מועד הגשת ערעור על ימי פגרה לבית הדין לעבודה

המועד להגשת ערעור על החלטת הממונה לפי חוק עבודת נשים קבוע בסעיף 13ד לחוק עבודת נשים וזו לשונו - "הרואה עצמו נפגע מהחלטת שר התעשיה המסחר והתעסוקה לעניין מתן היתר לפי הוראות חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית דין איזורי לעבודה, בתוך 45 ימים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעתו".  חוק עבודת נשים אינו כולל היתייחסות לדינה של פגרת בתי-המשפט ביחס למועד להגשת ערעור.

אכן, תקנה 126 לתקנות בית-הדין לעבודה מקפיאה את מניין הימים להגשת העירעור וקובעת כי הפגרה לא תבוא במניין הימים: "תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי הענין, אחרת". עיון בפסיקת בתי-המשפט מעלה כי התקנה המקבילה לתקנה הנ"ל בתקנות סדר הדין האזרחי, תקנה 529, אומצה ויושמה במקרים שונים, בהם היה קיים חסר בתקנות ובחוקים לעניין מניינם של ימי פגרת בית-המשפט[footnoteRef:2], דוגמאת המקרה שלפנינו בו חוק עבודת נשים אינו כולל היתייחסות למניינם של ימי פגרת בתי-המשפט.

...

] נוכח האמור, אנו סבורים כי יש להחיל את תקנה 126 לתקנות סדרי הדין במקרה שלפנינו.

כאמור, בשים לב למסקנתנו לעיל, לא מצאנו טעם להכריע בעניין זה כעת.

] סוף דבר לאור המפורט לעיל – דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

השופטת לאה גליקסמן לפנינו ערעור על החלטת רשמת בית דין זה, השופטת אפרת קוקה (עס"ק 42304-10-20), במסגרתה התקבלה בקשת המשיבות למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה חיפה (ס"ק 20610-07-18; סגן הנשיא יגאל גלם ונציגי הציבור **** אמזלג ויעקב בר און), עד למועד הגשתו בפועל ביום 1.11.2020.

נציין, כי בתקופה שמיום 29.9.2020 עד יום 15.10.2020 חלה פגרת סוכות (שהוקדמה והוארכה עקב מגיפת הקורונה על פי תקנות בית הדין לעבודה (פגרות) הוראת שעה, תשפ"א – 2020 ותקנות בית הדין לעבודה (פגרות) הוראת שעה (מס' 2), תשפ"א – 2020) (להלן – תקנות הוראת השעה).

...

לא מצאנו מקום "לעיין מחדש" בהחלטת הרשמת הנוגעת לחיוב המשיבות בהוצאות.

סוף דבר הערעור נדחה, והחלטת הרשמת להאריך את המועד להגשת תיוותר תעמוד על כנה.

לא מצאנו מקום לחייב מי מהצדדים בהוצאות בהליך זה. ניתן היום, כ' תמוז תשפ"א (30 יוני 2021) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל-אביב מיום 9.8.2022 (כבוד השופטת קארין ליבר-לוין; ת"פ 17942-09-19, להלן:  גזר הדין).

תמצית טיעוני הצדדים בבקשה להארכת מועד לטענת המבקשים, האיחור בהגשת העירעור נגרם בעקרו של דבר בשל טעות בתום לב של בא כוחם, אשר סבר כי ימי הפגרה אינם באים במניין הימים להגשת העירעור.

...

המבקשים טענו עוד, כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד לנוכח ההשלכות ה"הרסניות" של פסק הדין לגביהם ולנוכח סיכויי הערעור הגבוהים לטעמם.

מסקנה זו עולה, בין היתר, נוכח טענת בא כוח המבקשים, אשר נתמכה בתצהיר מטעמו, לפיה בתקופה הרלוונטית הוא התמודד עם משבר משפחתי ומצב בריאותי לא תקין, דבר אשר תרם לטענתו לטעות במניין הימים להגשת הערעור.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל-אביב מיום 2.10.2022 (השופטת מירב קליימן; הע"ז 32829-11-19, להלן: גזר הדין(.

  בהיעדר הוראה בהוראות סדר הדין הפלילי לעניין ימי הפגרה נפסק, כי ימי הפגרה יבואו במניין הימים להגשת ערעור פלילי, זולת אם הם הימים האחרונים בתקופה.

שאז, בהתאם לסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א – 1981, ידחה מועד הגשת העירעור ליום הראשון לאחר תום הפגרה (ראו: בש"פ (עליון) 11461/04 יוסף מזרחי נ' מדינת ישראל, 28.12.2004; ב"ש (ארצי) 13/07 עדינה לוין – מדינת ישראל, 20.11.2007).

...

המבקשים הוסיפו, כי יש להיעתר לבקשת הארכה על מנת לאפשר להם "להוכיח את חפותם ולנקות את שמם". המשיבה התנגדה לבקשה, תוך שטענה, כי הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של "כ-10 ימים". לטענת המשיבה, ימי החג שחלו בתקופה הרלוונטית להגשת הערעור אינם עוצרים את מניין הימים להגשת ערעור בהליך פלילי.

מצד שני, ככל שהיינו מכריעים שאין לראות בדיוור אלקטרוני משום המצאה כדין בהליך פלילי, נראה שלא ניתן היה לקבוע שהערעור הוגש באיחור, שלא על יסוד טענתם של המבקשים בעניין מועד קבלת פסק הדין לידיהם.

בין כך ובין כך, איננו נדרשים להכריע במסגרת החלטה זו בשאלת תוקפו של דיוור אלקטרוני בהליך פלילי, שכן גם אם נסבור שהערעור הוגש באיחור, ממילא שוכנענו, שיש להיעתר לבקשה החלופית להארכת מועד להגשת הערעור, כפי שנבאר.

חרף האמור שוכנעתי, שמתקיימים בענייננו טעמים אחרים אשר משקלם המצטבר מצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד.

בהתאם להלכה שנקבעה בעב"ל (ארצי) 33351-11-12 מוחמד דולאני נ' המל"ל (מיום 26/09/2017), בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות ועדת ערר בהתקיים טעם מיוחד לעניין, כאשר בקשר לכך נפסק כי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, מתוך גישה סלחנית ההולמת את ייעודו של בית הדין לעבודה.

אציין כי לא מצאתי מקום להדרש למחלוקת בשאלה האם ימי פגרת בתי המשפט עוצרים את מניין הימים שנקבעו בתקנה 2 שלעיל, שכן, משנמצא טעם מיוחד להארכת המועד להגשת העירעור בשל סכויי, מחלוקת זו מתייתרת.

...

עיקר טענות המשיב – יש לדחות את הערעור על הסף שכן הוגש באיחור ניכר, מעבר למועד שנקבע בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), תשל"ז-1997.

דיון הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין טענת המשיב לדחיית הערעור על הסף בשל האיחור בהגשתו להידחות, ודין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינה של המערערת מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב מיום 30/05/2023, על מנת שתפעל כדלקמן: הוועדה תשוב ותדון בתלונת המערערת לכאבי ראש, תוך התייחסות לסיכום היעוץ מטעם ד"ר זועבי וסים, מומחה נוירולוג, מיום 23/06/2022, בו נרשם "תמונה של זעזוע מוח...". ככל והוועדה תסבור כי אין ברישום הנ"ל כדי להעיד על זעזוע מוח אשר נגרם למערערת, עליה לנמק את קביעתה.