מועד הגשה בבית משפט החל ביום שבת

ביום 18.10.2018 הגישה המשיבה בקשה להארכת מועד לבצוע צו ההריסה למשך 4 חודשים נוספים –החל מיום 25.10.2018, בהתאם לסעיף 224 לחוק זאת מהנימוק כי בידי היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה היתקבל תצהירו של רפ"ק מזרחי, קצין במשטרת ישראל, לפיו לא ניתן לבצע את צו ההריסה בסד הזמנים שנותר בשל שיקולים מקצועיים שונים וריבוי צוים שעל המישטרה ללוות ביצועם.

בהחלטתו מושא העירעור, קיבל בית משפט קמא את הבקשה והורה על הארכת תוקפו של צו ההריסה המינהלי עד ליום 25.2.2019 וזאת מהנימוקים הבאים: ראשית, קבע בית משפט קמא כי בקשה להארכת מועד לבצוע הצוו שהגישה המשיבה אינה היזדמנות נוספת לשוב ולטעון כנגד הצוו, שכן המערער הגיש בשעתו בקשה לביטול הצוו אשר נדחתה, לאור הסכמה אליה הגיעו הצדדים בדיון שהתקיים ביום 25.07.2018, לפיה הצוו ייכנס לתוקף ביום 25.08.2019 ולא באופן מיידי, ולפיכך הגשת בקשה להארכת המועד לבצוע הצוו אינה יוצרת היזדמנות לשוב ולעלות טענות חדשות רק משום שהחליף המערער ב"כ. נוכח האמור נדחתה טענת המערער לגבי פגמים שנפלו בצו ההריסה לרבות טענת האכיפה הבררנית שהועלתה בתגובות שהגיש המערער.

עוד נקבע כי מדובר באיחור של יום אחד מאחר ויום 25.08.2018 הוא יום שבת.

...

מכאן לטענתו העיקרית של המערער, והיא כי לא היה מקום לדון בבקשה מאחר והוגשה באיחור והיה מקום לדחותה לאור חשיבות המועדים הקבועים בתקנות ובכל מקרה, לא היה מקום להיעתר לבקשה מאחר והמשטרה הודיעה למשיבה אודות אי יכולתה לקיים את הצו עוד ביום 16.09.2018 ולא ברור מדוע לא הוגשה הבקשה במועד ואף לא ברור מדוע לא ניתן היה לבצע את הצו במועד.

אני מקבל טענת המשיבה, כי היא הגישה את הבקשה במועד שבו הוגשה, מתוך צפייה כי עד למועד המקורי תוכל המשטרה לסייע למשיבה לבצע את הצו.

על כן אני דוחה את הערעור.

מצב החרום בבתי המשפט החל ביום 16.3.2020 והסתיים ביום 17.5.2020.

לטענת המבקשים, בחינת לוחות הזמנים בנכוי שבתות וימי עוצר, מראה כי ממועד כנוס הועידה ועד להגשת התובענה חלפו 11 ימים בלבד, כאשר במהלכם הגישו המבקשים בקשה לקיום דיון נוסף בעתירות והמתינו להחלטה בבקשה זו. לאור האמור, אין לומר כי התובענה דנן הוגשה בשיהוי.

שרים אלו, כמו גם תיפקוד משרדיהם, על כל הכרוך ומשתמע מכך, עלולים להיות מושפעים מהשיהוי בהגשת עתירה זו, שכן הלכה למעשה, משמעות הסעדים המבוקשים בעתירה, הנוגעים להליך קבלת ההחלטה על הצטרפותה של סיעת העבודה לקואליציה - היא כי בית המשפט יורה על ביטול החלטת מפלגת העבודה המאשרת את ההסכם הקואליציוני בינה לבין מפלגת כחול לבן, וכפועל יוצא כי בית המשפט יורה על ביטול הצטרפותה של מפלגת העבודה לממשלה, כל זאת לאחר השבעתה.

...

אף טענת המבקשים ללחץ פסול שהופעל על מי מצירי הוועידה נדחית, שעה שנטענה בעלמא ולא הוצגה לה כל ראשית ראיה.

סוף דבר בהינתן כל השיקולים המפורטים לעיל, השיהוי בהגשת העתירה, אי מיצוי ההליכים, אופן זימונה של הוועדה בתקופת חירום וקבלת ההחלטה לאישור ההסכם הקואליציוני, ושעה שלא הוכח לפני כי ההסכם או חלק מהסעיפים בו לוקים באי חוקיות או נוגדים את תקנת הציבור או פוגעים בערכי היסוד שבסיס השיטה המשפטית – לא מצאתי כי יש מקום לקבוע כי ההחלטה המאשרת את ההסכם הקואליציוני הינה בטלה.

סוף דבר – התובענה נדחית.

בסעיף 16 להסכם הגירושין נקבעו לאב הסדרי שהות עם הקטינים כדלקמן: - בכל שבת שנייה הילדים ישהו עם האב החל מיום שישי עת יאסוף אותם מהמסגרות החינוכיות (בחופשים החל מהשעה 8:00 ) ועד למוצאי השבת בשעה 20:00 עת ישיבם לבית האם (להלן: "הסדר סופ"ש").

באשר לסוגיית מזונות הקטינים, הסכימו הצדדים כדלקמן: 22 ₪ החל ממועד חתימת ההסכם ישלם האב לידי האם עבור מזונותיהם של הקטינים סך של 2,665 לחודש עבור כל קטין, כולל מדור ועבור שלושת הקטינים יחדיו סך של 7,995 ₪, לכסוי כל צרכי הקטינים הקבועים והמשתנים מכל מין וסוג שהוא.

ודוק, האב הוא שבקש להפחית את מזונות הקטינים לאור מצבו הכלכלי הנטען חלף הגשת תביעה להפחתת מזונות (אשר בסופו של דבר הוגשה על-ידו), ועל כן שומה היה עליו לדאוג להעלות ההסכמות על הכתב ולאשרן בפני בית המשפט, ומשלא עשה כן, ניזקף הדבר לחובתו.

ביום 19.8.18 הגישה האם בקשה להורות על מתן טפול לקטינה ש' וזאת בטענות שהאב מסית את הקטינים נגד האם ובפרט ממדר את הקטינה ש' מהאם ומשתמש ככלי במאבקו נגד האם, שכן החל מיום 26.7.18 , עת הגיעה הקטינה לביתו של האב היא מסרבת לשוב לבית האם ומחרימה את אמה ומשפחתה.

...

בנסיבות אלה, אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק למשך 60 ימים.

אני סבורה, כי אין במעברה של הבת ש' בכדי להשפיע באופן רוחבי על כל חיובי המזונות שנקבעו בהסכם.

סוף דבר: אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה לאכיפת הסכם הגירושין – מתקבלת, בכפוף לכך כי לאור מעברה של הבת ש' לבית האב, יבוטל חיובו של האב בדמי המזונות המשולמים בגינה החל מיום מעברה לבית האב ( 26.7.18 ) כך שעל האב לשלם לידי האם עבור מזונותיהם השוטפים של שני הקטינים ר' וב' בלבד סך של 6,670 ₪ כולל מדור, בצירוף מחצית הוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך חריגות, כמפורט בהסכם הגירושין.

התביעה להפחתת מזונות בשל שינוי נסיבות מהותי – נדחית.

בית המשפט בפסק הדין קבע גם כי סכום המזונות יהיה צמוד למדד, ישולם בכל ראשון לחודש, החל מיום הגשת הבקשה ליישוב סיכסוך (6.9.2017) ועד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או עד סיום התיכון או מועד הגיוס או שירות לאומי, לפי המאוחר, ובזמן השרות הצבאי/שירות לאומי, ישלם האיש 1/3 מסכום המזונות ששולם ערב גיוסו של כל קטין/נה. קצבת הילדים מביטוח לאומי תשולם לאישה.

בסעיף 4 להסכם הגירושין קבעו הצדדים כי "פסק הדין של ביהמ"ש לעינייני מישפחה מיום 23.4.18 בנושא המזונות יוותר בתוקפו". עוד בהסכם הגירושין קבעו הצדדים את חלוקת זמני השהות של האיש עם הילדים באופן שהאיש "מתחייב לקחת את הילדים מדי יום ג' החל מהשעה 17:00 אחה"צ ועד למחרת בבוקר, עת ישיבם למסגרות החינוך, וכן מידי שבת שניה החל מיום ה' בשעה 18:00 אחה"צ ועד ליום ראשון עת ישיבם ישירות למסגרות החינוך" ( סעיף 9 להסכם הגירושין), בחגים ובחופשים ישהו הילדים מחצית מהזמן עם כל אחד מההורים, לסירוגין (סעיף 10 להסכם הגירושין).

...

שינוי זמני שהות לכשעצמם, לא בהכרח מהווים שינוי נסיבות מהותי, כזה המצדיק שינוי סכום המזונות, ובמקרה דנן ונוכח המפורט לעיל, לרבות בהתחשבות הותרת מלוא קצבת הנכות של הבת הבכורה בידי האשה, סבור בית המשפט, כי אין מקום לשינוי סכום המזונות הבסיסי, אולם יש מקום להיעתר לבקשת האשה לחיוב האיש בדמי טיפול עבור שני הילדים הקטינים.

ההתנהלות הנ"ל של האיש מובילה למסקנה מתבקשת כי האיש אינו נוהג בתום לב ובדרך מקובלת, לא בביצוע פסק הדין למזונות, לא בעצם הגשת התביעה הנוכחית ולא בניהול התביעה עצמה.

בית המשפט לא מוכן, בשום דרך ושום אופן, ליתן לכך יד. סוף דבר מכל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת האיש ומקבלת את תביעת האשה לדמי טיפול באופן שבנוסף למזונות הקטינים, כפי שקבועים בפסק הדין, יישא האיש בדמי טיפול עבור הקטינים מ' ו- אי', בסך של 500 ₪ לכל אחד, עד הגיעו של כל אחד מהם לגיל 9 שנים.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 12009-05-23 התעוררות בירושלים (ע"ר) נ' עירית ירושלים ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת שירלי רנר עותרים התעוררות בירושלים (ע"ר) ע"י ב"כ עו"ד מתן גוטמן משיבים 1. עירית ירושלים 2. משה ליאון ראש עריית ירושלים 3. מועצת עריית ירושלים 4. היועץ המשפטי לעריית ירושלים 5. ועדת המכרזים של עריית ירושלים ע"י ב"כ עוה"ד גולן מרדכי, אשר עמרם ודוד הלפר פסק דין

בסעיף 7א לחוזה השכירות וההפעלה שצורף למכרז כך נאמר: "השוכר מתחייב כי לא יפעיל את הנכס בימי חג ובשבת. הנכס יהיה סגור בימי שבת וחג החל משעה לפני כניסת השבת/החג ועד שעה לאחר צאת השבת/החג". העתירה, כנגד תוקפו של תנאי זה, הוגשה ביום 4.5.23 במצורף לבקשה לצוו ביניים.

(20) בכפוף להוראות כל דין, להסדיר פתיחתם וסגירתם של חנויות ובתי מלאכה, מסעדות, בתי קפה, בתי תה, בתי משקה, מזנונים, קנטינות ומוסדות אחרים כיוצא באלה, ושל בתי קולנוע, תיאטרונים ומקומות אחרים של עינוג צבורי או של סוג פלוני מהם, ולפקח על פתיחתם וסגירתם, ולקבוע – בלי לפגוע בכללותה של הסמכות – שעות פתיחתם וסגירתם ביום פלוני; אלא שתקפה של פסקה זו יהא בכפוף לכל פטור שהשר יורה עליו בצו; (21) עיריה רשאית להפעיל את סמכותה על פי פסקה (20) בתחום שיפוטה או בחלק ממנו לגבי ימי המנוחה, בהיתחשב בטעמים שבמסורת דתית ולגבי יום תשעה באב; "ימי המנוחה" – כמפורט בסעיף 18א לפקודת סדרי השילטון והמשפט, התש"ח-1948, לענין זה, שבת ומועדי ישראל – מכניסת השבת או המועד ועד צאתם; "יום תשעה באב" – כמשמעותו בחוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב (הסמיכה מיוחדת), התשנ"ח-1997; .

...

לנוכח המסקנה אליה הגעתי גם אין לי צורך להידרש לטענת המשיבים ולפיה בשל מאפייניו הפיסיים של המבנה, הוא אינו ניתן להפעלה בשבת.

בהינתן עמדתי כי מדובר בשאלה עקרונית של סמכות, העשויה להתעורר גם במקרים נוספים של התקשרות חוזית על ידי העיריה, אין בטענות האמורות, אף בלא להביע עמדה לגופן, כדי לחרוץ גורלה של עתירה זו. סוף דבר העתירה מתקבלת וסעיף 7א לחוזה השכירות וההפעלה שצורף למכרז, מבוטל.

המשיבים ישלמו לעותרת הוצאות בסך של 10,000 ₪.