יובהר, כאשר מוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה טרם חלפו 45 יום מיום המצאת פסק הדין, אין מחלוקת כי יתר הצדדים רשאים להגיש ערעור עד לחלוף 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיהם, והמחלוקת נעוצה בסוגיה - האם יש למשיבים אלו מועד ארוך יותר, המשתרע עד ל- 45 יום מהגשת העירעור הראשון, להגשת העירעור מטעמם.
לעומת זאת, בהתאם לפרשנות המערער לתקנות, כל צד יחשוש שמה הצד השני יגיש ערעור ביום האחרון, ואז, בהתאם לפרשנות המערער, אין לצד זה זכות להגשת ערעור משיב מטעמו.
...
למדנו עד כה כי הן לשון החוק והן התכלית הסובייקטיבית העולה מדברי ההסבר מובילים למסקנה פרשנית, כי לא ניתן להגיש ערעור משיב לאחר חלוף 45 יום מיום המצאת פסק הדין בענייני משפחה.
לאור האמור לעיל, אני קובע כי הפרשנות הראויה והנכונה לתקנה 45 לתקנות סדרי הדין משפחה אינה מאפשרת הגשת ערעור משיב לאחר עבור 45 יום מיום המצאת פסק הדין.
פרשנות המערער, אשר כאמור מקובלת עליי, משמעותה כי על כל אחד מהצדדים לתיק בענייני משפחה אשר מעוניין לערער על פסק הדין, להגיש ערעור בתוך 45 ימים מיום ההמצאה, כך שפרשנות זו אינה מונעת הגשת ערעור ובוודאי אינה מאיינת את זכות הערעור, אלא רק מגבילה את המועד להגשתו.
אבהיר, כי הטענה בדבר פרקטיקה רווחת, לא נסמכה על מסד נתונים והמשיבה אף לא הציגה החלטה שיפוטית המאשרת פרקטיקה זו.
"הפליה" של המתדיינים בענייני משפחה
המשיבה טוענת כי באימוץ פרשנות המערער יש משום הפליה של המתדיינים בענייני משפחה, כאשר עליהם נאסר להגיש ערעור משיב לעומת המתדיינים האזרחיים, להם מוקנית זכות זו.
איני מקבל טענה זו, ואנמק.
לא נעלם מעיני כי בקשה לארכת מועד מטעם המשיבה כבר נדחתה, אולם אני סבור, כי בנסיבות תיק זה, לאור מועד תחולתו החדשה יחסית של תיקון 2022, ולאור העובדה כי אין פסיקה קודמת בעניין פרשנות התיקון, המשיבה יכולה להגיש בקשה חדשה לארכת מועד, אשר תידון לפי הפרטים הקונקרטיים של מקרה זה, ואיני מחווה דעתי בעניינה של בקשה שכזו, ככל שתוגש.
סיכום
לאור האמור והמנומק לעיל, אני מקבל את הערעור וקובע כי לא ניתן להגיש ערעור משיב בענייני משפחה לאחר חלוף 45 יום ממועד המצאת פסק הדין.
