הפירוש שניתן למונח זמן סביר, בהמשך פסק הדין, הוא כדלקמן:
"24. מהו הזמן הסביר לפירעון החוב? לדעתי, זהו אותו זמן שיש להניח כי הצדדים ראו אותו כראוי, בהיתחשב בנסיבות מתן ההלוואה, מטרותיה, הליכי המסחר בין הצדדים ושאר נתונים הסובבים את ההלוואה ותנאיה."
דומה כי בנסיבות העניין, אין צורך להכביר מילים בשאלה מהו "זמן סביר", שהרי ממועד הגשת התביעה חלפו למעלה משנתיים וההלוואות או אף פריסתן, כפי שהוצע על ידי הנתבע 2 למר שטיינברג, לא שולמו (נספח 18 לתצהיר מר שטיינברג).
...
משכך, המסקנה המתבקשת היא כי הנתבעים 2-3 ערבים בערבות אישית לחובותיה של הנתבעת על פי הסכמי ההלוואות.
סוף דבר
אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הסך של 2,805,768 ₪ בצירוף ריבית בשיעור שנקבע בהסכמי ההלוואה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות בסכום האגרה כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
