מועד קובע לשומת פיצויי הפקעה בפקודת הדרכים

הנתבעת טענה כי אין מקום לפצוי בגין חלק זה. חוות הדעת שהוגשו 4.1 התובעים הגישו חוות דעת מטעמו של השמאי פהים מח'ול. בחוות דעתו ציין כי המועד הקובע להערכת שווי הפצוי בגין ההפקעה הנו יום 1.5.1992, שהוא מועד פירסום צו ההכרזה לפי פקודת הדרכים בקובץ תקנות מספר 5537.

יחד עם זאת, ציינה כי השומה נערכה למן המטר הראשון באם יוחלט שבעלי המקרקעין עומדים בתנאים לקבלת הפצוי.

...

(בכפוף לטענות המשיבה כי יש לדחות את התביעה מטעמי שיהוי).

"סעיף 9(ב)(1) לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, קובע, כי בבוא בית המשפט להעריך את הפיצויים, יעריכם לפי השווי שימצאנו כשווי המקרקעין בתאריך שבו יכלה הרשות לתפוס את ההחזקה במקרקעין על פי הוראות הפקודה.

בנסיבות אלה נדחית טענת השיהוי.

לסיכום 9.1 התביעה מתקבלת בחלקה.

סוף דבר: לאור כל האמור, אני קובעת כי המועד הקובע לשומת פצויי ההפקעה על פי פקודת הדרכים, בעניינינו, הנו מועד פירסום צו ההכרזה על ידי שר העבודה, דהיינו: ביום 19.12.1957.

...

בעניין זה, ראו: נמדר בספרו, בעמ' 554: "מועד הערכת שווי המקרקעין המופקעים לפי סעיף 9(ב)(1) לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, שבוטלה בינתיים, היה מאוחר יותר. מועד זה נקבע לפי המועד שבו יכלה הרשות המפקיעה לתפוס את החזקה במקרקעין, שהינו במועד לאחר מתן צו ההפקעה על ידי השר לפי סעיף 3 לפקודה. לפי סעיף 4(1) לפקודה, במועד הנ"ל רשאית היתה הרשות לתפוס מיד את החזקה במקרקעין המופקעים, ובמועד זה היה צריך גם לאמוד את שווי המקרקעין שנועדו להפקעה". וכן: אריה קמר דיני הפקעת מקרקעין כרך שני 697 (מהדורה שמינית, 2013) (להלן: "קמר בספרו"): "סעיף 9(ב)(1) לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, קבע, כי בבוא בית המשפט להעריך את הפיצויים יעריכם לפי השווי שימצאנו כשווי המקרקעין בתאריך שבו יכלה הרשות לתפוס את ההחזקה במקרקעין על־פי הוראות הפקודה. תאריך זה הוא, בהתאם לסעיף 4(1) לפקודה, המועד שבו ניתן צו ההפקעה על־ידי השר לפי סעיף 3 לפקודה, שכן, מתן צו ההפקעה זיכה את הרשות לתפוס מיד את ההחזקה במקרקעין. מכאן, שלא היתה כל חשיבות לשאלה, אם אומנם השתמשה הרשות בזכותה לתפוס מיד את ההחזקה אם לאו, הואיל ובסעיף 9(ב)(1) דובר על התאריך שבו יכלה הרשות לתפוס את ההחזקה, ולא על התאריך שבו היא תפסה אותה בפועל. גם הסכמתו של בעל הזכויות, או אי-הסכמתו, לא העלתה ולא הורידה לענין זה".   פסיקת בתי המשפט המחוזיים לאחר הלכת ג'רייס, הלכה בדרכה של הלכת ג'רייס בעניין המועד הקובע להערכת שווי מקרקעין שהופקעו [וראו, למשל: ת"א (מחוזי חי') 39826-03-16 סלמאן נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (השופט מ. דאוד) (פורסם בנבו, 05.02.2020); ת"א (מחוזי חי') 3011-08-17 דיין נ' מדינת ישראל - שר התחבורה (השופטת ע. ורבנר) (פורסם בנבו, 30.07.2019)].

דין טענות התובעים להידחות, מהטעמים המפורטים להלן: ראשית, התובעים לא הצביעו על מקור נורמטיבי מחייב על פיו, חייבת הייתה הנתבעת ליידע את בעלי הקרקע, בסמוך למועד פרסום צו ההכרזה, אודותיו [וראו, בעניין זה: ה"פ (מחוזי מרכז) 3490-04-09 נתנאור נכסים בע"מ ואח' נ' מעצ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (פורסם בנבו, 14.01.2014) (להלן: "עניין נתנאור")].

סוף דבר: לאור כל האמור, אני קובעת כי המועד הקובע לשומת פיצויי ההפקעה על פי פקודת הדרכים, בענייננו, הינו מועד פרסום צו ההכרזה על ידי שר העבודה, דהיינו: ביום 19.12.1957.

ביום 06.08.2020 קבעתי כי המועד הקובע לשומת פצויי ההפקעה על פי פקודת הדרכים, הנו מועד פירסום צו ההכרזה על ידי שר העבודה, דהיינו: ביום 19.12.1957.

...

סבורני, כי אין להסיק מפסיקת עניין אבו זיד לעניינינו, ואין מקרה ייחודי זה יכול לחול במקרה דנן.

סבורני כי אין לקבל טענות אלה, לא של התובעים ולא של הנתבעת, וכי בהתחשב כל הנתונים שהובאו בפני, יש לקבל את חוות דעתו של האגרונום כפי שהיא.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים באמצעות באי כוחם פיצוי בגין שווי עצי הזית שנעקרו, בסך של 59,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת ועד התשלום בפועל אשר ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בעניינינו, הפקעת המקרקעין נשוא המרצת הפתיחה דנן בוצעה מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל, ולפיכך נבחן מהו המועד הקובע לשומת פצויי ההפקעה לפי פקודה זו ולם כך, נביא להלן את הוראותיה הרלוואנטיות לענייננו: כאן המקום לציין כי פקודת הדרכים ומסילות הברזל בוטלה בחוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע-2010, מיום 15.2.10 (להלן: "חוק לתיקון פקודת הקרקעות"), אך היות שההפקעה בה אנו דנים בהמרצת הפתיחה, נעשתה מכוח פקודה זו טרם ביטולה - אדרש להלן לפרשנותה.

...

בסופו של יום הגיעה השמאית מטעם בית משפט למסקנה כי: תחשיב פיצויי ההפקעה בהתאם למועדים הקובעים הנטענים בשומת המשיבה הם כדלקמן: שטח החלקה שטח ההפקעה שיעור ההפקעה מועד קובע שווי למ"ר בלירות שטח עד 25% שטח מעבר ל- 25% פיצוי הפקעה בלירות עד 25% מעל ל- 25% 432 390 90.28% 15.12.1966 0.6 108 282 65 169 פגיעה ליתרת המקרקעין: שטח נותר שיעור הפגיעה מועד קובע שווי למ"ר בש"ח פיצוי בש"ח 42 95% 1.8.1993 12 479 ש"ח תחשיב בהתאם למועד הנטען בשומת המבקשים: שטח החלקה שטח ההפקעה שיעור ההפקעה מועד קובע שווי למ"ר בלירות שטח עד 25% שטח מעבר ל- 25% פיצוי הפקעה בלירות עד 25% מעל ל- 25% 432 390 90.28% 19.3.16 100 108 282 10,800 ₪ 28,200 ₪ פגיעה ליתרת המקרקעין: שטח נותר שיעור הפגיעה מועד קובע שווי למ"ר בש"ח פיצוי בש"ח 42 95% 19.3.16 100 3,990 ש"ח טיעוני הצדדים: המבקשים סבורים כי אין לראות במועד פרסום צו ההכרזה כמועד הקובע לעניין חישוב פיצויי ההפקעה וזאת מהסיבות שלהלן: צו ההכרזה היה כללי מידי, מבלבל וחסר יסוד מספיק של מסוימות מעשית: המבקשים טענו כי בצו ההכרזה חסר ציון מפורש של חלקה 65 בגוש 18643, בו ממוקמים המקרקעין בהם מחזיקים המבקשים וכי במקום זאת באו נקודות ציון כלליות ובקירוב.

המלומד א' קמר בספרו "דיני הפקעת מקרקעין (מהדורה שביעית, התשס"ח- 2008), כרך ב' (להלן: "קמר"), סקר את ההלכה הנוגעת למועד הקובע וציין כי: "סעיף 9(ב)(1) לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, קובע, כי בבוא בית המשפט להעריך את הפיצויים, יעריכם לפי השווי שימצאנו כשווי המקרקעין בתאריך שבו יכלה הרשות לתפוס את ההחזקה במקרקעין על פי הוראות הפקודה. תאריך זה הוא, בהתאם לסעיף 4(1) לפקודה, מועד מתן צו ההפקעה על ידי השר לפי סעיף 3 לפקודה, שכן, מתן צו ההפקעה מזכה את הרשות לתפוס מיד את ההחזקה במקרקעין. מכאן, שאין כל חשיבות לשאלה, אם אומנם השתמשה הרשות בזכותה לתפוס מיד את ההחזקה אם לאו, הואיל ובסעיף 9(ב)(1) מדובר על התאריך שבו יכלה הרשות לתפוס את ההחזקה, ולא על התאריך שבו היא תפסה אותה בפועל. גם הסכמתו של בעל הזכויות, או אי הסכמתו, אינה מעלה ואינה מורידה בעניין זה". מסקנה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה שקבעה שהמועד הרלוונטי לקביעת הזכאי לפיצוי הפקעה לפי לפקודת הקרקעות, הוא מועד פרסומה של הודעת הפקעה – ראו ע״א 261/84 רפאלי נ׳ חנניה פ"ד מ(4) 561, 571 (1986).

סוף דבר נוכח הנימוקים שפורטו לעיל, אני פוסק במחלוקת שהובאה להכרעתי כי המועד הקובע לשם שומת פיצויי ההפקעה במקרה דנן הוא יום פרסום צו ההפקעה בתקנות, קרי, 15.12.1966, וכי ממועד זה ואילך יכולה הייתה המשיבה לתפוס חזקה במקרקעין.

לאור ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשים שכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪ בתוספת מע"מ והוצאות.

סעיף 9 לפקודת הדרכים קובע מהו המועד הקובע להערכת פצויי ההפקעה: " בבוא בית המשפט להעריך את סכום הפיצויים שיש לפסוק לכל בעל קרקע בהתאם לסעיף 8, ינהג לפי התקנות דלקמן:

על כן, טענות התובעים לאי ידיעה אודות ההפקעה, אם משום שבמועד ההפקעה לא היו בחיים או גילם היה צעיר מדי, הן טענות לא רלוואנטיות, שכן המועד הקובע לשומה לפי פקודת הדרכים הוא המועד שהרשות זכאית היתה לתפוס חזקה במקרקעין- מועד פירסום צו ההכרזה ללא תלות בידיעתם.

...

על כן, אני דוחה את התביעה בגין ההפקעה הישנה.

אני מקבל את סברת המומחה שאין להתבסס באומדן שווי המחוברים על פסק דין אבו זייד, שכן פסק דין זה עסק בעקירת עץ זית יחודי ונדיר, כלומר במקרה קיצון, שלא כבעניין עצי התובעים על פי הראיות שבפני.

סוף דבר: על פי כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים סכומים אלה: לתובעים בתביעת כבישי (התובעים 1-6)- 1,031 ל"י בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.12.57 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן סך של 62,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.17 ועד התשלום המלא בפועל.