מועד תחילת התביעה בחוב מובטח במשכנתא

הבקשה:   לטענת הנתבעים, בסעיפים 21-54, 61(ב)- 61(ה) לכתב התביעה מבקש התובע מבית המשפט להצהיר ולקבוע את גובה החוב המובטח במשכנתא כולל הריבית בסכומים הנופלים מהסך של 2.5 מיליון ₪ (גובה סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי).

לחילופי חילופין, כי המשכנתא האמורה מבטיחה חוב בסכום של 11,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד רישום המחאת המשכנתא (14.9.2004).

עוד אציין, כי סע' 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, קובע כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בתביעה דנן מלין התובע כנגד הטענה בדבר קיומו של חוב של הנתבע 1 כלפי הנתבעת 2 בהקף ניכר עד שמבטל את כדאיות מימוש הנכס על ידי נושה בלתי מובטח (כפי שעלה מהחלטת רשם ההוצל"פ נספח ו' לתביעה).

...

על כן, אף טענה זו נדחית.

על כן, הטענה נדחית.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות.

לטענת הבנק, בחודש דצמבר 2019 החלו היחידים לפגר בתשלומים החודשיים של החוב המובטח באמצעות המשכנתא.

בהקשר זה מציין הבנק את החרגת ריבית הפיגורים, המתייחסת לתקופה שממועד מתן צו פתיחת ההליכים ואילך, מן החוב המובטח (סעיף 243(ג) בצרוף סעיף 235(ד) לחוק); את חובתו של הנושה המובטח להגיש תביעת חוב לנאמן כתנאי למימוש השעבוד (סעיף 247 לחוק); ואת הפגיעה בדומינאנטיות של הנושה המובטח במסגרת הליך המימוש, המתבטאת, בין היתר, בכך שכאשר אומדן שווי הנכס המשועבד גבוה באופן מובהק מהחוב המובטח, הנכס ימומש (ככלל) בידי הנאמן (סעיף 248 לחוק).

...

ממילא יש בכך כדי לתמוך במסקנה בדבר קיומו של הסדר שלילי בעניין זה. סיכום על רקע ההוראות המופיעות בסעיפים 373 ו-374 לחוק; ונוכח התכליות והטעמים התומכים בפרשנות אשר מחילה את הוראות חוק חדלות פירעון העוסקות בשיעבודים קבועים באופן רטרוספקטיבי, היינו על כלל סוגי השיעבודים הקבועים, לרבות שיעבודים קודמים; ומשאין בפרשנות זו משום עוול ממשי או פגיעה קשה ויוצאת דופן (להבדיל מפגיעה אפשרית כלשהי) בנושים מובטחים בעלי שיעבודים קודמים - הרי שיש לקבוע כי החזקה נגד פרשנות למפרע נסתרה ולאמץ את הפרשנות האמורה.

התוצאה היא כי בקשת הבנק נדחית, תוך שנקבע כי ככל שתמומש המשכנתא ביחס לנכס המקרקעין שבבעלות היחידים, הדבר ייעשה בהתאם להוראותיו של חוק חדלות פירעון.

נוכח מכלול הנסיבות, לרבות תוצאת החלטתי זו והזמן אשר חלף, אני מורה לבנק להגיש, עד ליום 1.11.2021, הודעה באשר לאופן שבו הוא מעוניין להתקדם בכל הנוגע למימוש המשכנתא, אם בכלל.

הוכרע שבכל מקרה עליו להגיש קודם תביעת חוב למנהל המיוחד על מנת שהשאלה כלום יש חוב מובטח במשכנתא ומה גובהו, תתברר בגדר הליך הפש"ר של החייב, בגדר בדיקת תביעת החוב .

מובן שגם החייב רשאי להגיש בקשה בעיניין עד מועד זה. עוד הוחלט שהיה ולא יודיע המנהל על רצונו לפדות את הערובה וכן לא תוגש בקשה לביטול המשכנתא, עד המועד שנקבע, תנתן החלטה לעניין מימוש המשכנתא ע"י המערער במסגרת ההוצל"פ , בפקוח של המנהל המיוחד.

דיון בעירעור בפני שב ב"כ המערער על עמדתו כי כנושה מובטח קנויה לו הזכות לממש בטוחתו מחוץ להליך, כפי שאף הורה לו בית משפט של פש"ר בתחילה, לאחר שהמנהל המיוחד לא פדה הבטוחה, מכוח סע' 129 של פקודת פשיטת הרגל.

...

ברור שאין לאפשר לנושה, לרבות נושה מובטח, לגרוע נכס ממצבת נכסיו של חייב ולפגוע בעניינם של כלל הנושים, כאשר אותו נושה לא ממחיש כי לאשורה קיימת עדיין יתרת חוב לטובתו.

דברים אלו הובהרו הבהר היטב בשורת פסקי דין של בית המשפט של חדלות פרעון, ובין היתר בעניין פש"ר 2347/99 בש"א 29582/00 מוריאנו נ' מס, ואין לי אלא לחזור עליהם בקצרה במסגרת החלטתי זו, ומן הראוי כי נושים מגישי תביעות חוב (ולמצער, פרקליטיהם) יתנו את דעתם על האמור לעיל, ולא יעלו טענות מהן משתמע - במישרין או בעקיפין - כאילו בעל התפקיד הוא אשר "חייב להוכיח" כי אין בתביעת החוב ממש, קל וחומר להוכיח קנוניה או יסוד של מרמה בהתנהלות הנושה מגיש תביעת החוב.

הערעור נדחה.

נכון ליום זה, קיים בגין הדירה חוב לבנק מזרחי טפחות המובטח במשכנתא.

הדירה מושכרת תמורת סך חודשי של 8,100 ש"ח ומוטל עליה שעבוד המובטח במשכנתא בתשלום הלוואה חודשי בסך של 5,000 ₪ (ר' ס' 14 לכתב התביעה במזונות וסעיף 37 לתצהיר האם).

באשר לעתירת האם לחיוב האב במזונות הקטינה ממועד הגשת הבקשה ליישוב סיכסוך – 14.5.19 ולא ממועד הגשת התביעה שבכותרת (אוגוסט 2019 ), שהוא המועד שהחל ממנו חויב האב בהחלטה למזונות זמניים: בשים לב כי דמי המזונות הזמניים עולים על דמי המזונות שנקבעו בסופו של יום ומאחר ובחודש יולי 2019 העביר האב לידי בעלי הדירה בה התגוררו הקטינה והאם סכום של 20,000 ₪, איני מוצא לחייב האב במזונות הקטינה החל ממועד הגשת הבקשה ליישוב סיכסוך, ולכן עתירת האם בעיניין זה נדחית.

...

באשר לעתירת האם לחיוב האב במזונות הקטינה ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך – 14.5.19 ולא ממועד הגשת התביעה שבכותרת (אוגוסט 2019 ), שהוא המועד שהחל ממנו חויב האב בהחלטה למזונות זמניים: בשים לב כי דמי המזונות הזמניים עולים על דמי המזונות שנקבעו בסופו של יום ומאחר ובחודש יולי 2019 העביר האב לידי בעלי הדירה בה התגוררו הקטינה והאם סכום של 20,000 ₪, איני מוצא לחייב האב במזונות הקטינה החל ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, ולכן עתירת האם בעניין זה נדחית.

אשר על כן, התביעה למזונות אישה נדחית בזאת, והסכומים ששילם האב למזונות האישה בהתאם להחלטה למזונות זמניים ( 1,000 ₪ לחודש) ייחשבו בגדר מזונות עודפים שעל האם להשיב לידי האב.

התביעה למזונות אישה נדחית בכפוף לאמור בסעיף 68 לעיל.

בטרם סיום פרק זה נוסיף כי הוראת סעיף 134(א) לפקודה, כמו גם הוראות סעיפים 75 ו-81 לפקודה העוסקים בצבירת ריבית לאחר תחילת הפרוק, אינן חלות על חובות מובטחים.

בעלת התפקיד ציינה בתגובתה, ובצדק, כי לפני נושה מובטח עומדות מספר דרכי פעולה; להסתפק במימוש הערובה ולא להישתתף בחלוקת הדיבידנד לנושים; לוותר על הערובה ולתבוע את מלוא החוב בתביעת החוב; לשום את שווי הערובה בטרם המימוש ולתבוע בתביעת החוב רק את היתרה; לממש את הערובה ולתבוע בתביעת חוב את ההפרש שיוותר, וכמובן להסתמך על הבטוחה בלבד, מבלי להגיש תביעת חוב.

על כן, יש לקבוע כי החוב המובטח במשכנתה על בית המגורים הוא רק החוב שהומחה לנושה מדלתא גרופ, בסך של 2,305,079 ₪ נכון ליום 18/10/2010 (מועד חתימת ההסכם הראשון).

...

גם מסקנתה כי אין לכלול בקרן החוב המובטח את הסך של 305,709 ₪ אינה מקובלת עליי.

בטרם סיום אעיר כי טענות יחידי מנגד ולפיה יש להסתפק ביתרת החוב המופיעה בכרטסת הנהלת החשבונות של הנושה, דינה להידחות.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, אני מקבל את ערעורו של הנושה באופן חלקי ומורה על החזרת הדיון לבעלת התפקיד.