מועד הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים

בהקשר זה וראשית, ראוי להבהיר כי השהוי בו עסקינן אינו רק שהוי מהותי, יציר הפסיקה, אלא שהוא גם שהוי דיוני הנובע מכך שהמועדים להגשת עתירה מנהלית מוסדרים במסגרת תקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: "התקנות"), הקובעת את המועד להגשת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 ימים מהיום שההחלטה פורסמה כדין.

...

עוד נדחתה טענת העוררים כנגד ההגדלה לתוספת יחידת דיור מכוח הוראת כחלון [צ.ל. שבס ל.ב.] – אשר לכך, נקבע כי תוספת היחידה לא תגביר את העומס על התשתיות הקיימות ו"נוכח הצורך החשוב בתוספת יחידות דיור טענות העוררים בהקשר זה נדחות".

לאור זאת, גם טענת ניגוד העניינים נדחית בזה.

פרט לטענותיהם של העותרים ולפיהן לא מדובר בבקשה לעיון חוזר וטענותיהם בדבר ניגוד עניינים, לא מעלים העותרים כל טענה באשר להחלטה האחרונה גופה ומשכך, משנדחו טענותיהם אלו, גם דין עתירתם לביטול ההחלטה השלישית – דחייה.

סוף דבר; משנדחו כלל טענות העותרים דין עתירתם להידחות וכך הנני מורה.

לטענתה, בשים לב לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים, המועד להגשת עתירה בהיתחשב בפגרה, הוא 19.9.22 ולכן יש די והותר זמן להגשת עתירה נקודתית העוסקת בנושא התנועתי שעה שטענות המבקשים ידועות והועלו בפירוט רב בפני ועדת הערר, וממילא עומדת להם זכות ערר על החלטת הוועדה החוזרת בהיבטים שלא הוכרעו על ידי ועדת הערר.

...

מוסיפה המשיבה 2, כי ועדת הערר עמדה על כך שהחזרת התיק אליה, נועדה אך ורק לשם קיום הוראות חפ/2000 לעניין הצורך בהגשת תיק תיעוד ובחינת מחלקת שימור בכל מבנה שהוקם לפני 1970 והבהירה כי יתר הטענות נדחות.

מקובלת עלי גם טענת המשיבה 1 לפיה, יעיל יותר דווקא לסיים בהקדם האפשרי כל מחלוקת בעניין הפן התחבורתי על מנת שהדיונים הנוספים ייערכו על בסיס תכנוני מקצועי סופי וברור, וממילא שמורה למבקשים זכות להגיש ערר על כל החלטה חדשה של הועדה המקומית, בקשר עם סוגיות שלא הוכרעו בהחלטה.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה.

דיון והכרעה המועד להגשת עתירה מנהלית קבוע בתקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 כדלקמן: (א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.

...

ראו גם פסיקתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין עת"מ (מחוזי-י-ם) 1770/09 יתרב - חברה לשירות סיעוד ורווח בע"מ נ' המל"ל (1.11.2009), שם נפסק: "העותרת טענה כי ההחלטה שאותה היא תוקפת בעתירתה היא ההחלטה מיום 31.8.09, שבה נדחתה בקשתה לתקן את הצעתה, ולא ההחלטה מיום 16.6.09, שבה נקבעו תוצאות המכרז. אין לקבל טענה זו. העותרת מבקשת בעתירתה להשיג על תוצאות המכרז, ולכן ההחלטה שאותה היא תוקפת – או שאותה עליה לתקוף – בעתירתה, היא ההחלטה מיום 16.6.09 שבה נקבעו תוצאות המכרז. העובדה כי העותרת פנתה למשיב בבקשה לשנות את תוצאות המכרז והמשיב סירב לכך אין בה כדי לשנות מהאמור לעיל. הטעם לכך הוא שמסקנה אחרת, שלפיה מירוץ המועדים לעניין תקנה 3(ב) יחל רק לאחר שתתקבל החלטה בבקשתו של עותר לשנות החלטה קודמת שנתקבלה בעניינו, יש בה כדי לסכל את מטרת התקנה האמורה בכלל, ובפרט בכל הנוגע לעתירות ענייני מכרזים, שבהן קיימת חשיבות מיוחדת למימד הזמן." לפיכך, לא היה מקום להתמהמה לצורך ניהול התכתבות עם המשיבות, ולאחר מכן להמתין עוד חודשיים מיום קבלת מכתב התשובה האחרון מטעם המשיבות, ביום 15.9.22, עד להגשת בקשה זו להארכת המועד.

איני מקבלת את טענת המבקשת לפיה השיהוי שנפל בהגשת העתירה מקורו בין היתר בעיכוב שנגרם עקב אי המצאת תשריט הנכס והודעת האכלוס (שהומצאו לטענתה רק ביום 15.9.22), טענה שאינה מצדיקה איחור כה משמעותי.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד.

דיון והכרעה המועד להגשת עתירה מנהלית קבוע בתקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 כדלקמן: (א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.

...

לפיכך, טוענים המשיבים 1-2 כי יש לדחות את הבקשה מחמת שיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי שכן אף שההצעות היו בידי המבקש כבר ביום 4.6.23 הוא לא פעל להגשת עתירה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד.

דיון והכרעה המועד להגשת עתירה מנהלית קבוע בתקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 כדלקמן: (א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.

...

לפיכך, פנה לבית המשפט המחוזי והגיש ערעור על החלטת הסירוב (עש"א 453354-05-23) וביום 20.9.23 נדחה הערעור.

בחינת יסודותיו של השיהוי המנהלי מובילה למסקנה כי יש לדחות את בקשת העותר, שכן באשר לשיהוי הסובייקטיבי, הנימוק היחיד של המתנה לכאורה לקבלת סיוע משפטי לא יכול לעמוד בנסיבות תיק זה. העותר נמנע מלפרט מתי פנה לסיוע משפטי ומדעו השתהה מעת שנדחתה בקשתו לקבל סיוע, ובוודאי לאחר שבית המשפט המחוזי דחה ערעורו על החלטת הסירוב לייצוג.

מצאתי כי אין לחסום את המבקש בשלב זה מהגשת העתירה מנימוקים אלה, אף אם לגופו של עניין ימצא בית המשפט, בסופו של יום, לדחותה.

לאור כל האמור, אני מקבלת את הבקשה ומאריכה את המועד להגשת העתירה עד למועד הגשתה.