לטעמנו, המערער אינו יכול לאחוז בחבל בשתי קצוותיו: מחד להיות זכאי לגימלאות על פי חוק הגימלאות וכן מכוח סעיף 12(ה) להסכם הבכירים להיות זכאי גם לכל הזכויות האחרות המגיעות מכוח חוק הגימלאות (כגון מענק שנים עודפות), ומאידך לטעון כי הוראות חוק הגימלאות אינן חלות עליו בכל הנוגע למועד להגשת ערעור על החלטת הממונה על הגימלאות [השוו: ע"ע (ארצי) 37579-11-19 אוהד אילן - מדינת ישראל (9.8.2020)].
...
לאור האמור, אנו קובעים כי לא היה מקום לסלק על הסף את תביעתו של המערער בעניין נוסחת חישוב המשכורת הקובעת, ויש להחזיר גם עניין זה (ולא רק את עניין דרגת הפרישה) לבירור בבית הדין האזורי.
במכלול נסיבות המקרה, ונוכח העובדה שהטענות בבקשה להארכת מועד חופפות בעיקרן את טענות המערער האחרות, אנו סבורים כי יש מקום לאפשר למערער להעלות גם טענה זו.
כללו של דבר: אין מקום לסילוק על הסף של תביעותיו של המערער בעניין נוסחת חישוב המשכורת הקובעת ודרגת פרישה, ובית הדין האזורי ידון בהן לגופן, כמפורט בסעיפים 44 ו- 45 לעיל, וככל שיקבע כי מדובר בערעור על החלטת גמלאות, ידון בבקשתו של המערער להארכת מועד להארכת מועד להגשת ערעור גמלאות.
סוף דבר
הערעור מתקבל חלקית, ומבוטלת קביעתו של בית הדין האזורי בעניין סילוק על הסף של תביעת המערער בעניין נוסחת חישוב המשכורת הקובעת ודרגת פרישה, ושל תביעת המערער לפיצוי כספי בגין אופן הטיפול בפניותיו, ובית הדין האזורי ידון בהן כמפורט לעיל.