מועד ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל

החלטת כב' הרשם מושא העירעור ניתנה ביום 7.7.18, בעוד שהערעור הוגש ביום 16.9.18 ולאחר כ- 70 ימים ממועד מתן ההחלטה, כאשר פגרת בתי המשפט לא מעכבת את מניין הימים הרלוואנטי לענייננו, מאחר ותקנה 529 לתקנות סד הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (שהיתה בתוקף במועד הגשת העירעור) הקובעת כי תקופת פגרה של בתי המשפט לא תבוא במניין הימים, נוגעת למועדים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, בעוד שמניין הימים להגשת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל נקבע בתקנות ההוצאה לפועל (תקנה 120 (ב) לתקנות).

...

לסיכום המשיבות זכו בפסק דין נגד החייב וחרף הליכי הגביה השונים שננקטו נגדו לא הצליחו לגבות את החוב.

לאור כל האמור, בשל אי הגשת הערעור במועד ובשל דחיית טענות המועצה לגופן, אין מקום להתערב בהחלטתו של כב' הרשם.

מכאן, אני מורה על דחיית הערעור ועל חיוב המועצה בהוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת המשיבות בסכום של 8,000 ₪.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשם גיא אבגי) מיום 10.3.2019 בתיק הוצל"פ 01-77748-93-4 שבה אישר הרשם הסדר חוב בעיניינה של המשיבה, ופטר אותה מכל חובותיה בתיק האיחוד, לאחר שכל הזוכים (זולת אחד) לא התייצבו לדיון על אף שהוזמנו כדין, ולא היתנגדו להסדר על אף שניתנה להם היזדמנות נוספת לעשות כן. הבקשה מעוררת את השאלה מהם השיקולים שישקול בית המשפט בשאלה אם מתקיימים "טעמים מיוחדים" להאריך מועד להגשת הליך ערעורי לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("התקנות החדשות").

...

סוף דבר פועל יוצא מן האמור הוא שאין מקום להאריך מועד להגשת הליך ערעורי.

הבקשה נדחית.

תקנה 151(ג) לתקנות החדשות קובעת: "סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו". אני סבור שנסיבות העניין הולמות שימוש בתקנת-משנה זו, ואף ניתנה לעירייה התראה על כך בהחלטה מיום 5.1.2022.

4.1 תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 קובעת כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל הוא 20 יום ממועד מתן ההחלטה או ממועד המצאתה.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מחמת איחור בהגשתה, אף לא מצאתי בנסיבות להורות על הארכת המועד להגשה.

למרות שאני סבורה שיכול ולו הייתה בקשת רשות הערעור מוגשת במועד, ולא באיחור ללא כל טעם לדבר, היא הייתה מתקבלת, איני סבורה שיש ליתן למבקשת רשות ערעור או לבטל את ההחלטה אף איני סבורה כי יש בכך טעם מיוחד להאריך את המועד להגשת הבקשה שלפניי – הואיל ובפועל לא ייגרם למבקשת כל נזק מדחיית בקשתה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

משמעות הדבר שימי הפגרה באים במניין להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של רשם ההוצאה לפועל, ובקשה שהוגשה בחלוף המועד רשאי בית המשפט להאריכה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קרי: נידרש "טעם מיוחד" (תקנה 128(א) סיפה לתקנות ההוצאה לפועל; תקנה 176(ב) סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א (מחוזי י-ם) 3145/09 שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (6.7.2009)).

...

דיון והכרעה החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד ולקבל את הבקשה למחיקת הערעור על הסף.

ברם השיקולים בדבר סיכויי הערעור, שווי המחלוקת ומחדל דיוני (אך מהותי) נוסף שעליו אעמוד מטים את הכף בבירור שלא להיעתר לה. אשר לסיכויי הבקשה לרשות ערעור, לא שוכנעתי שאלה גבוהים.

סוף דבר הבקשה להארכת מועד נדחית.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, וכן ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשמת יעל קינן מרקוביץ) מיום 18.6.2023 בתיק הוצל"פ 509101-03-23 שבה דחתה הרשמת בקשה לעיון חוזר בהחלטתה מיום 4.6.2023.

...

הטעם השני והעיקרי: מקום שהמשיב לא כימת את החוב הנטען ולמעשה לא נתן כל גרסה, זולת צירוף כמה פתקים שהאמור בהם והקשרם אינם ברורים, אני סבור שלא הורם הנטל הראשוני להוכיח שאכן היה בנמצא חוב כזה.

אין צורך בבירור עובדתי נוסף לשם קביעה זו. סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הערעור מתקבל.

הואיל והחוב שולם לפני שהמערער קיבל את האזהרה, ולנוכח התוצאה בערעור , אני מורה כי תיק ההוצאה לפועל ייסגר.