מועד עתירה לדיון נוסף מיום מתן פסק הדין ולא מהמצאתו

זאת לאחר שב"כ המשיבה אמר בדיון כי בדרך כלל עמדת המשיבה והפסיקה היא לבקש קנס כפול מהקנס האמור בדוח, ואולם לאור המצב במדינה ולפנים משורת הדין הסתפק ב"כ המשיבה בעתירה לחייב המערער בתשלום הקנס המקורי.

אציין כי בתשובה לתגובת המשיבה בהליך כאן הבהיר המערער כי מדובר בשגיאת כתיב, וכי פסק הדין הומצא לו בפועל ביום 14.1.2022.

בעירעור עצמו שהגיש המערער, בתקווה כי בקשתו למתן ארכת מועד תיענה בחיוב, טען המערער לגופו של עניין כי בית משפט קמא שגה בהכרעת הדין ובגזר הדין מהסיבות הבאות: בית משפט לא הזהיר את המערער כדין כי יהיה רשאי לידון אותו שלא בפניו אם לא יתייצב להמשך המשפט.

משכך, היה למערער די והותר זמן להגיש את העירעור במועדים הקבועים בחוק, או למצער בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

עוד נקבע בפסיקה כי הודעת תשלום הקנס היא המסמך המהותי שפותח את ההליך נגד הנאשם ואין צורך להגיש כתב אישום בנוסף להודעה זו. לכן יש לדחות גם טענה זו. כך גם בדיוק הסביר בית משפט קמא למערער, וטענת המערער כי ב"כ המשיבה הסכים עמו שיש צורך בהגשת כתב אישום מתוקן והבטיח לעשות כן, אינה נכונה ואינה תואמת את האמור בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא.

ניתן היום, ז' חשוון תשפ"ג, 01 נובמבר 2022, בהיעדר הצדדים.

...

גם אם שגיתי והיה מקום להיעתר לבקשה לארכת מועד להגשת ערעור, הרי גם לגופו של הערעור לא מצאתי ממש בטענות המערער, ודין הערעור, לו היה מוגש, להידחות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, הבקשה למתן ארכת מועד נדחית, ולחלופין גם הערעור לגופו נדחה.

המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ בתום 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום המלא בפועל.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי) מיום 6.12.2022 בפש"ר 66217-11-15, בגדרה נדחתה בקשת המבקש להארכה נוספת של עיכוב ביצועו של פסק דין שניתן בעיניינו ביום 30.9.2020, ובו הוכרז המבקש כפושט רגל.

אלא שהמבקש לא עמד בצו התשלומים בעיניינו וצבר מחדלים, ובכלל זה לא הגיש דוחותיו בקביעות ולא המציא את כלל המסמכים שנדרשו ממנו.

משלא עמד המבקש במתוה הפרעון ולא שילם את חוב הפיגורים חרף אורכות שניתנו לו, הורה בית המשפט המחוזי, בפסק דין שניתן ביום 30.9.2020, על הכרזתו כפושט רגל.

ביום 4.8.2022 היתקיים דיון בעירעור, בגדריו הגיעו הצדדים להסכמות להן ניתן תוקף של פסק דין, כדלקמן: "לאחר שיח ושיג הוסכם כי המערער יעשה מאמץ אחרון להפקיד בשלב ראשון את סכום הפיגורים "ההסטורי" בסך של 34,000 ₪ עד ליום 6.11.2022.

לכך הוא מוסיף כי חרף קביעתו של בית משפט זה בפסק דינו מיום 4.8.2022, ולפיה ככל שלא ישולם חוב הפיגורים במועדו תעמוד הכרזת פשיטת הרגל על כנה, היה על בית המשפט המחוזי להיתחשב בנסיבותיו ולהעתר לבקשתו להארכת עיכוב ביצוע ההכרזה; ולחלופין להורות על מתן הפטר מחובותיו.

לנוכח האמור, עותר המבקש להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 6.12.2022; על מתן צו לעיכוב ביצוע ההחלטה; ולחלופין – על מתן הפטר מכל חובותיו.

...

לאחר עיון בתיק בית המשפט המחוזי, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כאמור, בית משפט זה קבע מפורשות כי ככל שלא יעמוד המבקש בהתחייבויותיו, בהן תשלום חוב הפיגורים, "יעמוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעינו". ההחלטה מושא הבקשה דנן היא אפוא החלטה המיישמת את פסק דינו של בית משפט זה. עיון בבקשה ובצרופותיה מעלה את הרושם כי זו הוגשה כמעין ניסיון לעקוף את פסק דינו של בית משפט זה, וזאת בשים לב לדמיון הרב בין הטענות שהוצגו בערעור דאז לבין הבקשה דנן והסעדים האופרטיביים שנתבקשו בה. בכל הכבוד, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו, ומשכך דינה של הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בפסק דינו מיום 26.1.2015 (נספח נ/1 לתצהיר עאסם ח'ורי, נ/1) קבע בית המשפט העליון כי: "בהמלצתנו ובהסכמה מתקבל העירעור במובן זה שבית הספר על שם מרים בוארדי הקדושה באעבלין, בית ספר יסודי לכיתות א-ח ובבעלות מכללת מאר אליאס, בעל רישיון זמני מאת מנכ"ל משרד החינוך מיום 1.9.2011 למועדים 1.9.2011 עד 31.8.2014, זכאי לפטור מלא מארנונה לפי סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת מסי הערייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938; זאת לתקופה שבה בידו רישיון כאמור או לתקופה נוספת ככל שיציג רישיון. ככל ותיוותר מחלוקת בעיניין גודל השטח הזכאי לפטור יוכלו הצדדים למדוד במשותף, כמובן בנתון להליכי השגה כחוק." משכך, צימצמה המועצה המקומית את שטח החיוב מ-16,502 מ"ר ל-12,116 מ"ר (החיוב המתוקן צורף כנספח ה' לתצהיר מר אמיר חביב, ת/1).

אשר לחיוב העמותה בתשלום ארנונה בגין יתרת מוסדות החינוך שפעלו במוסד קבע בית המשפט כי בשים לב לכך שהעמותה הסתמכה על רישיונות רטרואקטיביים שניתנו לה על-ידי משרד החינוך ועמדו בסתירה לרישיונות קודמים, שניתנו לאותם מוסדות ואותן שנים לכנסייה הקתולית, ולכך שהעמותה לא תמכה כראוי טענתה להעברת מוסדות החינוך מהכנסייה אליה ביום 1.1.2014, הרי על העמותה "להמציא למשיבה מיסמכי בעלות /חזקה בבנייני בית הספר התיכון וגני הילדים והקרקע התפוסה על ידם, בתך 30 יום מהיום. כמו כן על העותרת להמציא אסמכתות לכך שניהול בית הספר התיכון וגני הילדים הועבר אליה בתאריכים שהיא טוענת להם ..." המועצה המקומית ערערה כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים וערעורה נדון בעע"מ 5307/16 (אשר נדון במאוחד עם ערעור שהוגש כנגד פסק דינו של כב' השופט מ' רניאל בעת"מ 42228-03-16 בעתירה שהגישה העותרת למתן צו המורה על בטלות החלטת המועצה המקומית לחייב את העותרת בארנונה לשנת המס 2016).

בפסק דין משלים מיום 10.4.2017, לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להגיש מסמכים לעניין החזקה במוסדות החינוך, קבע בית המשפט כי "יש חזקה לעותרת ככזו, בודאי בחלק מהמקרקעין ובתקופה מסוימת, אך לא הובאו כל הפרטים המלאים". משכך, נתן בית המשפט לעותרת אפשרות לפנות בהשגה כנגד חיובה בארנונה, במסגרתה תתייחס העמותה "לנושאים שנשארו פתוחים בפסק הדין המשלים : מיהי העמותה המנהלת את בית הספר התיכון ומחזיקה בו; האם העותרת מחזיקה בכל המיתחם; האם כל המיתחם משמש את מוסדות החינוך." העמותה עתרה כנגד פסק דינו המשלים של בית המשפט בעתירה השנייה וערעורה נדון בעע"מ 3550/17 (פסק הדין צורף כנספח נ/2 לתצהיר עאסם ח'ורי, נ/1).

מכל מקום, אמרת אגב בפסק דין אינה מהוה השתק ולא יוצרת מניעות; המועצה המקומית יודעת היטב כי העמותה לא החזיקה בשנת המס 2013 במוסדות החינוך, למעט בית הספר היסודי על שם 'מרים בוארדי'.

דא עקא, צודקת העמותה בטענתה כי בשים לב לפסק הדין שניתן ביום 15.11.2020 בעת"מ 60396-12-19, בו נקבע כי עלי להכריע בשאלה העובדתית בעיניין זהות המחזיק במבנים בשנת המס 2013, כמו גם פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 8.4.2021 בעירעור שהוגש כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים (עע"ם 8688/20) ובו נקבע כי "הוסכם על בעלי הדין כי שאלת החזקה תוכרע בהליך האזרחי התלוי ועומד בין בעלי הדין. ככל שלא תיתקבל טענת המערערת בשאלת החזקה, שמורה לה טענתה בדבר זכותה לפטור לפי פקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 וכל טענות הצדדים שמורות להם בנושא זה" – הרי השאלה בה עלי להכריע, בהתאם להסכמות הצדדים, אשר קיבלו תוקף של החלטה שיפוטית, הינה האם העמותה החזיקה במוסדות החינוך (למעט מבנה בית הספר היסודי על שם מרים בוארדי; מוסדות החינוך למעט בית הספר היסודי ייקראו להלן: "מוסדות החינוך") בשנת המס 2013.

...

א - העובדות למרות שהמחלוקת בה אדרש להכריע הנה צרה ומתוחמת, אין מנוס מפירוט שרשרת האירועים אשר הובילונו עד הלום, ועיקרם ההליכים המשפטיים שמנהלים הצדדים מזה עשור בשאלת חיובה של העמותה בארנונה בגין מוסדות חינוך.

אשר לעתירה לפטור את גני הילדים ובית הספר התיכון מארנונה לשנת המס 2013 קבעה כב' השופטת ר' למלשטרייך: "העותרת טענה כי גני הילדים ובית הספר התיכון הועברו לניהולה והחזקתה החל משנת 2014. מכאן שגם העותרת עצמה איננה טוענת כי מוסדות אלו היו בבעלותה ובחזקתה במהלך שנת 2013. בעתירה המתייחסת לשנת 2013 ויתרה העותרת על טענות בנושא בית הספר התיכון וגני הילדים והיא מנועה מלהעלות טענות אלו כעת. לפיכך, נדחית העתירה לפטור מאגרה למוסדות אלו לשנת 2013" (סעיף 8 לפסק הדין).

ואולם, אין בכך בכדי לבסס מסקנה בדבר זהות המחזיק למעשה במוסדות.

מכל האמור עולה כי העמותה היא שהייתה בעלת הזיקה המרבית למוסדות החינוך בשנת המס 2013 ולפיכך אני קובעת כי היא בעלת החזקה למעשה במוסדות החינוך.

ה – סופו של דבר אשר על כן, אני קובעת כי העמותה החזיקה במוסדות החינוך שפעלו במתחם בשנת המס 2013.

][ לפניי בקשה למתן ארכה להגשת עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 3611/22 מיום 3.4.2023 (להלן: פסק הדין), וזאת עד ליום 21.5.2023.

עוד אציין בהקשר זה, כי את מניין הימים יש למנות החל מיום מתן פסק הדין, ולא החל מיום המצאתו (ראו תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984).

בנוסף לכל האמור, בבקשה לא ניתן כל הסבר מדוע, לכל הפחות, לא הוגשה בקשת הארכה טרם חלוף המועד להגשת העתירה לקיום דיון נוסף.

...

בשים לב למשך האיחור בהגשת הבקשה דנא, לא שוכנעתי כי המבקש הצביע על "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת.

עוד אציין כי המבקש אמנם טוען כי לפסק הדין השלכות הרות גורל עליו ועל משפחתו, ואולם, בבקשה לא נטען כי בפסק הדין נפסקה הלכה חדשה אשר מצדיקה היעתרות לבקשה לקיום דיון נוסף בנדון, ואף משכך לא ראיתי להיעתר לבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ליחיד ניתנה התראה לסילוק המחדלים ועל אף שהגיש ביום 16/02/21 הודעה על סילוק מחדלים אך ביום 30/12/21 הגישו בעלי התפקיד את דוחותיהם במסגרתם המליצו על ביטול ההליך בעיניינו של היחיד בטענה שהוא טרם פעל לסילוק המחדלים כמתחייב, לא המציא מסמכים מהותיים נדרשים, יצר חובות בהיותו בהליך בדמות חובות שוטפים לרשויות, ואינו ממצה את כושר הישתכרותו וזאת שעה שעסקינן בהליך שני בעיניינו של היחיד.

במעמד הדיון שהתקיים לפניי ביום 22/06/22, ועל אף שעברו יותר משנתיים ממועד מתן הצוו לפתיחת הליכים, אך הצדדים הסכימו, בהמלצתי, לתת ליחיד ארכה נוספת לסילוק המחדלים ולהמצאת המסמכים הנדרשים וזאת ברוח חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי אשר שם דגש על העקרון של שיקומם הכלכלי של חייבים.

בהודעת העידכון הנוספת של הנאמן מיום 21/11/22 נטען כי היחיד סילק את מרבית מחדליו המהותיים, אך בשל מימצאי הבירור שמהם עולה חוסר תום לב מהותי ביצירת החובות ובהתנהלות בהליך המעיד על ניצול ההליך לרעה, עתר הנאמן שוב לביטול ההליך בעיניינו.

לאחר שבית המשפט שמע את טענות הצדדים, ומאחר והיחיד הודיע כי אין בכוונתו להגיש הצעה משופרת להסדר חוב, ולצורך מתן פסק דין מושכל, הורה בית המשפט ליחיד בהחלטתו שניתנה במעמד הדיון, להמציא אסמכתות המעידות כי רכישת הקרקע ע"י ופיקה ובניית הנכס נעשתה באמצעות כספי ופיקה בלבד.

ניתן היום, ב' חשוון תשפ"ד, 17 אוקטובר 2023, בהיעדר הצדדים.

...

אמנם, היחיד פעל בסופו של יום, כאמור, וסילק חלק ניכר ממחדליו והמציא את מרבית המסמכים המהותיים הנדרשים, אך לא פעל להמציא את המסמכים המהותיים להפרכת הטענות כבדות המשקל, הן ביחס לכושר השתכרותו וגובה הכנסתו האמיתי והן ביחס לזיקתו לנכס בבעלות ופיקה מה שמוביל למסקנה כי היחיד פועל כדי להסתיר נכסים מנושיו במטרה להימנע מלשלם את חובותיו.

שוכנעתי כי התנהלותו של היחיד בהליך כמתואר לעיל הינה התנהגות לא הגונה ולא מוסרית אשר אינה עולה בקנה אחד עם התכליות שהליך זה נועד להגשים.

לפיכך, ולאור כל האמור, אני מורה על ביטול ההליך בעניינו של היחיד על כל המשתמע מכך.

בנסיבות אלה, אני מורה כי ההגבלות שהושתו במסגרת הצו לפתיחת ההליכים מבוטלות.