מועד ערעור מנהלי על החלטת ועדת ערר

ביום 14.6.2017 הוגשה הבקשה שלפניי, להארכת מועד להגשת ערעור מינהלי על החלטתה האמורה של ועדת הערר מיום 25.12.2016 שלא להאריך את המועד להגשת ערר על החלטת ועדת הרשות מיום 4.3.2015.

...

בנוסף לכך מפנה ב"כ המבקשת לפסיקה המהווה לטענתו "חידוש פסיקתי... בנוגע למצבים של פגיעה בעובר, ולאחר הפגיעה הוא נולד חי, ומת לאחר מכן". בנוסף לכך לטענתו סיכויי הערעור "טובים ומבוססים". המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות, זאת נוכח חלוף שישה חודשים בין מועד מתן החלטת ועדת הערר לבין הגשת הבקשה לבית משפט זה, זאת חלף 45 יום הקבועים לכך בחוק.

מהמקובץ עולה כי לאורך השנים טענה המבקשת וטוענים עדים שנכחו באירוע, כי מעשה התקיפה בוצע על ידי שודדים – די בכך כדי לדחות את בקשתה על הסף, שהרי המוות לא ארע בידי שלטונות ארץ אויב או בידי ארגון עוין.

נוכח כל האמור לעיל דין הבקשה להידחות.

התוצאה הבקשה נדחית.

נטען כי עד לחלוף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר, לא התגבשה עילת תביעה.

...

דין הערעור להתקבל לגופו.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

התוצאה היא כי הבקשה לסילוק התביעה על הסף מתקבלת, ואני מורה על דחיית התביעה.

ביום 26.12.2021 הגיש המערער ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה שליד עריית תל אביב (להלן: "ועדת הערר") מיום 11.11.2021, ולפיה נדחה ערר המערער על דחיית טענתו על ידי מנהל הארנונה ולפיה יש לראות את הנכס שבמחלוקת כלא בר חיוב לפי סעיף 330 לפקודת העיריות וכי אין לחייב הנכס בגין חוב עבר ולחלופין – לחייבו כמחסן.

סעיף 3 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו - 1976 (להלן: "חוק הערר") קובע: "מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה...". השגה הוגשה במועדה רק ביחס לשנת 2019.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) הערעור הוא על הליך בוועדת ערר לענייני ארנונה, שהינה טריבונל מעין-שיפוטי בעל מומחיות רבה בשאלות שבמחלוקת (בר"מ 7813/13 מנהל הארנונה - עיריית ירושלים נ' תיכון תל אביב, סעיף 10 להחלטת כב' השופטת ברק ארז (24.12.13)).

  בימ"ש מנהלי צריך לבדוק, האם ועדת הערר הסיקה את המסקנה המשפטית המתחייבת מתוך הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידה והאם נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

לפניי ערעור מינהלי על החלטת ועדת ערר לעניני קורונה – הישתתפות בהוצאות קבועות לעסקים, שניתנה ביום 15.6.2022 בערר 1754-21.

לעניין חריגה מהמועד הקבוע בסעיף 20(א)(1) לחוק נפסק בעיניין פודולסקי: "במכלול הנסיבות, ובהיתחשב בשקול של העומס המוטל על ועדת הערר כמו גם בשקול של הקופה הציבורית, אני סבורה כי חריגה מהמועד הקבוע בסעיף 20(א)(1) לחוק הסיוע הכלכלי אינה מחייבת את קבלת ההשגה באופן אוטומאטי כאשר אין מדובר בעיכוב משמעותי... לצד זאת, יש בהחלט מקום לייחס משקל נכבד לעיכוב במתן ההחלטה בהשגה, בפרט כאשר מדובר בעיכוב משמעותי. בהקש מסעיף 6(א) לחוק לתיקון סדרי מינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, ניתן לומר כי אי-עמידה במועד הקבוע לא תביא אמנם לקבלת ההשגה באופן אוטומאטי, ואולם במקרה זה על רשות המיסים יוטל נטל הראיה להוכיח כי ההחלטה על דחיית ההשגה הייתה נכונה, מבלי שחזקת התקינות המינהלית תעמוד לימינה" (שם, בפיסקה 24).

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את ההחלטה המפורטת והמנומקת של ועדת הערר, ושקלתי את טענות הצדדים, ולאחר שמצאתי כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הוועדה, כי ממצאים אלה תומכים במסקנתה המשפטית של הוועדה וכי אין לגלות בה טעות שבחוק – אני מורה על דחיית הערעור, וזאת בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 ותקנה 28 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א – 2000.

לעניין חריגה מהמועד הקבוע בסעיף 20(א)(1) לחוק נפסק בעניין פודולסקי: "במכלול הנסיבות, ובהתחשב בשיקול של העומס המוטל על ועדת הערר כמו גם בשיקול של הקופה הציבורית, אני סבורה כי חריגה מהמועד הקבוע בסעיף 20(א)(1) לחוק הסיוע הכלכלי אינה מחייבת את קבלת ההשגה באופן אוטומטי כאשר אין מדובר בעיכוב משמעותי... לצד זאת, יש בהחלט מקום לייחס משקל נכבד לעיכוב במתן ההחלטה בהשגה, בפרט כאשר מדובר בעיכוב משמעותי. בהיקש מסעיף 6(א) לחוק לתיקון סדרי מינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, ניתן לומר כי אי-עמידה במועד הקבוע לא תביא אמנם לקבלת ההשגה באופן אוטומטי, ואולם במקרה זה על רשות המיסים יוטל נטל הראיה להוכיח כי ההחלטה על דחיית ההשגה הייתה נכונה, מבלי שחזקת התקינות המינהלית תעמוד לימינה" (שם, בפסקה 24).

סוף דבר – הערעור נדחה.

למען שלמות התמונה יצוין כי בקשה מטעמם של חלק מן המשיבים להגדלת הקף הערעורים המנהליים הפרטניים שבכוונתם להגיש על החלטת ועדת הערר, הוגשה ביום 10.9.2023.

יישום החלטת הרוחב של ועדת הערר נעשה באופן גורף ותיאורטי אשר משנה "סדרי עולם" בשוק הנדל"ן. נטען כי ועדת הערר חרגה מסמכותה בשורה של סוגיות, כמו מבנים לשימור עם הגבלות מחמירות והזכויות לניוד מכוחם או ההכרעה ביחס למועד הקובע לבחינת השבחה מכוח תכנית שימור ביחס למבנים לשימור עם הגבלות מחמירות והזכויות לניוד (למעט הקביעות לעניין תמריץ שמירת השווי).

...

לפיכך, סבורני כי מועד הגשת הבקשה על ידי המבקשת בוצע כדין.

שכן, עצם ההגבלה מאזנת בין האינטרסים של המשיבים לבין האינטרס של המבקשת במיצוי יומה בפני בבית המשפט, במטרה להוביל לסיומה בהקדם האפשרי של סאגה ארוכת שנים זו. בהתאם, סבורני כי יש להורות על הגדלת היקף כתב התשובה של המשיבים עד ל־30 עמודים.

סוף דבר – מצאתי לנכון לקבל את בקשת המבקשת כך שהערעור יעמוד על 62 עמודים כפי שהוגש בפועל וכן שהנספחים יומצאו באופן דיגיטלי לבעלי גישה למערכת "נט המשפט". כמו כן, קבעתי כי היקף כתב התשובה של המשיבים יוגדל בהתאם כך שיעמוד על עד 30 עמודים.