי לציין אפילו כיצד הפיצויים שולמו: "המעסיק שילם לי את פצויי הפיטורין שלי במעמד סיום העבודה אצלו במזומן/ בהעברה בהמחאה (מחק את המיותר)". זאת, מבלי "למחוק את המיותר". כאשר הנתבע נישאל על ידי בית הדין מדוע לא צויין בהצהרה כיצד שולם סכום הפיצויים, לא היה לנתבע כל הסבר המניח את הדעת והוא השיב: "אני אזרח, לא עו"ד לא מיתמצא, ככה זה הנוהל שהוא מקבל כסף"[footnoteRef:78].

בשים לב לפער הזמנים שבין המועד בו קיבל הנתבע את התשלום המזומן הנטען (9.3.14), לבין המועד בו שולמו לתובע פצויי הפיטורים כנטען על ידי הנתבע (6.4.14), בשים לב לכך כי הנתבעים לא הציגו לפנינו את כרטסת העסק המתעדת את כניסת התקבול הנטען והוצאותו לצורך תשלום פצויי הפיטורים, בשים לב לכך כי לפי תלושי השכר, פצויי הפיטורים שולמו לתובע בחודש מאי 2014, ובשים לב לכך כי הטענה לעניין ביצוע התשלום מכספים מזומנים שקבלו הנתבעים משיווק סחורה בשני מועדים שונים בחודשים מרץ ואפריל 2014 עלתה לראשונה רק בדיון ההוכחות, לא מצאנו לקבלה.

...

אשר על כן, טענת הנתבעים שלפיה אין לקבל את טענות התובע מחמת השיהוי בהגשת התביעה- נדחית.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, כדלקמן: א. גמול שעות נוספות בסכום של 39,861 ₪.

תביעות התובע לתשלום פדיון חופשה, ימי חג, קרן השתלמות - נדחות.