להלן הפלוגתות בהן עלינו להכריע
מה היו נסיבות פיטוריה של התובעת והאם היא זכאית פצויי פיטורים?
האם לתובעת נערך שימוע בטרם פוטרה ואם לא - האם היא זכאית לפצוי בגין כך?
האם הנתבעת הוציאה דיבתה של התובעת רעה ואם כן - האם זכאית התובעת לפיצויים עונשיים בגין הוצאת לשון הרע ובגין נסיבות פיטוריה והסחיטה שהופעלה עליה, לטענתה?
מה היה שכרה הקובע של התובעת ובהתאם לכך ובהנחה שיתברר כי היא זכאית לפצויי פיטורים - על איזה סכום מדובר?
האם זכאית התובעת לדמי הודעה מוקדמת?
האם זכאית התובעת לקבל דמי הבראה בסכום של 876 ₪?
האם זכאית התובעת לפידיון חופשה שנתית ואם כן - לאיזה סכום היא זכאית?
האם זכאית התובעת לדמי חגים ואם כן - לאיזה סכום היא זכאית?
מה סכום הפצוי בגין אי הפרשת לפנסיה, לו זכאית התובעת?
האם זכאית התובעת ליתרת שכר ואם כן - באיזה סכום?
האם הפרה התובעת את חובת האמון ותום הלב המתחייבת מיחסי עובד מעסיק ואם כן האם יש לחייבה לשלם לנתבעת פיצוי בגין כך?
האם זכאית הנתבעת לקבל מהתובעת סכום של 6,000 ₪ בגין כספי הפידיון שלטענתה לקחה ממנה האחרונה ?
מה היו נסיבות פיטוריה של התובעת והאם היא זכאית לפצויי פיטורים?
לטענת התובעת - אין חולק כי היא פוטרה, כפי שהודה גם מנהל הנתבעת במסגרת חקירתו הנגדית וכפי שצויין גם במכתב הפיטורים שנימסר לה ומכאן שהיא זכאית לתשלום פצויי פיטורים בסכום של 3,361 ₪ אלא שהואיל ובמסגרת תביעתה תבעה סכום של 1,993 ₪, בלבד, הרי שהיא מבקשת לחייב את הנתבעת לשלם לה סכום זה.
לטענת הנתבעת - למרות שהתובעת אכן פוטרה הרי שאין היא זכאית לפצויי פיטורים היות והסיבה לפיטוריה היתה ביצוע חוזר ונשנה של עבירות משמעת חמורות אשר כללו בין היתר שימוש לרעה בכרטיס המועדון של הנתבעת, המקנה, בין היתר הנחה בשיעור של 10% על כלל העסקאות בעסק, כאשר השמוש לרעה התבטא בכך שהתובעת (ביחד עם אחרים) שילשלה לכיסה כספים שלא כדין.
האם זכאית התובעת לקבל דמי הבראה בסכום של 876 ₪?
אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לתובעת את דמי ההבראה, בשיעור של 876 ₪, אותם היתה זכאית לקבל (ראו סעיף 3ה' לפסק דין זה, המהוה אחת מהמוסכמות שבין הצדדים) ולכן הרינו מחייבים אותה לשלם לה רכיב זה.
האם זכאית התובעת לפידיון חופשה שנתית ואם כן - לאיזה סכום היא זכאית?
אין מחלוקת באשר לכך שהתובעת זכאית לפידיון חופשה שנתית אלא שהיא מעמידה רכיב זה על סכום של 1,214 ₪ בעוד שהנתבעת טוענת כי פידיון ימיה חופשה להם זכאית התובעת מגיעים כדי 1,050 ₪
דיון והכרעה
בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית , התשי"א - 1951, היתה זכאית התובעת ל - 15 ימי חופשה, לפיכך ובשים לב לשכרה הובע ולהיקף משרתה הרינו מאמצים את חישובי הנתבעת ובהתאם קובעים כי עליה לשלם לתובעת סכום של 1,050 ₪ בגין רכיב זה.
האם זכאית התובעת לדמי חגים ואם כן - לאיזה סכום היא זכאית?
במסגרת תביעתה, העמידה התובעת רכיב זה על סכום של 1,035 ₪, אלא שבמסגרת תצהירה וסיכומיה היא הפחיתה סכום זה והעמידה אותו על 765 ₪ בלבד תוך שהיא מפרטת ביחס לאלו חגים היא היתה זכאית לקבל רכיב זה וכן תוך שהיא מבהירה כי בחגים בהם לא עבדה יום לפני החג או יום לאחריו, היה זה בגלל שהנתבעת בחרה לא לשבצה לעבוד בימים אלו ולא משום שהיא לא היתה מעוניינת לעבוד בהם.
לטענת הנתבעת, התובעת שובצה לעבודה, בהתאם לבקשותיה ולכן מקום שלא עבדה יום לפני חג או יום לאחריו היא אינה זכאית לקבל תשלום בגין ימי חג, כן טענה הנתבעת כי התובעת הועסקה, לבקשתה, במרבית ימי החג ובהתאם קיבלה גמול עבודה בשבת ובחג(שאז יש פעילות מוגברת במסעדה ובהתאם עולים הטיפים של המלצרים והברמנים).
...
סוף דבר
משקיבלנו את תביעתה של התובעת בחלקה וזאת תוך שהעדפנו, על פי רוב, את חישוביה של הנתבעת ולאחר שדחינו את רוב טענותיה של הראשונה בענין זכאותה לקבל פיצוי עונשי בשל פיטורים שלא כדין ומכח חוק איסור לשון הרע וכן משדחינו את התביעה שכנגד, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
סכום של 1,748 ₪ בגין אי עריכת שימוע כדין.
בנקודה זו נציין כי גם בנוגע לרכיבים המצמיחים זכאות לפיצויי הלנת שכר או לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, לא מצאנו שיש מקום לחייב את הנתבעת ברכיב זה הואיל והשתכנענו כי היתה מחלוקת כנה בין הצדדים בנוגע לזכאותה של התובעת לאותם רכיבים המצמיחים זכאות לפיצויי הלנה, כאמור.
הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד
למרות שקיבלנו את התביעה, בחלקה ולמרות שדחינו את התביעה שכנגד החלטנו שלא לעשות צו להוצאות וזאת מהטעמים הבאים:
הפער הניכר בין הסכומים שתבעה התובעת לבין הסכומים שנפסקו לזכותה.
