מועד הגשת בקשה למחיקת סעיפים מתצהיר עדכני

ביום 30.6.2019 ניתנה החלטתי בבקשות הנתבעים וגריידי להורות על סילוק התביעה על הסף, במסגרתה נקבע שיש להורות על מחיקת סעד הפינוי שנתבע בכתב התביעה; מחיקת הסעדים הכספיים הנתבעים בגין התקופה בה נדונה התביעה בבית המשפט לעינייני מישפחה, וכן סעדים לגביהם התקבלה טענת ההתיישנות שהועלתה בבקשות לסילוק התביעה על הסף, ונקבע כי על התובע להגיש כתב תביעה מתוקן בהתאם.

בהחלטה מיום 8.11.2022 נדחתה בקשת הנתבעים מהנימוק כי המדובר בבקשה לקונית, אשר לא נתמכה בתצהיר ועת הנתבע אישר כבר בדיון ההוכחות מיום 16.3.2022 כי העותק המקורי של ההסכם מיום 1.3.2006 מצוי בידיו, וזאת בנגוד לנטען בבקשה כי המסמכים התגלו בסמוך למועד הגשת הבקשה.

כך גם לא נעשתה כל היתייחסות בתצהירו של גריידי לנסיבות חתימת ההסכם המעודכן והנספח, והתייחסותו היחידה לטענת הנתבעים לפיה בתחילה ההשקעה הייתה אמורה לעמוד על סך של 200,000 ₪ ולאחר מכן בשל כך שעמדה על 450,000 ₪, ניתנה אופציה נוספת של 8 שנים, הייתה "זאת ועוד- הנכס הושכר הן בקומה הראשונה והן בקומה השניה כמבנה תעשיה על כל המשתמע מכך, קירות חשופים ומטונפים, בעקבות מוסך שהיה במקום, וריצוף מדרכות ותו לא. הנתבעת 1 נאלצה להשקיע הרבה מאות אלפי ₪ בשפוץ המקום, השקעות שהצדיקו מתן תקופת שכירות ארוכה" (סעיף 33 לתצהירו).

...

על כן טענות הקיזוז נדחות.

סוף דבר אני מקבלת את תביעת התובע בחלקה וקובעת כי ההסכמים בן גריידי לנתבעת מבוטלים.

הנתבעים ישלמו לתובע שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.

עוד טרם נדון בשאלות שלעיל, ייאמר, כי התובע הגיש בקשה למחיקת סעיף 42 לסיכומי הנתבעת לפיה המוצר שמכרה לתובע אינו ביטוח, אלא מדובר בחוזה רגיל ולא חוזה ביטוח אליו החוק מתייחס באופן פרטני.

לטענתה, התוכן של אתר האנטרנט שלה מעודכן תדיר ועל-כן התוכן המצוי בו כעבור 8 חודשים אינו זהה לזה שהיה בו בעבר, ולא ניתן להסתמך על צלום זה כראיה להוכחת עילת תביעת התובע.

תחילה טען, בסעיף 3 לכתב התביעה, כי זה היה: "בעת נסיעה במעבר נחל בכביש מסומן ומוסדר (ועל כך אין חולק), נכבה הרכב השכור על מעבר הנחל". בסעיף 22 לתצהיר העדות הראשית מטעמו לעומת זאת, הצהיר, כי: "הטיול היתנהל כמתוכנן תוך שאני נוסע על דרכים מוסדרות ומסומנות, כשבדרך חציתי ברכב מספר מעברי מים החוצים את הכביש", ואילו בחקירתו הנגדית העיד, כי: "זה לא כביש. זו הייתה דרך עפר מוסדרת״ (ראו: פרוטוקול מיום 1.1.2023 עמוד 14 שורה 29).

הנתבעת תשלם לתובע סך של 60,598.50 ₪, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

...

סוף דבר אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 60,598.50 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ש"ח (בתוספת מע"מ), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

בכל הנוגע לפרק הזמן שחלף בין מועד ויתור התובע על הבקשה לדחיית מועד העיון למועד מחיקת הסעיפים מכתב התביעה ועדכון חזית המחלוקת בעקבותיה, טוען התובע כי לא היה מקום להעברת המסמכים כל עוד הבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה הייתה תלויה ועומדת; כי הנתבעים עצמם נימנעו מפניה לתובע בבקשה לקבל לעיונם את העתק ההקלטות ועשו זאת רק בחלוף פרק זמן ניכר של למעלה מ-6 חודשים לאחר הודעתו מיום 19.2.2023; וכי בנסיבות בהן השתנתה חזית המחלוקת באופן סופי בעקבות החלטות המחיקה, ממילא גם ההקלטות איבדו את הרלוואנטיות שלהן להליך כאמור לעיל, והתובע זכאי במידת הצורך להציג תצהיר גילוי מסמכים מעודכן מטעמו.

בהתאם להוראת תקנה 57 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי" או "התקנות"), בהעדר קביעה אחרת, היה על התובע, משלא עתר להגשת כתב תשובה מתוקן, לעשות כן בתוך 30 יום ממועד ההחלטה על מחיקת הסעיפים מכתב ההגנה.

...

לאחר שעיינתי בתמלילי השיחות מושא הבקשה אני סבורה כי הרלוונטיות שלהן אינה מוגבלת לטענות שנמחקו מכתב ההגנה שעניינן הונאה, הצגת מצגים כוזבים וסחיטה והם רלוונטיים, בה במידה, לבירור הטענות לכישלון תמורה, שכאמור לא נמחקו מכתב ההגנה ובהיבט הרחב יותר, עשויים הם לשפוך אור על מערכת היחסים שבין הצדדים ועל המחלוקות שביניהם, לרבות בכל הנוגע למועד היווצרותן.

משכך, ובהתאם לכלל הגילוי המרבי, אני סבורה כי יש להורות על גילויים.

הבקשה מתקבלת אפוא.

ביום 6.2.20 ניתנה החלטה , כב' הש' ע' פוגלמן ברע"א 5868/18 ולפיה: "לאחר שקילת נימוקי הבקשה ועמדת המשיבים, יוארך המועד להפקדת הערובה בסך 20,000 ₪ (הפקדה במזומן או ערבות בנקאית ) עד ליום 26.2.2020." ביום 7.3.21 , ולאחר שהופקד העירבון המופחת, ניתנה החלטה ולפיה: "במצב זה, ובהמשך להחלטה מיום 22.10.17 בעיניין, אני מורה שעל התובע להשלים, ולא יאוחר מ- 30 יום מקבלתו ההחלטה, את סכום האגרה המתחייב, ולפי סכום התביעה המעודכן 700,000 ₪ . בכפוף לתשלום האגרה במועד, והצגת אישור בעיניין לתיק, הנתבעים יהיו רשאים בתוך 30 יום מאותו מועד לתקן הגנתם.

ביום 20.10.22 הגישו הנתבעים בקשה למתן הוראות בעיניין עיקול רשות המיסים והוראה לתובע להשיב , בעיניין זה ניתנה החלטה : "לעת זו, הרואה לפניה לרשות המיסים מושהית, וניתן יהיה לטעון בעיניין על פי החומר שבתיק , לרבות פניה זו" ביום 24.10.22 הגיש התובע בקשה לפיה אין על התובע לשלם תשלום נוסף עבור אגרת ביהמ"ש, הבקשה נדחתה (27.10.22) " לטעמי חסד נעשה עם התובע שהופטר מתשלום האגרה, ולפי סכום התביעה שהוגדל בזמנו" ביום 11.1.23 הוגשה בקשה מטעם הנתבע שכנגד "בקשה לקבילות פס"ד בהליך פלילי ובקשה למחיקת סעיפים בלתי קבילים מתצהיר התובעים שכנגד.

כנגד התובע הוגשה תביעה שכנגד , והתובע שהיה מיוצג באותה עת, הגיש כתב הגנה שכנגד מטעמו, הדבר לא מנע ממנו לציין בדיון שהתקיים ביום 2.3.22, כי אינו מכיר הליך זה. אני סבור כי היתנהלות התובע עולה לכדי דרגה של זילזול בביהמ"ש, ובצד שכנגד, ואין בנימוק שהעלה התובע באותו דיון, להעדר ייצוג, כדי לרפא את הוצאות הצד שכנגד, והגם שבין לבין, הגיש התובע, בקשה להוספת ייצוג וקביעת מועד לדיון.

...

לפיכך, ונוכח האמור, והגם שביהמ"ש החליט לדחות את התביעה שכנגד, יש לפסוק לזכות הנתבעים/התובעים שכנגד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ונוכח ובהתאם לכלל ההליכים וההחלטות שמתחילת התיק, שאני קובע לסך 35,000 ₪.

סוף דבר התביעה המקורית נדחית.

התביעה שכנגד נדחית .

אשר לדרישה לציין מען עדכני, טוענת המשיבה כי היא נועדה כדי לספק למבקש כתובת אליה יוכל לפנות לצורך גביית הוצאותיו ככל שיהא זכאי להן ואכן הוא עשה כן כפי שניתן לראות פניותיו הופנו כמקובל לב"כ המשיבה שהיתה מיוצגת מראשית ההליך ועד עתה.

לטענתה ביום 25.9.22 למעלה מחודש לפני שהמבקש הגיש רשימת בקשות, שלח ב"כ המבקש לב"כ המשיבה מכתב בו ביקש בין היתר לגלות ולהעביר לעיונו העתק אישור מרשות האוכלוסין כי המשיבה שהתה בישראל בתקופה בה חתמה על המסמכים הרלבאנטיים, כאשר למכתב צורף גם שאלון ובסעיף 12 נישאלה המשיבה באם שהתה בישראל בכל המועדים בהם חתמה על מסמכים שצורפו לתביעה ובסעיף 13 לשאלון נישאלה גם היכן היא מתגוררת דרך קבע והיכן התגוררה קודם לחתימת ההסכם.

אף אם יונח, כטענת המבקש שלא נתמכה בתצהיר כאילו נודע לו לראשונה על מגוריה בחו"ל רק ביום 29.12.22, הרי שעדיין לא ניתן הסבר מדוע לא הזדרז לבקש לתקן את רשימת הבקשות כבר בסמוך לאחר מועד זה ומדוע לא הגיש את הבקשה דנן אלא בחלוף שנה ממועד זה. לכן, בהתאם לתקנה 49(ז), המבקש אינו רשאי להגיש בקשה דנן וממילא לא ביקש זאת ולא קיבל רשות לכך מבית המשפט, וכהוראת התקנה, עליו להגיש בקשה לתיקון רשימת הבקשות מטעמו עם הסבר למחדלו ועד אז דין הבקשה למחיקה.

...

אין בידי לקבל את הטענה.

לאור האמור, אני נעתרת לבקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש.

בקביעת סכום הערובה, לא ניתן להתחשב בגובה שכר הטרחה בו התחייב המבקש, לטענתו, שכן מדובר בסכום גבוה בהרבה מהמקובל לפסוק כהוצאות בתביעות מסוג זה. בשים לב למכלול השיקולים עליהם עמדתי לעיל, אני מורה כי המשיבה תפקיד בקופת בית המשפט סך של 30,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, לא יאוחר מיום 11.2.34.