מועד תחילת התיישנות תביעה בגין אי הפרשה לפנסיה לעובד

אין חולק כי התובעות זכאיות לקבל פיצוי בגין אי קבלת קצבת שארים, אולם בהתאם לפסיקתו העקבית של בית הדין הארצי לעבודה, תביעה כנגד המעסיק בגין אי הפרשות לפנסיה לתקופה שקודמת ל-7 שנים למועד הגשת התביעה לבית הדין – היתיישנה.

וכדברי בית הדין הארצי לעבודה שם: "כפי שנאמר לעיל, תובענות המופנות כלפי המעסיק, שעילתן הפסד גימלה בשל אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, מתאפיינות בדרך כלל בריחוק ניכר, שיכול להישתרע על פני עשרות שנים בין מועד ההפרה לבין מועד תחילת ההתגבשות של הנזק. זאת, בנסיבות שבהן אין חלה על המעסיק חובה לשמור בידיו מסמכים וראיות הנוגעים לתקופות עבר רחוקות או להערך אליהן מבחינה כלכלית (זאת בשונה כמובן מקרן הפנסיה). משכך, ככל שהייתה מתקבלת עמדתו של המערער בסוגיית ההתיישנות שלפיה, יש להגדיר את מועד קום העילה בהתאם למועד קרות הארוע המזכה, כמשמעו בתקנון קרן הפנסיה - הרי שהדבר עלול היה להוביל להגשת תביעות רבות לפצוי עשרות שנים לאחר תום יחסי העבודה ועשרות שנים לאחר מועד ההפרה הנטענת האחרונה של החובה לבצוע התשלום לקרן הפנסיה. זאת שעה שמנגד, ניהול הליך לבצוע הפרשות בזמן אמת הנו פשוט יחסית ואינו דורש לרוב השקעת משאבים משמעותיים. במיוחד, שעה שמקור החובה הנו בהוראות הסכמים קבוציים או צוי הרחבה אשר לעיתים אין מחלוקת לגבי עצם תחולתם, ובשים לב לכך שהוכחת תביעות מסוג זה, בזמן אמת, נסמכת על רישומים שיש חובה לנהלם על פי החוק ועל נטלי ראיה הבאים להקל על העובד בהסתמך על חובה זו. בין שמדובר בתלושי שכר ובין שמדובר ברישומים של קרן הפנסיה. על כך יש להוסיף את המגמה המסתמנת של העצמת הכלים המשפטיים שנועדו להביא להגברת האכיפה של חובות המעסיק לבצע את ההפרשות לקרן הפנסיה באופן שוטף. בין באמצעות הכלי של תובענות ייצוגיות, בין באמצעות שכלול והגברת האפקטיביות של המנגנונים שמקורם בהסכמים קבוציים ובין באמצעות השמוש בכלים שהעמיד לשם כך המחוקק (ר' החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011). זאת מתוך הכרה בחשיבות הרבה של הביטוח הפנסיוני עבור העובד ובני משפחתו מחד ובאנטרס הצבורי שבהטלת עלות הפצוי בשל קרות ארוע בטוחי על הגורם הערוך לכך מבחינה כלכלית.

...

לפיכך, גם הטענה לחיובו האישי של הנתבע 2 מכוח מעשיו או מחדליו או מכוח היותו מעסיקו של המנוח להידחות.

לפיכך, משהנתבעת נמנעה מלפרט מהו החזר ההלוואה שהושב לה וטענה באופן סתמי להשבת הלוואה ללא כל פירוט בנדון, ממילא ראוי היה לדחות את טענתה גם מטעם זה. סוף דבר : הנתבעת תשלם לתובעות את הסכומים הבאים תוך 30 ימים מהיום: החזר עלות חוות דעת אקטוארית בסך של 11,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.1.16 ועד לתשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית בהיעדר עילה.

אולם, כאשר התביעה מופנית כנגד המעסיק בגין אי הפרשות לפנסיה בתקופת עבודתו, יש לבחון את המועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפרשות ובהתאם לכך להחיל את כללי חוק ההתיישנות.

לפיכך, הלכה היא, כי תביעה לפצוי בגין הפרשות לפנסיה שלא הופרשו מתיישנת 7 שנים לאחר המועד האחרון בו, לטענת העובד, היה על המעסיק להפריש לו לקרן הפנסיה [ע"ע 1616/04 פיליפ טיברמן – מקורות חברת מים בע"מ (לא פורסם); דב"ע לט/46 – 3 פלדון – אריגי דן, פד"ע יא' 107; דב"ע נב/217 – 3 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה – הבנק הבנלאומי הראשון לישראל, פד"ע כז 3].

לאור האמור ובהתבסס על טענות הצדדים, נשאלת השאלה - באיזה מועד נולדה עילת התביעה וכן, מתי מתחילה תקופת ההתיישנות? כלומר, האם מיום פטירת המנוחה כטענת הנתבע, קרי בשנת 2013, או שמא מיום היוודע לתובעת על קיומה של בקשת הנתבע לצוו קיום צוואה, קרי בשנת 2020, כטענת התובעת או לחילופין עם הודאתו של הנתבע בדבר קיום זכות הנתבעת לחוב כלפיה, קרי בשנת 2020? בהתאם להלכה הפסוקה, המועד בו נוצרת עילת התובענה לצורך היתיישנות הוא המועד שבו נתגבשו העובדות המקימות זכות לסעד, וכאשר נתון בידי התובע כוח קונקריטי לממש הלכה למעשה את זכות התביעה שבידו בדרך של פנייה לערכאות [פס"ד ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין - בנק מזרחי טפחות (5.1.2011)].

...

לאור כל האמור לעיל ובהתאם לנסיבות המקרה, טוענת התובעת כי על בית הבית להורות לנתבע לשלם לקרן הפנסיה את סך הכספים ששולמו לחשבונה של המנוחה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית מיום התשלום ועד יום הגשת התביעה בפועל, קרי, סך של 458,006.89 ש"ח. ביום 31.8.2020 הגיש ב"כ הנתבע את בקשתו לסילוק כתב התביעה על הסף.

נוכח האמור, אני קובע כי מרוץ ההתיישנות החל מהיום בו נודע לתובעת, לראשונה, בדבר פטירתה של המנוחה קרי בשנת 2020 ולא ביום פטירת המנוחה קרי בשנת 2013.

אך, בהינתן קביעתי, כי יש לראות במכתבו של ב"כ הנתבע מיום 6.1.2020 כהודאה בדבר זכות התובעת לחוב, אין אני נדרש לתת את דעתי לעניין זה. בנסיבות המקרה ולנוכח טענות הצדדים במסגרת הליך זה, אין לי אלא לקבל את טענת התובעת ולקבוע כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

סוף דבר: בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף - נדחית.

עוד הוסיפה הנתבעת, בסיכומיה, כי בתחילת העסקת התובע טרם חוקק תיקון 5 לחוק הודעה לעובד על תנאי העסקה, המקים פיצוי אזרחי ועל כן אינו זכאי לפצוי.

הלכה פסוקה היא, כי בתביעה כנגד מעסיק בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות, המועד לתחילת תקופת ההתיישנות הוא המועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפרשות (ר' ע"ע (ארצי) 36058-12-13 יעקב וקסלר – אדרי ובניו מיפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ, (20.6.17)).

...

זכאות התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש באשר לטענות התובע כי זכאי הוא לפיצוי בגין עוגמת נפש לאור פיטוריו אופן העסקתו, אף דינן להידחות.

לא שוכנענו כי בענייננו יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש ורכיב תביעה זה נדחה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 20,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 30.6.16 ועד יום התשלום בפועל.

עוד עותר התובע לפצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו בגין אי ביצוע הפרשות מלאות לקרן הפנסיה בגין החודשים שבין 9.2010 עד וכולל 4.20211.

הלכה פסוקה היא, כי בתביעה כנגד מעסיק בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות, המועד לתחילת תקופת ההתיישנות הוא המועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפרשות (ר' ע"ע (ארצי) 36058-12-13 יעקב וקסלר – אדרי ובניו מיפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ, (20.6.17)).

...

אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת 1 כי "עקב טרדותיה עם עובדים רבים אחרים וניהול העסק" לה היה קשה לאתר שהתובע מקבל שכר ביתר.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין על הנתבעת על הנתבעת 1 לשחרר לתובע את הכספים הצבורים לזכותו בקופת הפנסיה, ככל שאלו לא שוחררו לו, ולהעביר לתובע מכתב שחרור מתאים.

בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת 1 לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 37,117.5 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה (13.5.2018) ועד למועד התשלום בפועל.

עם זאת, משלא הוצגה על ידי התובע מפה או הוכחה כלשהיא בדבר הק"מ בין מקום עבודתו למקום מגוריו - אין באפשרותנו לפסוק לפי זכאות זו. הפרשות לפנסיה התובע טוען כי ההפרשות שביצעה הנתבעת בגינו לפנסיה לא בוצעו בגין השכר הנכון וכן לא בהתאם להקף העסקתו בפועל ועל כן תובע סך של 18,176 ₪ (לפי חישוב של 7,260 ₪ שכר קובע * 6% * 12 חודשים * 7 שנים.

בהתאם להלכה הפסוקה, מעסיק אשר לא הפריש את ההפרשות לקופת הגמל - יחויב בתשלום ההפרשות ישירות לעובד בשל הנזק שניגרם לו (ע"ע 324/05 ריבה אצ'לדייב – עמישב שירותים בע"מ (27.3.06)) כמו כן, לעניין היתיישנות נקבע בפסיקה כי בתביעה כנגד מעסיק בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות, המועד לתחילת תקופת ההתיישנות הוא המועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפרשות (ר' ע"ע (ארצי) 36058-12-13 יעקב וקסלר - אדרי ובניו מיפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ (20.6.17)).

...

התובע, מר חוסיין חסן צלאח, הועסק כפועל בנייה, עותר בתביעתו לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה (פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, תמורת הודעה מוקדמת, דמי חגים, פדיון חופשה, דמי הבראה וקרן השתלמות) וטוען כי תלושי השכר לא שיקפו את התשלומים שקיבל בפועל .מנגד טענה הנתבעת כי שילמה לתובע את כל זכויותיו על פי חוקי המגן וכי התובע נטש עבודתו ועל כן יש לדחות את התביעה.

אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה אין תחולה לצו ההרחבה בענף הבניה שעה שתפקידו של התובע לא היה קשור לענף הבניה.

(ב) (1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה);.

בענייננו, נוכח המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בנוגע לתנאי ההעסקה הבסיסיים, ומשקבענו כי לא ניתן לקבל את תלושי השכר והדיווח למת"ש כך שאין במידע המופיע בהם כדי להשלים את החסר שנוצר כתוצאה מאי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה, קיימת לטעמנו הצדקה לפסוק לזכות התובע פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה כדין על תנאי העסקה.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: תשלום בסך 9,240 ₪ עבור חופשה שנתית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.2018 (יום סיום העסקה) ועד למועד התשלום בפועל.