מועד הגשת ערעור על החלטת רשם שאינה החלטה סופית

בנסיבות אלה, לציבור יש אינטרס מובהק בבירור העירעור, כאשר החלטת הרשמת אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה לפיה בבקשה להארכת מועד יש להיתחשב גם באנטרס הצבורי הגלום בבירור הסוגיה העיקרית.

החלטת הרשמת בעיניין המועד להגשת ערעור על החלטה הקובעת שיעור הוצאות לאחר פסק דין סופי בעיניין העקרי השנוי במחלוקת בין הצדדים עומדת על מכונה.

...

להיפך, מכלול השיקולים הצריכים לעניין מוליכים למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

דין הערעור להתקבל.

מסקנה זו מבוססת בעיקרה על קביעת הרשמת כי הטעות שנפלה בחישוב המדינה את מניין הימים להגשת הערעור היא טעות סבירה; על כך שחוסר בהירות מובהק בדין עשוי להוות טעם מיוחד להארכת מועד לנקיטת ערעור (וראו לדוגמה: בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה, פסקה 10 (10.12.2013)); ועל מהות הסוגיה הניצבת במוקד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, סיכויי הערעור הלכאוריים הלא מבוטלים והאינטרס הציבורי שבבירורו.

השאלה המרכזית המתעוררת בבקשה הראשונה, ואשר עומדת גם ביסוד ההכרעה בבקשה השנייה, היא זו: האם המועד להגשת ערעור על החלטת רשמת בית המשפט העליון בבקשה הקשורה להליך שהחל בבית משפט לעינייני מישפחה הוא בחלוף 15 ימים, כאמור בתקנה 45(ג) לתקנות לעינייני מישפחה; בחלוף 60 ימים, כאמור בתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; או שמא בחלוף 30 ימים, בהקש מתקנה 45(ב) לתקנות לעינייני מישפחה? בשים לב לטענות הדומות שהועלו בגדרי שתי הבקשות ולזיקה ההדוקה ביניהן, ראיתי להכריע בהן במאוחד.

המבקשת הפניתה לסעיף 3 לתקנות לעינייני מישפחה, שבו נקבע כי "בית משפט" הוא: "בית משפט לעינייני מישפחה שהוקם לפי סעיף 2 לחוק...". משילוב הסעיפים נלמד, לטענת המבקשת, כי המועד הקצר של 15 ימים חל רק ביחס לערעורים על החלטת רשם של בית משפט לעינייני מישפחה ולא רשם של בית המשפט העליון.

המבקשת הוסיפה עוד כי המשיבים לא הסתמכו על סופיות ההליכים כיוון שממילא מיתנהל בין הצדדים הליך נוסף בבית המשפט לעינייני מישפחה הקשור לזכויות העזבון, והם ידעו על כוונתה להגיש ערעור על ההחלטה האמורה בעקבות הודעה שמסרה המבקשת לבית המשפט שם. דין הבקשה להיתקבל.

...

בנסיבות אלה, הואיל והמבקשת הגישה את הערעור בחלוף 27 ימים מהמועד שבו הומצאה לה החלטת הרשמת, בדין נדחה הערעור מן המרשם.

על כן, דין ההשגה להידחות.

המבקשת הוסיפה עוד כי המשיבים לא הסתמכו על סופיות ההליכים כיוון שממילא מתנהל בין הצדדים הליך נוסף בבית המשפט לענייני משפחה הקשור לזכויות העיזבון, והם ידעו על כוונתה להגיש ערעור על ההחלטה האמורה בעקבות הודעה שמסרה המבקשת לבית המשפט שם. דין הבקשה להתקבל.

הרשמת לא ראתה לנכון לאשר מתוה הגורע מקופת הכנוס את התשלומים האמורים ללא הצדקה, וקבעה שמדובר בחוסר תום לב מצד המבקש ורעייתו.

משמעות הדבר שימי הפגרה באים במניין להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של רשם ההוצאה לפועל, ובקשה שהוגשה בחלוף המועד רשאי בית המשפט להאריכה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קרי: נידרש "טעם מיוחד" (תקנה 128(א) סיפה לתקנות ההוצאה לפועל; תקנה 176(ב) סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א (מחוזי י-ם) 3145/09 שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (6.7.2009)).

בעיניינו של טעם מיוחד פסק בית המשפט העליון: "האיזון הראוי בין האנטרס של הפרט והציבור במימוש הזכות להגיש הליך ערעורי מזה לבין אינטרס סופיות הדיון מזה מתבטא בצורך להצביע על 'טעם מיוחד' להגשתו לאחר שחלף המועד שנקבע לכך בחיקוק. דרישה זו מציבה כבררת מחדל את הכלל שלפיו במקום שבו חלף המועד להגיש הליך ערעורי בלא שהוגש הליך כזה, בעל הדין שזכה יהא זכאי להסתמך על סופיות ההחלטה. ככל שהצד שהפסיד מבקש לאפשר לו לנהל הליך ערעורי חרף האיחור בהגשתו, עליו להציג טעמים טובים שיהא במשקלם המצטבר כדי להטיות את כף המאזניים ולסטות מן הכלל בדבר סופיות הדיון. על רקע זה נקבע בפסיקה פעמים הרבה כי טעם מיוחד להארכת מועד הוא, ככלל, ארוע שמנע מבעל דין לפתוח בהליך במועד מטעמים שאינם תלויים בו או בבא כוחו. עם זאת, ואף שמדובר בשקול מרכזי, ניצבים לצדו שיקולים נוספים ובהם, בראש ובראשונה, סכוייו של ההליך העקרי (סכוייו בנסיבות הקונקרטיות ובמקרה שיש קושי להעריכן, סכוייו לפי סוגו. כך, למשל, סכוייה של בקשה לדיון נוסף להיתקבל פחותים מסכוייו של ערעור, כשיתר התנאים שוים); וכן שיקולים הנוגעים, בין היתר, לסיבות לאיחור בהגשת ההליך (אם המבקש היה תם לב, התרשל או השתהה – ובאיזו מידה, אם היה מיוצג, אם נפלה טעות שבדין); למידת ההסתמכות של הצד שכנגד על סופיות ההחלטה (אם ידע שבכוונת המבקש להגיש הליך ערעורי, אם שינה מצבו לרעה, אם יש חשיבות מיוחדת בהכרעה מהירה); לאנטרס של הציבור או של צדדים שלישיים בהכרעה בהליך (אם ההליך מעורר שאלה שתפתח את המשפט ויש לציבור אינטרס שתוכרע; אם דחיית הבקשה עלולה לפגוע בצדדים שלישיים); לחשיבות הזכויות הנדונות ולמידת הפגיעה בהן; ולמיהות המבקש (פרט או רשות). ברי כי אין מדובר ברשימה ממצה, והשאלה אם נמצא 'טעם מיוחד' להארכת מועד תוכרע בכל מקרה לפי נסיבותיו, ובהתאם לאיזון הראוי בין שיקולים אלה ואחרים [...] (בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה, פסקאות 7–11 (10.12.2013)).

...

דיון והכרעה החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד ולקבל את הבקשה למחיקת הערעור על הסף.

ברם השיקולים בדבר סיכויי הערעור, שווי המחלוקת ומחדל דיוני (אך מהותי) נוסף שעליו אעמוד מטים את הכף בבירור שלא להיעתר לה. אשר לסיכויי הבקשה לרשות ערעור, לא שוכנעתי שאלה גבוהים.

סוף דבר הבקשה להארכת מועד נדחית.

כמו כן, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת הוגשה בתוך המועד, באופן הנוטל את העוקץ מכלל סופיות הדיון.

...

שכן, הנתבעת 1, חברת קניזו שיפוץ לכל 2014 בע"מ, הינה "אישיות משפטית נפרדת" וכי "אין בתביעה... מקרה חריג" לעקרון זה. המבקשת אף חזרה על טענותיה אלה במסגרת בקשה עצמאית שהגישה "לדחיית התביעה על הסף" כנגדה, בה ציינה כי טענות המשיב אינן מקימות עילה להרמת מסך בין חברת קניזו ובינה ועל כן דין התביעה נגדה להידחות.

למרות האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת.

זאת, כיוון שבחינת סיכויי הערעור, שכאמור לעיל הינם "שיקול חשוב ומהותי" (עניין יוסף עאמר, שם) מביאה למסקנה כי סיכויי הערעור על החלטת הרשמת נמוכים.

סוף דבר – הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת נדחית.

על פי תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), המועד האחרון להגשת ערעור על החלטת הרשמת חל ביום 2.7.2023 (שישים ימים לאחר הינתנה).

לצד זאת, נקבע כי: "ההחלטה עליה הוגש העירעור באיחור היא אמנם החלטה חשובה, אולם לא החלטה דרמאטית. אין מדובר בהחלטה המסיימת את ההליך בבית המשפט, או החלטה שאינה מאפשרת ל[מבקש] למצות את זכויותיו המהותיות, אלא רק דורשת ממנו המצאה בדרך אחרת". לכן, נקבע כי מחיקת העירעור אינה מאיינת את זכויות המבקש בתיק לגופו.

אין מחלוקת כי נדרשים טעמים מיוחדים לקבלת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור (תקנה 176(ב) לתקנות); והלכה היא כי: "טעמים מיוחדים אלו ייבחנו בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, על רקע הצורך לאזן בין מימושן של זכויות דיוניות לבין מחדלים דיוניים, תוך היתייחסות, בין השאר לסיבה לאיחור בהגשת העירעור, למשכו, למהות ההליך, לסכוייו הלכאוריים ולמידת ההסתמכות של בעל דין שכנגד על סופיות הדיון" (רע"א 2295/21 סליטה נ' גל מהנדסים אי.אן.ג'י בע"מ, פסקה 12 (5.10.2021)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, סבורני כי דינה דחייה על פי תקנה 148א לתקנות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

הבקשה נדחית אפוא.