בסופו של יום, ההלכה הותוותה בעיניין אמיתי הנ"ל, שם נקבע כי : "מירוץ ההתיישנות מתחיל במועד הארוע שהוליד את הנזק, ועם גילויו של הנזק, ולא במועד בו קיימת אפשרות לעמוד על מלוא הקפו של הנזק".
הילכת אמיתי הנ"ל, ניתנה כשנוסחו של סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח היה כדלקמן: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח."
מכאן, שבהתאם להילכת אמיתי, תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, מתחילה להימנות מיום ארוע התאונה ולא ממועד התגבשות הנכות הצמיתה.
...
בנקודה זו, סבורני כי אין לקבל את טענות התובע, שכן בכל פניותיה של הנתבעת, היא עמדה בחובת הגילוי לעניין מועד התיישנות התביעה.
אשר על כן, אני דוחה את טענות התובע שלפיהן התנהלות הנתבעת מלמדת על הסכמתה להארכת תקופת ההתיישנות.
סוף דבר
אשר על כן, התביעה נדחית.
