המזיק מעלה טענת היתיישנות, המעוררת את שאלת מועד הווצרות עילת התביעה.
עוד בנידון הפניתה התובעת לסעיף 328(א1)3 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], הקובע הסדר מיוחד ביחס להתיישנות תביעת השיפוי של המל"ל, וביקשה לגזור מכך לעניין חישוב היתיישנות זכותה היא בתור "מעביד מאושר".
התובעת הפניתה לשורה של פסקי דין אשר תומכים לשיטתה בפרשנות המוצעת על ידה.
מבחינה זו, לצורך מרוץ ההתיישנות, עילת התביעה נוצרת ביום שבו, אילו הגיש התובע את תביעתו לבית המשפט, והיה מוכיח את עובדותיה המהותיות, היה זוכה בסעד: "שהרי ברי כי אין למנות תקופת היתיישנות קודם למועד זה, מקום שטרם בשלה זכותו של בעל דין לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית ולזכות בסעד"
נידרש, איפוא, כי יהא בידי התובע כח תביעה מהותי המאפשר לו לפנות לערכאות, לזכות בבירור תביעתו, ולקבל את הסעד המבוקש.
...
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, הואיל והיא הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים מיום הולדת עילת התביעה, אשר לשיטת הנתבעת הוא יום התאונה, ולחלופין יום מתן ההטבה.
התוצאה היא שהתובעת זכאית להחזר של 7,148 ₪.
סוף דבר
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 7,148 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.12 (מועד התגבשות עילת התביעה, לשיטת התובעת), ועד היום.
כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪, וכן תשיב לה את האגרה אותה היא שילמה בעת פתיחת ההליך.