בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעמ"ש 52696-10-21 (השופט א' ואגו), מיום 28.12.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להאריך לו את המועד להגשת ערעור מטעמו על פסק-דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בקריית גת בת"ע 55536-08-16 ובת"ע 55542-08-16 (השופטת כ' חדד), מיום 29.6.2021.
לתגובתה צרפה עוה"ד אלדן את חילופי המסרונים שהוחלפו בינה ובין המבקש ומהם עלה, בין השאר, כי הודיעה לו כבר ביום 1.72021 כי ניתן פסק-דין על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה ; כי לדעתה צריך להגיש ערעור על פסק-הדין; וכי ביקשה ממנו ליצור עימה קשר על מנת שתעביר לו את פסק-הדין.
לא פעם, במקרים המתאימים, נעשה שימוש בסמכות זו על-ידי בתי משפט לעינייני מישפחה לצורך הגמשה של דרישת מתקין התקנות ל"טעמים מיוחדים" להארכת מועד, דרישה שמעוגנת בתקנות ה"רגילות" (ביחס לתקנות סדר הדין הקודמות ראו ש. שוחט ו-ד. שאוה, סדר הדין בבית המשפט לעינייני מישפחה, תש"ע-2009, בעמ' 318 וכן בע"מ 1000/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 12, 9.3.2022).
...
בנסיבות המקרה דנן, הצטברותם של מספר שיקולים הביאו אותי למסקנה כי הכף נוטה לטובת קבלת הערעור, כמפורט להלן.
על רקע המכלול האמור, אף מבלי לקבוע מסמרות ביחס לסיכויי הערעור לגופם, אני סבור כי יש לאפשר למבקש לממש את זכותו לערער על פסק-הדין וכי הדרך המידתית לתת מענה להתנהלותו הרשלנית בהגשת הערעור באיחור צריכה לבוא לידי ביטוי בחיובו בהוצאות.
סוף דבר
הערעור מתקבל באופן שבקשת המבקש למתן ארכה להגשת ערעורו לבית המשפט המחוזי מתקבלת (במובן זה שהוא יידון לגופו, בשים לב לכך שהערעור הוגש עוד טרם הבקשה להארכת המועד).