בקצרה אתייחס לטענות הצדדים:
בא כוח המבקשים טוען כי בנגוד למרשיו שהנם בעלים הרשומים בקרקע, המשיבים אינם הבעלים הרשום, אין להם זיקה קניינית כלשהיא מבחינת הבעלות ועבודות הבנייה מצידם נעשו ללא היתר כדין וזאת כמפורט וכמתואר בתובענה.
ב"כ המשיבים ציין כי טענותיו הן משפטיות ולכן לא תמכו בתצהיר מטעם מרשיו כמו כן נטען כי המשיבים החלו בבנייה זה מכבר ופרק הזמן שחלף מתחילת הבניה (שלגביה אין חולק שנעשתה ללא היתר כדין) ועד להגשת הבקשה לסעד הזמני, מהוה שהוי בלתי מידתי.
וכך, למשל, באים הדברים לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, (21.4.2015): "אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות 'טעם מיוחד'. ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא, כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן 'טעם מיוחד'. לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ..... הוא הדין מקום בו נגרם האיחור עקב טעות או תקלה משרדית. בהקשר זה נפסק כי אמנם אין חסינות מפני טעות אנוש, אך לטעות זו יש מחיר אשר מבין שני בעלי הדין על הצד הטועה לשאת בו..... עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של אותו 'טעם מיוחד'. נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זילזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ'טעם מיוחד' המצדיק הארכת המועד..... לעניין זה יש גם להיתחשב בסכוייו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד..... מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עיקרון סופיות הדיון ויעילותו, היתנהגותם של הצדדים ותום-ליבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותה הציבורית, וסכוייו של ההליך.....".
בעניינינו באתי לכלל מסקנה כי אין באיחור הנטען כדי להביא לבטלותו של צו המניעה הזמני וניתן להכשיר את חלוף המועד באמצעות הארכתו גם בדיעבד.
כך נכתב בין היתר בפסק הדין האמור לעיל כי "תפקידם העקרי של הסעדים הזמניים הוא לדאוג לשמירת המצב הקיים, על מנת שלא יוכל הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בית המשפט יעניק סעד זמני שיש בו משום שינוי המצב הקיים רק במצבים חריגים, כאשר התערבותו של בית המשפט חיונית למניעת תוצאה קשה ביותר".
על כן, לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים וראיותיהם, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טיעוני המשיבים, לקבל את עמדת המבקשים ולהותיר את צו המניעה הזמני על כנו, היינו צו המניעה הזמני יהיה מעתה קבוע, עד להכרעה בתביעה העיקרית.
...
מחדלם של המבקשים יכול ויתבטא בחיובם בתשלום הוצאות וזאת ככל שבית המשפט אשר בפניו תתברר התביעה העיקרית יחליט כך.
על כן, לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הטענה.
באשר לסעד המבוקש, היינו הותרת צו המניעה זמני כקבוע, לאחר ששמעתי את הצדדים ולמעשה לאחר שב"כ המשיבים לא חלק על הטיעונים של המבקשים למעט אלה האמורים לעיל, כלומר לא הוכחש שהבנייה נעשתה ללא היתר, בידי צד שאינו בעל הזיקה למקרקעין, מצאתי לנכון להותיר את הצו על כנו כך שיהיה קבוע עד להכרעה בתובענה.
כך נכתב בין היתר בפסק הדין האמור לעיל כי "תפקידם העיקרי של הסעדים הזמניים הוא לדאוג לשמירת המצב הקיים, על מנת שלא יוכל הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בית המשפט יעניק סעד זמני שיש בו משום שינוי המצב הקיים רק במצבים חריגים, כאשר התערבותו של בית המשפט חיונית למניעת תוצאה קשה ביותר".
על כן, לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים וראיותיהם, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טיעוני המשיבים, לקבל את עמדת המבקשים ולהותיר את צו המניעה הזמני על כנו, היינו צו המניעה הזמני יהיה מעתה קבוע, עד להכרעה בתביעה העיקרית.
