לטענת המפרקים הזמניים יש להורות למשיבה להעביר לקופת הפרוק את סכום החוב הנטען, ובהקשר זה, לקובע כי אין תוקף לקזוז שביצעה המשיבה, וזאת, ממספר נימוקים: האחד, כי הקזוז בוצע בגין עסקה שבוצעה למראית עין; השני, כי החוב שנטען כי החברה חבה למשיבה אינו חוב קצוב מאחר ולא היתנהל משא ומתן בין הצדדים על מחיר הרכיבים שסופקו לחברה על ידי המשיבה; השלישי, כי במועד משלוח הודעת הקזוז טרם הגיע מועד פרעון חוב החברה למשיבה; הרביעי, כי חלק מהחוב השוטף של המשיבה לחברה הומחה לבנק, כך שאין המדובר בחובות הדדים הניתנים לקזוז; והנימוק החמשי נוגע לטענה כי קיימת הסכמה בין הצדדים, לפיה חוב החברה כלפי המשיבה לא יקוזז מהחוב השוטף.
...
לאור כל האמור, סבורני כי המפרקים הזמניים לא עמדו בנטל להוכחת זכאות החברה במלוא החוב שנתבע במסגרת הבקשה למתן הוראות, כאשר מנגד, עלה בידי המשיבה להוכיח כי התקיימו תנאי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, לצורך מתן תוקף להודעת קיזוז הסך של 997,172 ₪ מהחובות ההדדיים.
לבסוף, המפרקים הזמניים טענו אמנם כי בין הצדדים הושגה הסכמה לפיה חוב החברה לא יקוזז מהחוב השוטף, אולם, טענה זו נטענה על ידי המפרקים הזמניים בלא שהובאה כל תשתית עובדתית ו/או ראייתית התומכת בה. על כן, דין טענה זו להידחות.
סוף דבר
סיכומו של דבר, ולאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי, במובן זה שאני קובעת כי על המשיבה להשיב לקופת הפירוק של החברה את הסך של 324,347.8 ₪ שקוזזו על ידה שלא כדין, זאת בתוספת ריבית והצמדה ממועד ביצוע הקיזוז ועד למועד העברת הכספים.
