מועד הגשת תגובת העותרים לבקשת המועצות האזוריות

בבית המשפט העליון בג"ץ 1428/19 - י"ד לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותרות: 1. מועצה אזורית שדות נגב 2. מועצה אזורית באר טוביה 3. מועצה אזורית דרום השרון 4. מועצה אזורית חוף הכרמל 5. מועצה אזורית משגב 6. מרכז המועצות האזוריות בישראל נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. ועדת חקירה לאיחוד רשויות, שינוי גבולות, חלוקת הכנסות ושינוי מעמד מוניציפלי באיזור הדרום 4. ועדת חקירה לאיחוד רשויות, שינוי גבולות, חלוקת הכנסות ושינוי מעמד מוניציפלי באיזור ירושלים, יהודה ושומרון והשפלה 5. ועדת חקירה לאיחוד רשויות, שינוי גבולות, חלוקת הכנסות ושינוי מעמד מוניציפלי באיזור המרכז 6. ועדת חקירה לאיחוד רשויות, שינוי גבולות, חלוקת הכנסות ושינוי מעמד מוניציפלי באיזור חיפה 7. ועדת חקירה לאיחוד רשויות, שינוי גבולות, חלוקת הכנסות ושינוי מעמד מוניציפלי באיזור הגליל המערבי 8. מרכז השילטון המקומי בישראל 9. עריית נתיבות 10. עריית קריית אונו 11. עריית אור יהודה 12. עריית אלעד 13. עריית פתח תקוה 14. עריית הרצליה 15. עריית הוד השרון 16. עריית כפר קאסם 17. עריית עראבה 18. עריית סכנין 19. עריית ראש העין 20. עריית חיפה 21. עריית קריית ביאליק 22. עריית קריית מוצקין 23. עריית קריית ים 24. עריית קריית אתא 25. עריית טירת הכרמל 26. עריית טמרה 27. עריית עכו 28. עריית יקנעם עילית 29. עריית אור עקיבא 30. עריית חדרה 31. המועצה האזורית חבל מודיעין 32. המועצה האזורית זבולון 33. המועצה האזורית מטה אשר 34. המועצה האזורית מגידו 35. המועצה האזורית מנשה 36. המועצה האזורית עמק חפר 37. המועצה המקומית בני עי"ש 38. המועצה המקומית סביון 39. המועצה המקומית גני תקוה 40. המועצה המקומית כפר ברא 41. המועצה המקומית ירכא 42. המועצה המקומית ג'וליס 43. המועצה המקומית רכסים 44. המועצה המקומית עוספיא 45. המועצה המקומית אליכין 46. המועצה המקומית ג'יסר א-זרקא 47. המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה 48. המועצה המקומית פרדס חנה כרכור 49. המועצה המקומית דיר חנא בקשה מטעם המשיב 8 להארכת מועד להגשת תגובה לעתירה; תגובה מטעם המשיבה 40 ובקשה לפטור מהתייצבות לדיונים בשם המשיב 8: עו"ד מיטל יצחק בשם המשיבה 40: עו"ד אלון עדיני ][]החלטה

...

תגובות המשיבים למשיבים לא ניתנה זכות תגובה לתגובת העותרת, אולם אלו הגיבו לבקשת העותרת להארכת מועד להגשת תגובתה לצורך בקשת פרטים נוספים וטענו, כי שכרו של המשיב 4, כולל בחובו את שכרם של כל היועצים האחרים והמשיב 4 עצמו אף טען שאכן כך הוא, והוא מתחייב והתחייב, כי שכרו המוצע, כולל בחובו את שכרם של כל היועצים שתפקידיהם פורטו מפורשות בנספחי המיכרז המחייבים אותו.

כאמור, יכול ולעותרת טענות במישור אחר, אולם בודאי שאין טענות אלו יכולות לבוא במסגרת עתירה מנהלית שבה מבקשת העותרת עתה, לאשרר בדיעבד הבטחה שניתנה לה (וככל שניתנה לה) על ידי ראש המועצה הקודם! החלק הרביעי של טענות העותרת, זה שבא זכרן רק בתגובה לתגובת המשיבים ולמעשה אינו חלק כלל מהעתירה! הנו בטענה ולפיה, כביכול, נחתם עם המשיב 4 חוזה השונה "תכלית השוני" מהחוזה שצורף למסמכי המיכרז.

אעיר רק, כי יכול שמלכתחילה כלל לא היה צורך לצאת במיכרז, שכן מדובר בהליכי תיכנון שעניינם מומחיות מיוחדת ועניינים כגון אלו פטורים ממכרז (ראה ס"ק 3 (8) לתוספת הרביעית לצוו המועצות האזוריות).

...

הסיבה המרכזית בגינה סבור אני, כי יש לדחות את עתירה הינה טענת "המעשה העשוי". ב"כ העותרת טען (בין היתר) כי טענת ה"מעשה העשוי" הינה סניף של טענת השיהוי ושעה שלטעמו לא דבק פגם של שיהוי בעתירתו, הרי שממילא גם טענת ה"מעשה העשוי", לא רלוונטית עוד.

סיכומם של דברים הוא, כי דין העתירה להידחות על הסף הן בגין השיהוי הניכר שנפל בה, הן בגין העובדה שהעתירה תוקפת מעשה עשוי, הן בגין העובדה שהעותרת עצמה לא באה בניקיון כפיים לבית המשפט, והן על שום שטענתה המרכזית שעניינה שינוי תנאי החוזה, לא נטענה בעתירה ואף לא התבקש תיקונה, ומכל מקום טענה מעין זו אינה תוקפת את הליכי המכרז, אלא את ההליכים שלאחר המכרז.

משכך, אפוא, אני מורה על דחיית העתירה.

את ההכרעה בעתירה אחלק לשני חלקים: הראשון – ביחס לחיוב העותרת בגין שנת 2009 והשני – חיוב העותרת בגין השנים 2003 – 2008; חיוב העותרת בגין שנת 2009 – כללי: סמכות הועד המקומי להטיל ארנונה המבנה השלטוני במועצות האזוריות מוסדר בפקודת המועצות ובצו המועצות שהוצא מכוחה.

מהמסמכים והעדויות שהוצגו לפני בנוגע לעניין זה, עולה התמונה הבאה ביחס לשנים שקדמו לשנת 2005; לגבי שנת 2002 – ביום 17.4.2000 אישרה המועצה את צו המיסים של המשיב לשנת 2002 (נספח א' לבקשת העותרת מיום 4.7.11 להגשת תשובה לתגובת המשיב).

המשיב צירף את החלטת המועצה מיום 27.1.2002 (נספח 2 לכתב התשובה), הנוגעת בין היתר, ל: "אישור צוי מיסים – תקציבים מוניציפאליים – לשנת 2002 – הרשאת ועדים מקומיים" ובה צוין כי: "המליאה מאשרת את צוי המיסים והתקציבים המוניציפאליים של הוועדים המקומיים לשנת התקציב 2002. להלן רשימת הישובים:... תנובות. לעניין הנכסים והסיווגים השונים, הובא לידיעת החברים על החלטת שר האוצר ושר הפנים לא להיענות לפניית הוועדים המקומיים לגבות ארנונה מנכסים וסיווגים שונים. למרות האמור, מתירה המליאה לגבות עד 30% מהארנונה הנגבית ע"י המועצה. בכל מקרה, הוועד המקומי נושא באחריות על כך. המועצה תיתן סיוע משפטי לועדים המקומיים במידה וידרש.". לעומת זאת, במהלך ההליך לפני שינה המשיב את גירסתו לגבי המועד המדויק בו הוטל לראשונה החיוב על נכסים שאינם למגורים וגירסתו אף סותרת הליכים אחרים בהם טען ביחס להטלת החיוב על נכסים כאמור; כך, בסעיף 3 למכתב ב"כ המשיב למשרד הפנים (מיום 13.12.10) (נספח ד' לעתירה) צוין: "בעניינינו, הוסמך הוועד המקומי על ידי המועצה להטיל ולגבות ארנונה כללית החל משנת 2003 על נכסים שאינם נכסים למגורים המצויים בתחום שיפוטו של הוועד המקומי. בהתאם, בשנת 2003, החל הוועד המקומי להטיל ארנונה כללית ולגבותה מאת מחזיקי נכסים שאינם משמשים למגורים." (ההדגשה בקוו שלי – י. ש) ובסעיף 16 לאותו מכתב: "הטלת ארנונה על ידי הוועד המקומי על נכסים שאינם משמשים למגורים, לראשונה בשנת 2003, הנה הטלת ארנונה לראשונה על נכסים, אשר על פי חוק ההסדרים אין צורך בקבלת אישור שר הפנים להטלתה". גם בתגובת המשיב לעת"מ (מחוזי מרכז) 9879-05-10 גלם מתכות ופלסטיק 2000 בע"מ שהוגשה נגד המשיב והמועצה ונתמכה גם כן בתצהירים של מר יוסף ומר שביט, ציין המשיב (בסעיף 3): "בעניינינו, הוסמך הוועד המקומי על ידי המועצה להטיל ולגבות ארנונה כללית החל משנת 2003 על נכסים שאינם נכסים למגורים, ולרבות על נכסים כגון נכסה של העותרת, אשר אין חולק שמצוי בתחום שיפוטו של הוועד המקומי". (ההדגשה שלי – י. ש.).

...

סוף דבר העתירה מתקבלת.

המשיבה תשלם לעותרת הוצאות משפט בסך כולל של 18,000 ₪.

כמו כן תשלם המשיבה לעותרת את הסכום ששולם, כאגרת בית המשפט כשהוא צמוד למדד ונושאי ריבית כחוק מיום תשלומו ועד ליום התשלום בפועל.

המשיבה עותרת לביטול החלטתו של המבקש לחיובה בארנונה על בסיס מספר לא מבוטל של טענות - אי חוקיותה של גבייה רטרואקטיבית, אי חוקיות המס בהעדר זיקה כלשהי לשירות, הטענה שהישוב לשם אינו בתחום אחריותו המוניציפאלית של המבקש, הטענה שהמס נידרש עבור השנים שבהן חלה הקפאה בכל תחומי איו"ש, הטענה שהטלת הארנונה נוגדת את הוראות תקנון המועצות האזוריות, פגיעה בשויון ועוד.

המבקש הגיש תגובה, שעיקרה בקשתו לדחות את העתירה על הסף.

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אלולא סעיף זה".

...

סבורני כי אין זה ראוי שרשות ציבורית תטען טענות ברוח זו. בתי המשפט לעניינים מקומיים באזור יהודה והשומרון דנים בעתירות מנהליות מזה שנים וקשה להבין מה גרם למבקש לטעון כנגד מושכלות יסוד.

לגופו של עניין, דינה של בקשת המבקש להידחות מהנימוקים דלעיל.

המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסך של 8,000 ₪.

מכתב המענה מטעם היועץ המשפטי של משרד הפנים (שנשלח לעותרת יומיים לאחר שהוגשה העתירה), אמנם מציג עמדה לפיה סמכות המשיב הנה להאריך מועד להגשת תביעות ספציפיות, אולם יחד עם זאת, נימסר במסגרתו כדלקמן: "אנו בוחנים את האפשרות להוסיף לרשימת השיקולים המנחים את השר בעשותו שימוש בסמכות זו, גם בנסיבות של תביעה בגין תמ"א 36א ..... ". באותו המעמד אף נימסר לעותרת כי העניין יבחן על רקע השינויים שאושרו על ידי המועצה הארצית לתמ"א ואשר הוגשו לאישור הממשלה.

כבר במסגרת תגובתו המקדמית לעתירה (מיום 12.11.06) מסר המשיב כי החל בעבודת מטה לשם גיבוש עמדה ביחס לסעד המבוקש בעתירה והודיע על כוונתו לפנות למרכז השילטון המקומי, למרכז המועצות האזוריות וכן לחברות הסלולריות ולאפשר להם לטעון טענותיהם.

במכתב התגובה אל היועץ המשפטי של העותרת (מיום 29.6.07) שלטענת המשיב - שלא נסתרה - נכתב טרם שהובא דבר קיומה של העתירה לידיעתו, נימסר לעותרת כי "אין אפשרות מפורטת להאריך את המועד לבצוע העבודות שעלו על רקע בקשה קונקרטית". במסגרת תגובתו המקדמית לעתירה (מיום 12.01.06) הודיע המשיב כי "החל בעבודת מטה לשם גיבוש עמדתו ביחס לסעד המבוקש בעתירה", ובסופו של דבר, התקבלה ההחלטה להעניק הארכת מועד גורפת כמבוקש בעתירה.

...

במכתב התגובה אל היועץ המשפטי של העותרת (מיום 29.6.07) שלטענת המשיב - שלא נסתרה - נכתב טרם שהובא דבר קיומה של העתירה לידיעתו, נמסר לעותרת כי "אין אפשרות מפורטת להאריך את המועד לביצוע העבודות שעלו על רקע בקשה קונקרטית". במסגרת תגובתו המקדמית לעתירה (מיום 12.01.06) הודיע המשיב כי "החל בעבודת מטה לשם גיבוש עמדתו ביחס לסעד המבוקש בעתירה", ובסופו של דבר, התקבלה ההחלטה להעניק הארכת מועד גורפת כמבוקש בעתירה.

אולם מן החומר שלפני שוכנעתי כי חלק מרכזי ומשמעותי מאותה "עבודת המטה" החלה רק לאחר שהוגשה העתירה, וההחלטה להעניק את הסעד המבוקש – ולו חלק ממנו – במסגרתה, התקבלה כ-7 חודשים לאחר מכן.

אשר על כן, באתי למסקנה כי על המשיב לשאת בהוצאות העותרת בהליך.