מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

מועד תחילת נכות לצורך תביעות ביטוח לאומי

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2020 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגנית הנשיאה (כתוארה אז) הדס יהלום ונציגי הציבור מר משה כהנא ומר איתן קירשנר; ב"ל 5583-04-15) שבו התקבלה תביעת המשיב כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) שלא להתיר לו להגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון (נכות כללית) לעניין מועד הנכות.
סעיף 196(ב) לחוק קובע כי "הזכות לגימלה לפי פרק זה תתחיל בתום 90 ימים מהתאריך הקובע". על רקע שילוב הוראות אלה – 296 ו- 196(ב) - מוגדר "התאריך הקובע" בסעיף 195 לחוק כך: "התאריך שבו, עקב הליקוי, נגרם למבוטח אי-כושר להישתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות, ובילבד שלא ייקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 15 החודשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה למוסד, ולא יובא בחשבון אי-כושר להישתכר אלא בתקופה של 15 החודשים האמורים." (הדגשה הוספה – א.א.) יוצא איפה כי בהיבט של נכותו הרפואית של הזכאי לגימלה, המועד הרלוואנטי המוקדם ביותר הוא תקופת 15 החודשים שקדמו להגשת התביעה על ידו.
השאלה המצויה לפתחנו היא האם המקרה של מר ברונר נופל לנסיבותיה של הילכת קנטורוביץ או שמא דומה הוא יותר למקרה אליהו? לטעמינו במבט רחב עניינו של מר ברונר דומה יותר מבחינה מהותית לעניין אליהו, וזאת משני טעמים מרכזיים: ראשית, כפי שקבענו לעיל, אין חובה על הדרג הראשון או הועדה לקבוע נכויות בגין תקופה שקדמה ל- 15 חודשים לפני הגשת התביעה.
...
אכן לפי התדריך במקרה של "ליקוי הנוצר במהלך 15 החודשים בתכוף לפני הגשת התביעה - יש לקבוע את התאריך המדויק שבו נוצר (יום חודש ושנה)", ואילו במקרה של ליקוי שנוצר יותר מ- 15 חודשים בתכוף לפני הגשת התביעה יש לנהוג כך: "כאשר ישנם נתונים המאפשרים קביעה מדויקת - יש לקבוע את התאריך המדויק שבו נוצר הליקוי. אם לא ניתן לקבוע תאריך מדויק - ניתן לקבוע שהליקוי נוצר לפני יותר מ – 15 חודש, מבלי לקבוע תאריך מדויק". [18: תדריך בנכות כללית מחודש יוני 2013:https://www.btl.gov.il/About/Vaadot/Chozrim/NA/Documents/תדריך%20לרופא%20נכות%20כללית.pdf ] מבלי שנדרש להנחיה זו שתוקפה לא הועמד לבחינתנו, אין בידינו לקבל את טענות המשיב בהסתמך על התדריך, וזאת מכל אחד משני הטעמים הבאים: האחד, אין בכוחו של התדריך לגבור על הוראות תקנה 5 לתקנות הביטוח; השני, ממילא אין בכוחו של המוסד להורות לוועדה, שאינה כפופה אליו בהיותה גוף חיצוני ועצמאי, כיצד לנהוג[footnoteRef:19].
] לסיכום הסוגיה, לפי הדין ובכפוף להתייחסותנו לטענות הנוגעות ליישום הלכת קנטורוביץ על נסיבותיו של המקרה – לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הדרג הראשון עת קבע לגבי נכויות שמועדן עולה על 15 חודשים כי אלה החלו לפני למעלה מ- 15 חודשים לפני הגשת התביעה.
סוף דבר ערעור המוסד מתקבל.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2022 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בית הדין האיזורי בפסיקתו מתייחס למכלול נסיבותיה של המשיבה לצורך הכרעה בעיניינה, והן – "המשיבה עבדה מירב חייה (לפחות 25 שנה) כאשר נכותה נגרמה עוד בתקופה שהיא הייתה עובדת ואף קיימת התאמה בין מועד תחילת הנכות הרפואית לבין מועד צימצום ההכנסות כתוצאה מהליקוי ובין מועד היציאה ממעגל העבודה כפועל יוצא מכך." עוד מתייחס בית הדין האיזורי לעובדה שהמשיבה המשיכה לקבל תשלום מחברת ביטוח גם לאחר שחדלה לעבוד, וכך נקבע בפסק הדין: "אנו מסכימים עם הקביעה בעיניין ענת מזרחי ]ב"ל (ת"א) 7857-10-16 ענת מזרחי – המוסד לביטוח לאומי (11.3.2020) – תוספת שלי, ו.ו.ל] שהתשלום מחברת הביטוח מהוה תחליף הכנסה אשר הנו שווה ערך לשכר עבודה מבחינה כלכלית." בית הדין האיזורי קבע כי אין מקום להפלות בין המשיבה לבין גברים או לבין נשים לא נשואות רק בשל היותה אשה נשואה, וכי יש לקבל את התביעה לאור שקילת מכלול הנסיבות ובפרט – "העובדה שהתובעת עבדה כל חייה עד אשר הפסיקה לעבוד בשל מצבה הרפואי, את התביעות שהגישה לנכות רפואית סמוך למועד סיום עבודתה ואת הנכות הרפואית שנקבעה לה - אנו סבורים שאין מקום להפלות בין התובעת לבין גברים או לבין נשים לא נשואות רק בשל היותה אישה נשואה ועל כן אנו מקבלים את התביעה, וקובעים שעל המל"ל לבחון את תביעתה של התובעת לגימלת נכות כללית כמבוטחת משתכרת ולא כעקרת בית." העירעור טיעוני הצדדים במסגרת עירעורו טוען המוסד כי בית הדין האיזורי שגה בפסק דינו עת סיווג את המשיבה לצורך זכויותיה לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי כמשתכרת ולא כעקרת בית.
מאידך, כאשר צומצמה הכנסת המבוטחת כאמור בסעיף 195 לחוק עקב נכות רפואית של 40% לפחות כאמור בסעיף 208 לחוק, יבחן מעמדה כ"נכה" או כ"עקרת בית נכה" על פי מועד הצמצום בהכנסות כאמור לעיל הנובע מהנכות הרפואית, וזאת בתנאי שהנכות הרפואית הייתה קיימת במועד צימצום ההכנסות.
...
בית הדין האזורי בפסיקתו מתייחס למכלול נסיבותיה של המשיבה לצורך הכרעה בעניינה, והן – "המשיבה עבדה מירב חייה (לפחות 25 שנה) כאשר נכותה נגרמה עוד בתקופה שהיא הייתה עובדת ואף קיימת התאמה בין מועד תחילת הנכות הרפואית לבין מועד צמצום ההכנסות כתוצאה מהליקוי ובין מועד היציאה ממעגל העבודה כפועל יוצא מכך." עוד מתייחס בית הדין האזורי לעובדה שהמשיבה המשיכה לקבל תשלום מחברת ביטוח גם לאחר שחדלה לעבוד, וכך נקבע בפסק הדין: "אנו מסכימים עם הקביעה בעניין ענת מזרחי ]ב"ל (ת"א) 7857-10-16 ענת מזרחי – המוסד לביטוח לאומי (11.3.2020) – תוספת שלי, ו.ו.ל] שהתשלום מחברת הביטוח מהווה תחליף הכנסה אשר הינו שווה ערך לשכר עבודה מבחינה כלכלית." בית הדין האזורי קבע כי אין מקום להפלות בין המשיבה לבין גברים או לבין נשים לא נשואות רק בשל היותה אישה נשואה, וכי יש לקבל את התביעה לאור שקילת מכלול הנסיבות ובפרט – "העובדה שהתובעת עבדה כל חייה עד אשר הפסיקה לעבוד בשל מצבה הרפואי, את התביעות שהגישה לנכות רפואית סמוך למועד סיום עבודתה ואת הנכות הרפואית שנקבעה לה - אנו סבורים שאין מקום להפלות בין התובעת לבין גברים או לבין נשים לא נשואות רק בשל היותה אשה נשואה ועל כן אנו מקבלים את התביעה, וקובעים שעל המל"ל לבחון את תביעתה של התובעת לגמלת נכות כללית כמבוטחת משתכרת ולא כעקרת בית." הערעור טיעוני הצדדים במסגרת ערעורו טוען המוסד כי בית הדין האזורי שגה בפסק דינו עת סיווג את המשיבה לצורך זכויותיה לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי כמשתכרת ולא כעקרת בית.
נוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה התקיים הרצף הדרוש ויש לקבוע את מעמדה הביטוחי של המשיבה לפי מעמדה במועד הגשת תביעתה הראשונה בגין אותו ליקוי בשנת 2011, ליקוי בגינו נאלצה לצאת משוק העבודה.
סוף דבר - דעתי היא כי דין הערעור להידחות ועל המוסד לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך של 7,500 ₪.
סוף דבר על דעת רוב חברי המותב: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט מיכאל שפיצר, נציג ציבור (עובדים) מר יוסי רחמים ונציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ – דין הערעור להידחות ועל המוסד לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך של 7,500 ₪.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

על פי חוזר נפגעי עבודה 162/2007 "תקנה 12 לתקנות בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה- סמכויות פקיד התביעות וסמכות הוועדה הרפואית", נקבע כי קביעת מועד תחילה לצרוף נכויות הוא בסמכות הועדה הרפואית, ויכול שיהיה, מלבד תאריך הגשת הבקשה, גם: מועד הפסקת העבודה, מועד צימצום ההכנסה - אם ניתן לקבוע מועד מוכח, או מועד תחילת הנכות בגין התאונה האחרונה או ההחמרה, אם מועד הפסקת העבודה קודם למועד זה. המשיבה הפסיקה את עבודתה כעובדת ניקיון לאחר שתי הפגיעות הראשונות בשנת 2015 ולא עבדה במשך כשנתיים.
דיון והכרעה בפרוטוקול הועדה פורטו טענות ב"כ המשיבה: "התביעה הראשונה הוגשה ב 11.1.19. הייתה לה תאונה ב 14.5.18 לאחר מכן ביטוח לאומי עצרו הכל עד שתסתיים התאונה של הרגל - קבעו 5% נכות. המשכנו לאחר מכן לתביעה של הצירוף נכויות. הגשתי תביעה מחדש ב 18.9.20. התובעת הפסיקה לעבודה ב 2015." הועדה רשמה את החלטתה כך:"הועדה הרפואית החליטה לקבל את בקשתך לצרוף נכויות החל מתאריך 11/1/2019.
...
לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.6.2021 (להלן- הוועדה) אשר קבעה כי יש לקבל את בקשתה של המשיבה לצירוף נכויות החל מיום 11.1.2019 ולהעניק למשיבה נכות יציבה בשיעור של 42% החל מן המועד כאמור.
שנית, מקובלת עלי טענת המשיבה, כי אין הצדקה להביא לפגיעה בה בכל הנוגע למועד התחולה לצירוף הנכויות, מקום שבו הטיפול בבקשה הראשונה לצירוף נכויות הופסק לכאורה ביוזמת המערער בשל טיפול בתביעת המשיבה בפגימה החדשה משנת 2018 - שלבסוף כלל לא צורפה במסגרת צירוף הנכויות.
לסיכום לנוכח כל האמור לעיל, ומשלא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.
אשר להוצאות משפט - משהערעור נדחה, ובשים לב לכך שערעור המשיבה נמחק בהסכמתה אשר ניתנה עובר למתן פסק דין זה, יישא המערער בהוצאות המשיבה בסכום של 2,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2022 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

הינה כי כן, בענין הררי היתה טעות ברשום מועד הפגיעה על ידי מזכירת הועדה, שהביאה את המוסד להסכים כי "התאריך שנקבע כתאריך קובע הוא שרירותי". משכך, ובעוד העירעור תלוי ועומד, הוחזר העניין בהסכמת המוסד אל הוועדה הרפואית מדרג ראשון "על מנת שזו תשמע את טיעוני הצדדים ותחליט בעיניין המועד של תחילת דרגת הנכות היציבה של המשיב. הוועדה הרפואית דנה בעיניין וקבעה כי דרגת הנכות בשיעור של 10% היא מיום,24.1.1992 ... לאור קביעה זו חישב המוסד לביטוח לאומי את הגימלה על בסיס שלושה החודשים האחרונים בהם עבד המשיב בחברת "פרמנט" ושילם למשיב את הגימלה על סמך בסיס חישוב זה".
בפסק הדין בעירעור נאמר, בין היתר, בקשר להבחנה הקיימת בין מקרוטראומה לבין ארוע תאונתי בכל הנוגע לדרך קביעת בסיס השכר, היא כך (ההדגשה שלנו): "הוראת סעיף 98(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ''ה-1995, מכוונת לכך שבסיס השכר הוא זה שהיה ערב התאונה ועליו עשויים היו להגיע למבוטח דמי פגיעה. המבחן אינו בתשלום בפועל של דמי פגיעה או גמלת נכות מעבודה. כבר נפסק כי "אין שוני לצורך העניין בין נפגע שנקבעו לו בתחילה 0% נכות בגין הפגיעה בעבודה לבין נפגע שנקבעו לו בתחילה אחוזי נכות גבוהים יותר ולאחר מכן התקבלה תביעתו להחמרת מצב. גם אם נקבעת נכות בשיעור של 0% זוהי נכות לצורך החוק ולצורך הזכאות העקרונית למענק או קצבה" (עבל 8305-07-10 המוסד לביטוח לאומי – שרונה כהן (26.9.11)).
...
טענה זו אין בידינו לקבל.
סוף דבר – דין הערעורים להידחות בכפוף להערה בסעיף 62 לעיל.
בנסיבות הענין, ומשהערעורים העלו שאלה הראויה לדיון – לא מצאנו מקום לחייב בהוצאות.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

] ביום 13.5.2022, לאחר כ-12 ימים ממועד מתן פסק הדין, הגיש התובע לראשונה תביעה לקביעת דרגת נכות בגין כל הפגימות שהוכרו כתוצאה מהפגיעה בעבודה, הן אלה שהוכרו על ידי פקיד התביעות בהתאם למכתב מיום 24.12.2017 והן אלה שהוכרו בפסק הדין[footnoteRef:10].
בהתאם לפסיקה[footnoteRef:14] "היום שבו נוצרה עילת התביעה" בתביעות להכרה בתאונה כפגיעה בעבודה הוא מועד התאונה ואילו בתביעות להכרה בליקוי כמחלת מיקצוע או כפגיעה בעבודה מכוח עילת המקרוטראומה הוא מועד תחילת הנכות, אלא אם המבוטח לא היה מודע לנכות במועד זה. [14: עב"ל (ארצי) 1304/04 כץ - המוסד לביטוח לאומי, (31.12.2007); עב"ל (ארצי) 4901-02-16 המוסד לביטוח לאומי – מיצרי, (17.6.2018) (להלן: עניין מיצרי).
...
הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מכיוון שהתובע השתהה בהגשת תביעתו לקביעת דרגת נכות.
] רביעית, לא מצאנו שיש ממש בטענת התובע שלפיה הגשת התביעה לבית הדין להכיר בפגימות הנוספות כנובעות מהתאונה עוצרת את תקופת השיהוי הקבועה בסעיפים 296 ו-107 לחוק.
בנסיבות אלה, לא מצאנו שיש לקבל את טענת התובע שלפיה הגשת תביעה לבית הדין להכיר בפגימות נוספות כפגיעה בעבודה עוצרת את תקופת השיהוי גם בגין פגימות שכבר הוכרו על ידי הנתבע.
סוף דבר התביעה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו