עם סיום עבודתה, אף נשלח לתובעת טופס 161 (נספח ח' לבקשת הסילוק);
(8) בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות), תקופת ההתיישנות של תובענה מסוג זה היא 7 שנים, ובהתאם לסעיף 6 לאותו חוק, מירוץ ההתיישנות מתחיל מהיום שנולדה עילת התביעה, קרי, מאותו יום שהתובעת היתה יכולה להגיש את תביעתה לבית הדין, מבלי שזו היתה נמחקת משום שהוגשה טרם זמנה;
(9) במקרה דנן, המועד לגיבוש עילת התביעה הוא המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת.
כך, בעוד שתביעה לאכיפת החוזה או ביטולו נולדת, ככלל, במועד ההפרה, הרי שתביעה שהסעד הנתבע במסגרתה הוא פיצוי בגין הנזק שגרמה ההפרה נולדת במועד התגבשות הנזק;
(5) הפרת חוזה העבודה באופן זה שהמעסיק אינו מפקיד לפנסיה כדין היא הפרה עתית נמשכת, המתחדשת מדי חודש, במועד שבו קמה חובת ההפקדה והמעסיק מפר אותה;
(6) ההלכה הנוהגת שהתגבשה בפסיקותיו של בית הדין הארצי בכל הנוגע לתביעת פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה, המוגשת נגד מעסיק שהיה עליו לבטח את זכויותיו הפנסיוניות של העובד בקרן פנסיה (להבדיל מתביעה נגד קרן הפנסיה עצמה ולהבדיל ממעסיק המשלם בעצמו פנסיה תקציבית), היא, שהמועד שבו נולדה עילת התובענה הוא המועד שבו הפר המעסיק את חובת ההפקדה לפנסיה, שהוא למעשה המועד הראשון שבו נגרם הנזק לעובד (אובדן הצבירה בגין הפקדה או הכסוי הבטוחי), ולא מועד קרות הארוע המזכה בפנסיה.
...
(11) באשר למועד בו נודעה לתובעת עילת התביעה, הרי שהתובעת חתמה על הסכם הצטרפות אישי לקרן פנסיה מקפת ואין חולק שבמהלך 11 השנים שבהן עבדה בנתבעת 2 זו הפרישה לה לקרן פנסיה את כל הסכומים המגיעים לה כדין; התובעת קיבלה מהנתבעת 2 תלושי שכר חודשיים, בהם צוינה מפורשות הפרשה לקרן פנסיה צוברת, זאת בניגוד לעובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית, שם אין בתלושי השכר מופע להפרשות לקרן פנסיה לאורך שנות העבודה; עם סיום העסקתה בנתבעת 2, התובעת קיבלה הודעה על סיום העסקתה, מולא טופס 161 בעניינה ונשלח לקרן הפנסיה; בנוסף, התובעת חתמה בשנת 2004 על הסכם העסקה חדש, ובו הצהרות דומות להסכם הקודם, בדבר שינויים פנסיוניים; בהתאם להסכם ההעסקה, כל טענה בדיעבד בדבר זכאות לזכויות של עובד מדינה, מהווה הפרה יסודית של הסכם ההעסקה ובצידה – סנקציה כספית קבועה ומוערכת מראש (סעיף 20 להסכם ההעסקה של התובעת בנתבעת 2); סעיף 28 לכתב התביעה מהווה הודאת בעל דין;
(12) עוד הוסיפה הנתבעת, כי האחריות לבדיקת תלושי השכר מוטלת על התובעת וחזקה שבמשך השנים היא בדקה אותם, והואיל ולא העירה דבר, חזקה עליה שהסכימה לתוכנם;
(13) לאור כל האמור לעיל, התובעת ידעה בפועל או היתה לה האפשרות לדעת בכוח, שמשנת 1998 היא לא מבוטחת בפנסיה תקציבית ולא הועסקה ברציפות.
אחרית דבר
לאור האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה, כי אין טעם או תוחלת בניהול התיק ובשמיעת עדויות הצדדים, שכן לאור ההלכה הנוהגת מחד גיסא ולאור הראיות החפציות שהוצגו בבקשת הסילוק מאידך גיסא, לא ניתן לקבל את טענת התובעת כי מתקיימים בעניינה אחד החריגים הקבועים בחוק ההתיישנות.
הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות מתקבלת אפוא.
בנסיבות העניין ומשהתובעת קרובה לגיל פרישה ומשההלכה המחייבת הועמדה על מכונה בעניין סוסנה כשנתיים לאחר הגשת התביעה, החלטתי להימנע מעשיית הוצאות, חרף קבלת הבקשה.
